עכשיו גמרנו.
את המדורה,
ואת השירים,
ואת האלכוהול,
ואת הסיגריות.
עכשיו גמרנו.
אבל בעצם,
עכשיו התחלנו.
ישבנו שם עד עכשיו,
כן כן,
עד 4:15 לפנות בוקר.
היינו שם בשתיקה,
היינו שם בדיבור,
היינו שם בשמחה,
היינו שם ברצינות.
היינו שם בפתיחות כמו שלא היו מעולם
היינו שם,
גם אם בהתחלה בכלל לא היינו שם.
(ואת זה רק הוא יכול להבין, אז תסלחו לי).
הלב שלי דפק,
לא אומר שלא.
גם מהתרגשות,
גם מהסיטואציה.
גם מאהבה,
וגם מגודל ההפתעה.
הלב שלי דפק,
גם סתם ככה,
כי ככה הוא רגיל.
ולמרות שהיינו שם מלא פעמים,
הפעם הזו מיוחדת הייתה כמו שאף פעם לא.
או כמו שהוא אמר את זה
"מפעם לפעם הרמה בשיחות שלנו עולה".
וכשסיימנו,
והתקפלנו
אמרתי זהו.
לא זהו כי זהו,
זהו כי עכשיו אנחנו אמיתיים לגמרי,
זהו כי עכשיו הבנו שזה שלנו לתמיד,
זהו כי עכשיו אנחנו יודעים.
זהו כי שמנו הכל על השולחן.
זהו כי אנחנו כבר לא שומרים בפנים כלום.
זהו כי הוצאנו הכל.
אז אם בסוף קצת השתגענו,
זה שלנו.
את המדורה,
ואת השירים,
ואת האלכוהול,
ואת הסיגריות.
עכשיו גמרנו.
אבל בעצם,
עכשיו התחלנו.
ישבנו שם עד עכשיו,
כן כן,
עד 4:15 לפנות בוקר.
היינו שם בשתיקה,
היינו שם בדיבור,
היינו שם בשמחה,
היינו שם ברצינות.
היינו שם בפתיחות כמו שלא היו מעולם
היינו שם,
גם אם בהתחלה בכלל לא היינו שם.
(ואת זה רק הוא יכול להבין, אז תסלחו לי).
הלב שלי דפק,
לא אומר שלא.
גם מהתרגשות,
גם מהסיטואציה.
גם מאהבה,
וגם מגודל ההפתעה.
הלב שלי דפק,
גם סתם ככה,
כי ככה הוא רגיל.
ולמרות שהיינו שם מלא פעמים,
הפעם הזו מיוחדת הייתה כמו שאף פעם לא.
או כמו שהוא אמר את זה
"מפעם לפעם הרמה בשיחות שלנו עולה".
וכשסיימנו,
והתקפלנו
אמרתי זהו.
לא זהו כי זהו,
זהו כי עכשיו אנחנו אמיתיים לגמרי,
זהו כי עכשיו הבנו שזה שלנו לתמיד,
זהו כי עכשיו אנחנו יודעים.
זהו כי שמנו הכל על השולחן.
זהו כי אנחנו כבר לא שומרים בפנים כלום.
זהו כי הוצאנו הכל.
אז אם בסוף קצת השתגענו,
זה שלנו.