שמצד עצמה אולי היא שגויה, כי אם יש אמונה ובטחון וכו וכו' אבל בכל אופן היא טבעית ויכולה להזדחל

ובנוסף בדידות גדולה, שהיא תחושה כואבת ולא קלה

והחברים מתחתנים לאט לאט, וקשר הוא לא כמו פעם, אם בכלל נשאר ממנו משהו

וגם כמה שזה קלישאתי, 

האדם לבד הוא חצי..

מנהלים אותם

עזוב גם את זה, זה טבעי, זה אנושי

כמה שהשכל צריך ששלטונו יהיה על הלב

אנחנו בני אדם לא?

נראלי שאתה מצפה מאנשים יותר מידי

אגב. בדידות, היא תחושה. אבל היא גם מציאות, תוצאה של רווקות

לוקח זמן להתמודד איתה

חיי נישואים, הם לא נקודה קטנה מהחיים. הם החיים בעצמם.

הקב"ה טבע בנו שאיפה פנימית ועמוקה מאוד למצוא את החצי השני שלנו ולהפוך לאדם שלם.

לא ייתכן לכנות את הרצון הזה חלק שולי מהחיים שצריך ללמוד לשים בפינה.

הרצון להיות שלם הוא הרצון לחיות, ומזה נובעת הרגשת הבדידות ואולי גם המסכנות וכו'.

לא שאני חושבת שזה תורם משהו למישהו להרגיש מסכן. ברור שעדיף ללמוד להנות מהחיים כפי הנתונים הנוכחיים שלהם,

ולדעת שהרגע הנכון להפוך לשלם יגיע בע"ה.

אבל ברור שקשה מאוד לראות את החברים מסביב הופכים לשלמים בזה אחר זה ולהישאר החצי הבודד.

מה גם, שחיי הנשוי שונים במהותם והתנהלותם לגמרי מחיי רווק, וזה משפיע על הקשר עם חברים רווקים.

התוצאה היא שמהות הקשר עם החברים משתנה גם היא, מה שמגביר, לעיתים, עוד יותר את תחושת הבדידות.

מקווה שהסברתי טוב, למרות שאני נשואה...

לא שאין משמעויות נוספות בחיים.

בוודאי שאפשר למלא את החיים בתכנים נוספים.

אבל חיי נישואים יוצרים שלימות בכל המובנים - פיזית, רוחנית ונפשית.

לא ניתן להגיע לשלימות הזו בדרך אחרת. ולפני ואחרי הכל - כולנו שואפים לשלימות.

אדם צריך להרגיש שמשהו חסר לו.. 

זה בריא וזה טבעי..

זה לא משהו צדדי, לא תוספת בונוס נחמדה לחיים, זה מהות החיים.

להיות נאהב ואהוב זה צורך מאוד בסיסי וראשוני.. זה לא איזה משאלת לב של ילדה בת 12.

תחשוב שאדם מתפתח , גודל להיות משהו מאוד מסויים.. לא בהכרח שהמשפחה שלו בעד זה, או החברים הטובים שלו.. 

וגם אם הם כן.. הם לא אמורים בתור משפחה או חברים למלא לו צרכים מסויימים.. 

שגבר ואישה מוצאים אחד את השני הם מספקים אחד לשני את הצרכים של השני: אהבה, הבנה, הכלה, צרכים פיזיים, נתינה וכו'

ויש את הצד של לרצות ליצור ביחד משהו. להקים משפחה שזה שלב הרבה יותר גבוה. המשכיות. 

אני חושבת שזה משהו שטבוע באדם, ולנסות להבין דרך השכל למה זה כל כך קריטי להתחתן , לא נראלי יצליח.

כאילו, אם אתה שואל ממקום שכלי ורציונלי , יכול להיות שאני אתן סיבות אבל הן יישמעו לך רגשיות או לא כאלה נצרכות.. 

מהפן הרוחני- כן.. אדם לא שלם. ותחשוב שהאישה היא רק צלע מהגבר.... זה אפילו לא רק נשמות. זה גם משהו ש-גוי יכול להתחבר אליו.. 

מהפן הרגשי- גם כן.. חברה לא יכולה לספק לי רגש רומנטי , גם לא משפחה. כנ"ל לגבי צרכים פיזיים.. 

המשכיות- כנ"ל.

והרצון להמשכיות יכול לבוא גם לאנשים שנגזר עליהם ל"ע שהם לא יכולים להביא ילדים.. בכל אופן זה טבוע בהם. 

והבדידות היא לא במובן ממשי.. (וספציפית אני ממש לא מרגישה בדידות.. אבל אני יודעת שהרבה מרגישים ככה, אפילו שהם מוקפים בחברים ומשפחה..). היא במובן שאתה מחפש משהו שהוא שלך. שהוא נועד לך. משפחה אתה לא בוחר.. חברים הם לתקופות והם לאו דווקא ממשים את מי שאתה. אבל חתן זה מימוש של מי שאני רוצה להיות איתו *מבחירה* ושביחד יוצרים משהו! 

ובגלל שההבנה המודעית והתת מודעית (אם כבר השתמשת במושגים של תודעה) שילדים ומשפחה זה משהו שמגיע רק לאחר חתונה. לכן כל מימוש אחר בחיים לא יקנה אותו. לא הצלחה בקריירה, ולא הצלחה נפשית וכו'. למרות שזה מאוד עוזר להתגבר על הקושי כמובן.. 

אה ועוד נקודה. זה בהחלט יכול להיות קשור איפה האדם גדל. יש אנשים שגדלו במשפחה הרסנית או במשפחה מאוד ביקורתית וקשה, או במשפחה לא תומכת. אז בהחלט שהרגשת הבדידות יכולה להיות מוגברת יותר.

להגיד שאדם רווק הוא גלמוד? לא חושבת... אולי הוא לא שלם.. לפחות מבחינה רוחנית ורעיונית.. אבל מבחינה מציאותית ואפילו רגשית לא הייתי אומרת שהוא גלמוד. 

אם אחרי כל זה לא הבנת , או מבחינה שכלית או מבחינה רגשית.. אז צר לי   

יש את העניין של החברה

ויש את העניין של בן הזוג.

ברור שאפשר לתעל (לייעל?) כל מציאות עגומה ולנסות למנף אותה, אבל אי אפשר להתכחש לרגשות שליליים וכואבים.

שאתה נותן דוג' על מואבי שלא יכול לבוא בקהל ה' זאת עובדה. אדם שלא מצא זיווג זאת מציאות שיכולה להשתנות תוך יום (לפחות הדכדוך יכול להשתנות תוך יום..) 

אתה מדבר מנקודה מאוד שכלית והגיונית ומתעלם מהקושי שבדבר. לפעמים אדם ששקוע בקושי הוא לא מצליח להרים את עצמו ולנסות למצוא את הטוב שבדבר. ונקודה כזאת רגישה כמו מציאת זיווג בהחלט יכולה להוריד למקומות מאוד נמוכים במיוחד שעובר הזמן ואנשים אחרים כן הגיעו למקום הזה. וגם אל תשכח שזה תקופות. אחרי פרידה אדם יכול להיות מרוסק. שהוא עסוק במה שהוא אוהב, הוא יכול אפילו לשכוח את זה שהוא כל כך מחפש אחרי אבדתו וכו'.. 

צריך לדעת איך לכאוב (כי אם כואב, צריך לכאוב.. ), וצריך לדעת איך לקום מהכאב והייאוש. 

הנקודות שהבאת על החברה זה משהו אחר לגמרי. זה באמת ידוע שכדי להגיע לרמות רוחניות גבוהות כדוג' צריך בשלב מסוים להגיע לדרגת פרישות מסוימת.. קצת להיבדל מהחברה. התבודדות וכו'.. 

אבל אני חושבת שכדי להגיע למצב שאדם יצליח להגיע לרמות רוחניות גבוהות הוא כן צריך שיהיה "פיתו בסלו" שהוא כן ירגיש את השלמות המשפחתית. לא ממקום של בילוי ואירועים משפחתיים, ממקום של בעל ואישה שבונים בית.

והמילים גבוהות וכ' וכ'.

אבל כשלמישהו שכואבת השן-

כל הווייתו זה שכואב לו בשן.

ושאר הגוף השלם וכ' לא יכול לנחם אותו.

כי הכאב כואב לו כל כך שהוא לא מסוגל לחשוב בצורה הגיונית ושקולה.

ואלו הם חיינו ב"ה,

מלאים בהמון רגש ולא רק בשכל קר.

והדוגמא של מכור לסיגריות אינה דומה כמובן...

ולכן גם האדם שכואב לו צריך לעבוד על זה ולא להיות שקוע בכאב,

אבל מצד שני הוא לא יכול להתנתק לגמרי ממה שהגוף שלו מרגיש,

אז הוא פחות ממורמר אבל כן, עדיין כואב לו,

ולפעמים הוא גם שוקע בכאב.

אנחנו חיים בעליות וירידות,

ולא מלאכי עליון מנותקים.

אבל כייון שאנו בני אדם עם עליות וירידות,

טבעי מאד להרגיש לפעמים את הכאב בעוצמה..

ומהנימה של פותח השרשור היה נשמע 

שזה לא מובן איך אנשים בוגרים יכולים להרגיש ככה.

אז הסברתי.

כת אחת לא מבינה את זה בחייה, הא במותה כן.

כת שנייה מבינה מה חשוב בחיים בגיל 70 כשכבר בנו קריירה לתפארת והם מנותקים מהמשפחה שלהם והם בודדים בבית אבות.

כת שלישית מבינים את זה לאחר טרגדיה בחיים, בין אם זה בגופם ובין אם זה במשפחתם.

כת רביעית מבינה את זה בשלב מוקדם יותר בחיים, מי בגיל 20 ומי בגיל 30, איש לפי קורותיו....  

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.