אבל אני יכול להעיד על עצמי שהרווקות המאוחרת לא גורמת לי לבכות עם ה'.

כשהייתי צעיר הייתי הרבה יותר מחובר...

כנראה שכל אחד והעניין שלו

אנחנו עוד לא יודעים באמת מה זה כאב על השכינה.

שאף רווק לא ידמיין שהצער הפרטי שלו גורם לו להשתתף בצער הכללי.

אדם צריך להיות שמח כל היום כדי להגיע לחצות ולבכות על החורבן.

כמו שכתבתי בתגובה אחרת פה, לא לחינם חז"ל אמרו, וזאת ההלכה ששליח ציבור בימים נוראים צריך להיות נשוי ועם ילדים, כי דווקא לאדם כזה יש לב נשבר.

או גם העובדה שאז אחוז הרווקים בגיל מבוגר היה נמוך עד אפסי?

ממש מוזר לי שרק לאדם נשוי יש לב נשבר.

כאב של אדם נשוי יכול להתחלק לשניים...

אין אפשרות לחשב כאב, בטח לא לפי המעמד של האדם.

יש נשואים שהחיים שלהם תותים, ויש רווקים שעוברים עליהם צרות צרורות

במ"ב כתוב טעם אחר:

"דומיא דכהן גדול, שהיו מכינים לו אשה אחרת, ושתהיה לו אשה, לשומרו מן החטא.

ופשוט, דאם מזדמן לו שנים, אחד שהוא בן תורה וירא חטא ואין לו אלו הפרטים, והשני הוא איש פשוט והוא נשוי ויותר מבן שלושים, הבן תורה קודם."

יא – החזן בימים הנוראים | פניני הלכה

בימי תענית על גשמים שנעצרו, השתדלו שבנוסף לכל המעלות שנזכרו, יהיה החזן עני ומטופל בילדים ואין לו במה לפרנסם ויש לו יגיעה בשדה, שסבלו מהבצורת גדול. וכן כאשר התפללו על צרות אחרות, השתדלו שיהיה החזן אחד מאלו שסובלים באופן אישי מהצער שעליו מתפללים, או אחד ממנהיגי הציבור שנושא בעול הציבור (תענית טז, א; מ"ב תקפא, י).

אני זוכר שזה גם על ימים נוראיים, צריך להסתכל שם.

בכל מקרה, הראיה שלי נשארת בעינה. דווקא שהוא מטופל בילדים ויש לו קושי לפרנסם יש לו לב נשבר. מה שאין לרווק

אבל זה דווקא בתפילה על צרה מסויימת, כי מחפשים מישהו שסובל מהצרה

(והעניין הוא לא שיהיה נשוי הוא יכול להיות גם אלמן/גרוש, צריך שיהיו לו ילדים ויהיה לו קושי לפרנסם)

בימים נוראים אין את הטעם הזה (ולכן גם מספיק נשוי בלי ילדים).

השורה התחתונה היא שכשחז"ל רצו אדם שמצטער, הם אמרו נשוי! עם ילדים ועני.

לא רווק עני. לא רווק עם ילדים. לא רווק עם ילדים ועני. אפילו שהוא אחד מהציבור ומצטער.

לגבי ההלכה בימים הנוראים, כנראה שאתה צודק וחיברתי את שתי ההלכות. אבדוק בלי נדר כדי לתקן את המעוות.

כתוב  מטופל בילדים ועני

שהצרה נוגעת לו באופן אישי, בגלל הילדים והקושי לפרנס.

זו דוגמא לאדם שמצטער ולא הגדרה לאדם כזה.

חז"ל לא דיברו בתל אביב

מאמר מעניין.

בכל אופן, השאלה מתעורררת ומכאן שנשוי עדיף על רווק. גם אם תאמר שגרוש או אלמן עם ילדים זה עניין בפני עצמו, ודאי שלא דיברו בעוברי עבירה

ואני לא מוחל לך על העקיצה עד אחרי יו"כ

בכל מקרה, לרווק לא יותר קשה מלנשוי

יש לו טפלים ואין לו במה להתפרנס שלבו דואג עליו [והוא צריך לקרות מקירות לבו עליהן].

רק בימים נוראים יש עניין מיוחד בנשוי, וזה לא קשור ללב נשבר אלא למה שציטטתי מהמ"ב.

לא ברווק שעבר עבירה ואנחנו מנסים להגיד פה שרווק יכול להיות עדיף.

הוא לא.

בכל מקרה תנאי לכך שיהיו לו ילדים ויצטער (בתעניות, כבר היטינו את הדיון לראיה) הוא שיהיה נשוי.

יצוייר לך שחז"ל היו אומרים לרווק עם ילדים לעלות? ודאי שלא. מכאן עדיין שלנשוי, שיש לו ילדים, יש קושי יותר גדול.

מכאן שלרווק אין נסיון גדול יותר מרוב האנשים הנשואים (שהם כאלה שיש להם ילדים).

הראיה שלי בעינה עומדת. רווק הוא לא תכלית כל היסורים כולם.

גם לפי התשובה שהביא @טיפות של אורלא מדובר ברווק, למרות שכרגע אני מביא את הראיה מתעניות

אני מסכים איתך שאין יתרון מיוחד לרווק, אבל אני לא מסכים איתך שלנשוי יש יותר לב נשבר.

הגמ' בתענית מדברת על תפילות בעצירת גשמים וכתובת מי עדיף שיהיה חזן, אחד מהם הוא שיהיו לו ילדים שהוא צריך לפרנסם. רש"י מסביר לך בדיוק מה היתרון בו- לא שהוא נשוי אלא שהוא יותר מצטער מאחרים מהעובדה שאין גשם.  אם היו מתפללים לדוג' על עקרות היו בוחרים מישהו שאין לו ילדים, אם היו מתפללים על הגלות אז לא היה יתרון לנשוי או לאבא לילדים על פני רווק.

(אגב, אם יש מישהו נשוי עם ילדים גדולים שהוא לא צריך לפרנסם, גם אותו לא היו לוקחים לתפילה על בצורת)

ומה הקשר בעל עבירה? יש גם אלמנים או גרושים עם ילדים.

רק בימים נוראים יש עניין בנשוי, וזה לא קשור ללב נשבר אלא למה שהכל בו כותב והרמ"א מביא אותו להלכה:

"דומיא דכהן גדול שהיו מכינים לו אשה אחרת, שתהיה לו אשה לשומרו מן החטא".

אין דבר כזה רווק עם ילדים. בטח לא אחד שיעלה להיות שליח ציבור.

אלמן וגרוש אינם רווקים.

כלומר שגם אם הדבר תלוי דווקא בעובדה שיש ילדים, אז עצם הנישואים הוא זה שמביא את האדם למצב שבו הוא יכול להשתתף עם הציבור.

ולמה אני אומר כך? כי בוודאי שיש רווק עני, ועדיין, למרות שבוודאי יתכן שהוא סובל, ושיש לו שדות שעלולים ללכת לאיבוד, אמרו שדווקא בבעל ילדים יש עניין ולא ברווק, עני ומצטער ככל שיהיה.

בסופו של דבר אתה סובר כמוני

אבל לא מה שרש"י בתענית והכל בו לגבי ימים נוראים כותבים.

גם רווק עני סובל, אבל נשוי עם ילדים עני סובל הרבה יותר..

במאמר שטיפות של אור הביא מצטטים משות:

אך בשו"ת בשמים ראש (סימן ע', הובא בשדי חמד) כתב: "אשר שאלוני במי שאין לו אשה ובנים, מהו להעמידו בר"ה ויו"כ לפני התיבה, (והשיב) כי ליכא אחרינא דעדיף מיניה בהבנת התפילה וביראת חטאו, פשיטא שמעמידין את זה, דהאי דמחזירין אחר הנשוי הוא סילסול בעלמא לעשותו דוגמת כהן גדול, אבל זהו העיקר".

אין שום יתרון מיוחד בנשוי על פני רווק מצד לב נשבר או השתתפות עם הציבור, בזה אני חולק עלייך.

אתה אומר שהם לא כתבו כמו שאני מדייק, ואז מדייק מדבריהם בדיוק את מה שאני אומר?

מה שטיפות של מים הביא הוא לגבי ימים נוראים, וכבר הסטנו את הדיון משם (זאת פעם שלישית שאני כותב את זה). התבלבלתי בין ימים נוראים לבין תענית. הפסקנו לדון בימים נוראים.

אתה טוען שיש לנשוי יותר לב נשבר מרווק, אני טוען שאם זה היה כך רש"י היה כותב שזה הטעם שמחפשים אבא לילדים, במקום לכתוב טעם אחר שהוא מרגיש יותר את הצער.

ואם לנשוי יש יותר לב נשבר אז גם בימים נוראים היו מחפשים נשוי מהסיבה הזאת, ולא מהסיבה שציטטתי.

אני מרגיש שאני חוזר על עצמי..

אז אני עוצר פה ב"נ.

לא כתבת את זה: "גם רווק עני סובל, אבל נשוי עם ילדים עני סובל הרבה יותר.."?

זה שלא הביאו את הטעם בימים נוראים, זה עניין אחר. אבל הדיוק הזה ברש"י פשוט.

אם זה הפשט? לא, כנראה שזה וורט. אבל ברור לי ולך שלרווק יש הרבה פחות נסיונות מלנשוי.

התכוונתי שאם היה רווק מאוחר בתקופת חז"ל היו משנים את המשנה. זה פלפול יפה, אבל אני לא מסכים איתו.

איזה מצחיק אתה!! רק עכשיו הבנת למה לא הסכמת איתי. התפלאתי באמת.

היו הרבה רווקים מאורחים בזמנם, ולא הזכירו אותם.

הרווקות המאוחר לא הומצאה בימינו, היא פשוט הפכה לרחבה מאוד

ההפך, צרת רבים חצי נחמה (ה"פליי" על הנחמת שוטים המקורי).

זה בוודאי לא קשור. הצער של רווק מאוחר היה יותר קשה אז, הוא היה עומד בפני עצמו. מסכן. בודד.

היו רווקים שסבלו הרבה יותר צער בזמנם, וחכמים לא אמרו ככה.

בס"ד

זה לא משנה את הלוגיקה שאתה מתעקש להתעלם ממנה משום מה.

ויש מקום לדייק כמו שאמרתי (גם אם נגיד שזה וורט). בסדר, שרוי בלא שמחה. כמה אנשים היום שרויים בשמחה? חצי אדם? מי בכלל זוכר מה זה שמחה. רבי נחמן אמר שזאת העבודה הכי קשה שיש, כמה נשואים יעידו על עצמם שהשלימו אותה?

ופשוט שלא קשה לרווק יותר מלנשוי. הכלל הזה לא הגיוני, ולא יכול להיות הגיוני.

אדם לא נמדד לפי הרווקות או הנישואים שלו.

לכל פרט יש את תיק הצרות שלו. יש רווקים שחיים טוב, יש נשואים שחיים לא טוב. וכן להיפך.

איך בדיוק אפשר לחלוק על מה שאני אומר פה? זה פשוט!

נכון שזה נסיון קשה מאוד ומצער כי מרגישים לבד. אבל מה זה לעומת החרדות שיש לך על הילדים שלך? הפחד מלאכזב את אשתך? הצורך להקפיד על קדושה בבית?

רגשית, קשה לנו יותר מלנשואים, אנחנו חצויים. אבל צריך להודות על האמת, לנשואים הרבה יותר קשה בפועל. ויש כאלה שהנסיונות שלהם, גם רגשית, הרבה יותר גדולים משל רווק, לצערנו.

לאחד זה יותר קשה ולשני משהו אחר...

אתה חושב ובטוח שלך בתור רווק יש חיים קלים כי אין חרדות וכ' וכ'

ואחד יעדיף את החרדות האלה שאחרי הכל הם חלק אינטגרלי מההתקדמות בחיים,

וקצת אמונה תעזור גם שם,

למול הפחד הייאוש וניסיונות הנפל של הרווקים וההרגשה של אי ההתקדמות...

ואני לא חושבת שאפשר לחלק את זה לרגשות ומעשים.

יש רווקים שהבפועל שלהם קשה אפילו יותר,

כל אחד עם הסל שלו.

וא"א לקבוע למי יותר קשה.

תחרות מצחיקה.

חכמה!

פשוט להתבכיין כי אתה רווק, ואני אומר את זה בתור רווק בכיין, זאת בכיינות

אז מאד כואב לו.

זה שכשהוא יהיה נשוי יהיה לו עוד מלא דברים לדאוג ולכאוב בגללם,

פשוט לא קשור.

לא הבנתי מה הבחירה במילה להתבכיין.

ברור שיש אנשים שעוברים נסיונות שלא קשורים לרווקות או חיי נישואים, אבל מה שנוגע להם, מי שחושב שהוא מסכן וכל הנשואים חיים בקלות.........

טוב זו חשיבה שטחית ומצחיקה.

כל אחד והקושי שלו.

חשבתי שהתכוונת שבאופן כללי רווקים מתבכיינים,

 כי לנשואים יותר קשה.

הכל טוב.

לא סתם התורה אומרת שבימים נוראים צריך שליח ציבור נשוי, עם ילדים ועם עול פרנסה.

דווקא לאדם כזה יש לב נשבר.

לאנשים מהזן הרווק פשוט אין, לא יעזרו כל הוורטים היפים.

אנחנו בצד שעוד לא התחיל את עבודת השם האמיתית אפילו

חצי אדם לא מתחיל את עבודת השם שלו.

לא יודע אם אני מקבל את זה לחלוטין, אבל ציטטתי מה שנאמר שם

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.