חשבתי לאחרונה על ההגדרה של גבול של אינסוף. מה היא בעצם אומרת מבחינה רעיונית ? מה זה אינסוף לפי ההגדרה הזאת ? משהו שאנחנו יכולים להתקרב אליו עוד ועוד, אבל למרות זאת לעולם לא נגיע אליו. וניסיתי גם לחשוב היכן תפיסה כזאת של אינסוף מופיעה בתורה, ומצאתי דוגמה ממש יפה:
"אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת ונפסק קורדייקין [המנעל] שלה והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה פעם אחת נכנסו חכמים לבקרו אמרה להן התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי בכיבוד יותר מדאי אמרין לה מה הוא עביד ליך ותניית להן עובדא [שאלו אותה חכמים מה עשה לך וסיפרה להם את המעשה הזה] אמרין לה אפילו הוא עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי הכיבוד שאמרה התורה לא הגיע" (ירושלמי, קידושין פ"א ה"ז)
כלומר, חכמים אומרים כאן שההגדרה של כיבוד היא אינסופית, אפשר לעשות עוד ועוד אבל לעולם זה לא מספיק.
בבבלי יש מקבילה דומה (קידושין לא ע"ב), אבל בירושלמי שהבאתי לעיל הרעיון הזה יותר מודגש.
*מתנצל שלא ממש הסברתי מה הכוונה במושג הזה גבול של אינסוף, הנחתי שיש שיכירו ויש שלא, זה קצת מעצלנות.
