במובן הזוגי כמובן, אבל גם במובן החברתי.. מרגישה שככל שהזמן עובר נושרת ממני עוד חברה, וככל שאני גדלה כבר אין בי עוד כוחות להשקיע שוב ושוב בחברויות חולפות.. רוצה להשקיע בדבר האמיתי..
ב"ה החיים שלי טובים, אבל הפחד הזה משתלט עליי לפעמים ועולות מחשבות של מה יהיה? ויבואו לחתונה שלי? וכשמישהו יצא איתי הוא יחשוב שאני לא אדם חברותי כי כבר לא נשארו הרבה במעגל? ואולי יש בי בעיה שבגללה מעגל החברות מצטמצם? אני לא מספיק יודעת לתחזק קשרים או שזאת תוצאה של המציאות פשוט?
מנסה להזכיר לעצמי שאין מה לעשות, זאת מציאות.. קשר עם חברןת נשואות לא מחזיק מעמד כמו פעם.. ועבר זמן ממעגליי חיי הקודמים.. כל אחד תופס את דרכו ומקומו והמרחק משפיע.. וקשרים מתרופפים.. ומקווה שלא ישמע גאוותני- אני אהובה בחברה.. ואוהבת חברה.. ואולי בגלל זה ההרגשה הזאת קשה לי..
לא מצליחה להחליט אם זה לגיטימי המחשבות האלה ויעברו כשאמצא סופסופ את האחד? או שאני מגזימה?
ואגב, מי שרוצה להתחתן ממש בקרוב, מוזמנת להיות חברה שלי, סגולה נהדרת לחתונה! יש שורה של הצלחות;)




