וגם העובדה שהיום כל מידע שרק נעלה בדעתנו נמצא נגיש מאפשר לנו תמיד להשוות ולראות כמה אצל השני "טוב" ואצלנו לא, דבר שגורר קנאה, מריבות, ויכוחים והשוואות שגוררים בסופו של דבר גירושים בתקווה שנמצא משהו טוב יותר כמו שראינו באינסטגרם, בפייסבוק וכו.... 

לדעתי, תרבות הפריצות, שיש כביכול בכלל אופציה ל"קשרים" לא כשרים לפני נישואין - היא הגורם הראשי.

כשהתפיסה שאיש ואשה נשואים, משפחה, זה דבר ייחודי לגמרי; שזו האופציה היחידה האמיתית לגשר על השונות, ע"י שנִהיִים משפחה - דבר שמתחיל מהראש, מהמחוייבות, משינוי המציאות בעומקה,ומתוך זה בא הבנין, שמחתו ומחוייבותו -

כשהתפיסה הזו נשחקת ע"י תרבות הפריצות, ואנשים לפעמים כבר לא זוכים לחוות את זה - אז ממילא אצל חֵלק הענין זול יותר, כאילו יכול להיות "עוד אחד בסדרה" ח"ו. כאילו נישואין זה סה"כ רגש בין אנשים, בצירוף "טֶקס".. לא שינוי מהותי של המציאות, שצריך בהמשך כל הזמן לשכללו ולבנותו.

אז כשה"רגש" הראשוני של החידוש יורד, ומצטרף לכך, שלא היה בכלל עומק ההרגשה והתפיסה של השינוי במציאות - האופציה נהיית כאילו "קלה", וסביר שגם מה שאח"כ לא יהיה טוב בהרבה, במקרה שזה כך.

וכאשר זה כך, אז גם  הציבור ה"דתי", מושפע מהאוירה, ולעיתים מסתכלים כאופציה קלה ליישום. כאילו נמצאים בשלב הדייטים. מוצא חן, לא מוצא חן?... כאילו "אין בעיה" ח"ו.

אמנם, אי אפשר להכחיש, שבצד התופעה הזו, יש גם תוצאה חיובית. דהיינו, שכאשר באמת אי אפשר להמשיך כך, סבל גדול חלילה שאינו ניתן לתיקון וגישור, אז ה"פחד הפסיכולוגי" מה יאמרו.. הוא פחות. וזה מאפשר את הדבר כשהוא באמת נצרך, בצורה סבירה יותר.

ראשית, לא דיברתי על דברים ש"מקורם בדמיון", אלא על מציאות מצערת, של חיי פריצות טרם נישואין - ולא פעם לא עם אדם אחד - וממילא כל ה"חידוש" של הנישואין, כל התפיסה העמוקה שהכל מתחיל משם, היחודיות, נפגם. וזה לא רק בדמיון או המחשבה, זה ממש מציאות אחרת.

כשקודם לכל, זה שמתחתנים, שנהיים משפחה, שבלי זה אין כלום - אז האופציה היא עמוקה יותר, האופציה החליפית פחות נתפסת כ"זמינה" בקלות, וגם המרץ של הבנין מיסודו הוא אחר.  בלי לשלול שכמובן גם במציאות כזו יכולות להיות בעיות, וגם במציאות "לא דתית" יש משפחות טובות.

לגבי מה שאדם יכול "לחלום בראשו", באמת זה לא פשוט. יש גבול גם למה שמותר לאדם נשוי "לדמיין" מה יהיה אם.

אבל אתה צודק שבוודאי גם התנהלות כזו, שגירושין נתפסים כאפשרות "אינסטנט" בכל פעם שמשהו לא מוצא חן, יכולה להביא לכך. אדרבה, אני אמרתי שאחד הגורמים הראשיים לצורת חשיבה כזו, היא ה"תרבות" שציינתי.

אבל בוודאי שמה שאני מציין כגורם הראשי לדעתי לשינוי בריבוי התופעה, אינו אומר שלא יכולות להיות התנהלויות נוספות שגורמות לכך. אני חושב שריבוי הכמות יחסית, עיקרו במה שכתבתי.

ב. לגבי "אפשרות הגירושין בהלכה". אדרבה, היא הנותנת. שרואים שבנין בית, יחס בין איש לאשה, זה לא משהו קליל. בונים מיסודו. ואם לא אפשרי להמשיך - אז יש "תהליך". משהו רציני לא פחות מחוזה עסקי בין אנשים. וגם "הפרתו" עוברת תהליך רציני. זו גם הסתכלות שלדעתי מאפשרת יותר בנין מחודש.  לא כמו הקלילות שמה שהזכרתי מקודם.

ואפשרות של כמה נשים במקור - גם היא אינה בדרך של הפקר. אלא במחוייבות גמורה. 

אבל אנחנו רואים, שכבר מאות שנים רבות, עם ישראל ברובו לא נוקט בכך. אלו בגלל חדר"ג, אלו ע"י שבועה בתקיעת כף.

זה לא במקרה.

הובאו נתונים לגבי השנה, במנותק מנתונים של שנים קודמות.

הנתונים מצערים בפני עצמם.

אנשים העלו תאוריות בנוגע לדור שלנו,

תאוריות שלא נובעות מידע מחקרי ושמציגות באור רע את הזוגות

המתגרשים, שדעות נכזבות של הדור הובילו אותם לכך וכך.

אני אומר:

א. אתם מקטרגים מתוך תאוריות ולא מתוך איסוף (או ניסיון לאיסוף) עובדות.

ב. אתם מתייחסים לנתונים כמדברים על הדור החדש,

בזמן שאין הקבלה: נתוני הנישואין מתייחסים, כמובן, לנשואים הטריים,

בעוד שנתוני הגירושין רלוונטיים לבני כל הדורות השונים שהתגרשו השנה.

ג. יתכן (גם אני לא אספתי מידע) שרבים ממקרי הגירושין מצביעים על כך

שמצבים בלתי הפיכים באו לידי פתרון, לא קל, לא סימפטי, לא מושלם,

אבל עדיף על השארת מצב רקוב על כנו.

פתרון שלא היה מתאפשר בדורות קודמים, עקב נסיבות או תפיסות שונות

שהיו קיימים אז וכבר לא קיימים היום, וכעת ישנה ברירה שהיא הרע במיעוטו

עבור מקרים מורכבים, ולא היתה קיימת לפני כן.

לא אמרתי שאין באמת עליה *ברמת הדורות*.

כי אני מכיר את הנתונים לגבי *שינוי* בטווח הארוך (שהם הרלוונטיים ולא הוצגו כאן).

ואי אפשר להתווכח איתם.

כן ציינתי באחת התגובות שגם לפי נתוני הלמ"ס וגם לפי נתוני הנהלת בתי הדין

יש ירידה מאוד מאוד מתונה (זניחה יחסית) ברמת השנים הבודדות לאחרונה,

אבל כרגע - אין עליה *ברמת שנים בודדות* (מה שעדיין לא מרגיע אותנו).

לא משנה כמה הלב שלך טהור והכוונות שלך טהורות

(ואני באמת מעריך אותם)

אם מעלים תיאוריות בלי אחריות על הסיבות לגירושין, 

מובילים להסתכלות חברתית מסויימת על ציבור הגרושים.

לא כל מי שקורא את השרשור שותף לך בלימוד הזכות

על הגרושים ובהבחנה הזאת שאתה עושה בין הגירושין

לבין הגרושים, שלא מובנת מאליה לכל קורא

כי סך הכול כן מדברים כאן על דעות ועל תפיסות ועל

קבלת החלטה כבדה ומשמעותית בחיים שמשפיעה על

בן/בת הזוג והילדים, וטוענים שהיא מתוך דעה נכזבת

שאופיינית לדורנו החומרני.

אדם שאנשים מכירים, ומניחים שקיבל החלטה כבדה שכזו

מתוך דעה נכזבת (להנחתם האישית), כבר לא יסתכלו עליו

כאדם באותה צורה, לא יסמכו עליו באותה מידה ולא יקרבו

אותו כפי שקירבו מקודם.

ההקבלה שבחרת בה באמת מעידה עד כמה החלוקה הזאת

היא לא אינטואיטיבית ושקשה לקבל אותה מאליה.

הנתון הזה כמו שאמרו משקף גם המון תהליכים חיוביים.

בע"ה עם התקדמות התהליכים נזכה לחברה יותר בריאה ולמשפחות

יציבות, מאוחדות ושמחות יותר.

הציונות הדתית, היא תוצר של אנשים שרצו להשתתף בפעל בתהליך של שיבת ציון, עוד באירופה, ולשמור על צביון דתי.

זה שיש השפעות של תרבות המערב על חלק מהאנשים שהם גם "ציונים דתיים", לא הופך אותה לתוצר של תרבות זו.

ב. אני לא יודע מי "משתמשים בשיח בתרבות המערב כאילו זו מעין מגיפה חדשה"... 

ובוודאי לא "רטוריקה מפחידנית שלא מתבססת על עובדות".

לדעתי, בדברים הללו עצמם יש רטוריקה כזו, שמנסה לומר על אלו שמסייגים את השפעות ה"תרבות" הזו, כאילו הם "מדברים באויר" ורק רוצים לגרום לאנשים להתרחק מתוצריה במקום לדון עליה עניינית. זה עצמו, אם כבר, נסיון "להפחיד" מהאמירות הללו.

אנשים שאני מכיר, שמתבטאים נגד השפעה יתרה של התרבות הזו, אנשים חכמים מאד, מכירים אותה היטב, בד"כ לא פחות, בלשון המעטה, מאלו שמדברים כנגדם. וברור לכל מי שאפילו קצת מכיר, שאכן יש גם השפעות שליליות לגמרי מהתרבות הזו, שלחלוטין אינן מסתדרות עם הרוח של עם ישראל. כמו שיש גם נכסים תרבותיים שאפשר להשתמש בהם.

ומכל מקום, לא ברור מה זה שייך לנידון דידן.

בנידון שדובר עליו כאן, כל מי שטיפה יודע מה הולך בעולם - יודע שיש תרבות כללית של פריצות והפקרות, ההיפך הגמור מכל המושגים היהודיים על משפחה ועל צניעות (אם כי גם אצל גויים, יש ריאקציה לתופעות האלה). וכל מי שרואה מה קורה בארץ, רואה, לצערנו, מה זה השפיע תוך עשרות שנים בודדות על המושגים גם כאן.

וכמו שכבר כתבתי, לי אין ספק, שה"תרבות" הזו, שעיקְרה מבחינה מסוימת את הייחודיות של היחס בין איש לאשתו בתור דבר ששייך רק לשם - יש לה יד מרכזית בריבוי התופעה, גם כשזה לא במובן החיובי.

איסוף עובדות, כקוצר ידינו וככל הניתן, חייב להיות בכל מקום בו מנסים להשתפר.

זה לא מבטיח הצלחה ובטח לא וודאות אבל נותן תמונה, מוצלחת פחות או יותר,

איפה המצוי ביחס לרצוי ואם שייך לשקול גישות אחרות.

אם תרצה קרא לזה חשבון נפש או התבוננות.

יחד עם עין פקוחה על מה שקורה, צריך גם המון עבודה רגשית:

שימור האהבה, האכפתיות, האופטימיות שיהיה טוב, ומעל הכול אמונה ותפילה.

מעולם לא טענתי אחרת.

אתה לא קראת נכון.. (ועדיף לשאול ישירות מאשר "ראית"...).

מה שנאמר על ידי, במה שציטטת ("טקס"), לא היה שזה מה שאנשים נורמטיביים בציבור הדתי, חושבים.

אלא שהסיבה העיקרית לדעתי לריבוי הגירושין כיום, היא כפי שכתבתי בהודעה לעיל. ואז, אצל אותם אנשים, שאין הנישואין לגביהם, לצערנו, משהו "יחודי", בגלל אורח החיים, אז גם ההסתכלות היא לפעמים כפי שציטטת.

וזה שגם בציבור ה"דתי" יש ריבוי גירושין יותר מהעבר, על אף שאינם חיים בצורה אותה תיארתי - זו השפעה עקיפה לעיתים של אותה תרבות, והענין נהיה "קל" יותר.

כך שלצטט כאילו אנשים נורמטיביים בציבור הדתי, שרובם בכלל נשואים לראשונה, חושבים שנישואין זה כך, בגלל שיש להם "היכרות עם התרבות המערבית" - זה לצטט דברים שלא נאמרו.

אני חושב, שאם כבר, צריך להיות "מזועזע" מיחוס אמירות כאלה, שלא נאמרו.. שמירת הלשון.

א. אתה ציטטת את דברי, כאילו הם מדברים על ציבור דתי. זה פשוט לא נכון. טעות בקריאה.

ב. לגבי הטענה ביחס לציבור ששם לצערנו יש חיי הפקרות מחוץ לנישואין, זו אכן דעתי. מעיון עמוק במציאות.

נשאלה כאן שאלה מה לדעת האנשים הגורם. זו דעתי. לא לגבי כל המקרים - אבל לגבי הגורם של ריבוי המקרים (ובציבור הדתי, ברור שכאשר תופעה נהיית מצויה יותר, היא משליכה גם על הסביבה).

אז מה שייך שאין דרך "להוכיח אותה או להפריך אותה". כך נראה לי, וכנ"ל - לא מעיון שטחי. כל ה"הסברים" שאמרו כאן, "אין דרך להוכיח אותן"... זה לא שיעור מתמטי.  אבל לי ממש ברור, שזו סיבה מרכזית לריבוי המציאות הלא-רצויה הזו, בכללי.

[ומה הקשר "עקרון החסד". ומה הענין שוב לגבי "האמירות שלך"... אי אפשר לנהל דיון בלי לערב "אמירות אישיות" שאינן מכבדות רק את כותבן? אתה חושב אחרת מדעתי - זכותך. דעתי לגמרי ברורה בענין]

האם מה שגורם את זה הוא הגירושים, או שהגירושים נובעים מאותה סיבה שהמשבר

של הילד נובע: בית לא יציב.

התקווה שהבעתי בכל אופן זה שיצטבר ניסיון בידי הגורמים המקצועיים שיידעו להדריך

זוגות מהשלבים המוקדמים איך למצוא את בן זוגם או לבנות את ביתם באופן שיוביל

לבניית בתים יציבים יותר.

אגב במקור הנתונים שהבאתי (גם מהלמ"ס וגם מהנהלת בתי הדין)

באמת חלה ירידה בשנתיים האחרונות (אם כי לא מאוד משמעותית) במספרי

הזוגות המתגרשים

אם אתה כרופא מאבחן סימפטום בתור לב או סיבת הבעיה

ובונה את הטיפול בהתאם, אתה יכול לגרום לנזק נוסף.

מהסיפורים שאני שומע, אני קצת פחות חש את הוודאות שאתה מדבר עליה.

נתקל בהמון סיפורים בהם העידו שהגירושין לפחות הובילו לשגרה יחסית סבירה

מבחינת הילדים ולהנמכת הלהבות.

גם גירושין זה מלאכת מחשבת שצריך לדעת איך עושים בלי להחמיר את המצב.

מתוך רצון של שני הצדדים בטובה הכללית ובטובת הילדים.

לא פתרון קסם.

לקבל  קיצבאות מביטוח לאומי...

לטענתי אחוז הגירושים מנופח ולא נכון בגלל  סיבות אלו או אחרות.

שיש כאלו שנפרדים חוקית/הלכתית לא בגלל שנאה וקנאה.

כמובן שזה לא מצב טוב.

אבל סטטיסטיקו לא תמיד משקפות את המצב האמיתי בשטח

גם אצל החרדים הכי קיצוניים הנישואים נרשמים ברבנות על מנת שלא יהיו מכשלות ר"ל.

בנושאים האלו העדה החרדית משתפת פעולה עם הרבנות..

(וכל מי שנרשם דרכם לנישואים רואה את זה)

לומר את ההסבר שהצעת.

שההסבר שלך מקודם, שזה בגלל שחיים יותר שנים, וכביכול ברבות השנים יש יותר מקום לגילוי פערים (בלי להתייחס כרגע לאמת שבכך - יש גם צד הפוך, כשמראש תופסים נישואין בצורה רצינית) - 

ההסבר הזה, אינו תופס כשמדובר בכאלה שלא היו נשואים שנים רבות. 

אז כעת את רוצה לומר שבתוך זמן קצר עוברים כאילו כמו הרבה שנים, כי "דברים משתנים במהירות".. אני חושב שזה קצת מוגזם. 

ושטיפול עצמי יגרום ל"הכרה עצמית" שהשני לא טוב לי.. כאשר לפני הטיפול לא הרגישו כך.,זו בעיה גדולה. אנשים צריכים להתחתן עם מינימום אחריות, ועם מינימום הבנה מה זה נישואין ומשפחה, לפחות בתפיסה ובמסורת היהודית. ולדאוג שטיפול יביא להעמקת קשר ולא ההיפך.

אני לא מדבר על מקרים שבאמת יש בעיה בנישואין ו/או בעיה שהתבררה שקיימת אצל אנשים - ומתוך כך הגיעו למסקנה כמו שכתבת. אבל שסתם מתוך העצמה אישית, כביכול, יגיעו למסקנה שהבעל או האשה אינו/ה בשבילו/ה, זו מציאות מאד בעייתית.

נכון מה שכתבת, שיש אנשים ש"הגיעו למסקנה" כזו. אבל זו מציאות שלילית, שאמורה להיות נדירה. לא מדובר באיזו "מכת גורל". להציב אופציה כאילו יתכן שסתם "הדרך המשותפת הסתיימה".. זה דבר מזעזע. דרך משותפת זה דבר שניתן לבניה ופיתוח. נכון שלעיתים, מה אפשר לעשות, קורה. אבל בין אנשים שלא "התחתנו בטעות", ויכולים לבנות קשר יציב אוהב, אז שפתאום "הסתיים".. זה דבר שצריך בדיקה, האם באמת היה הכרחי, או בעיה אצלם, בעבודתם, באישיותם, בתפיסת משמעות משפחה במושגיהם.

[ואגב, אני לא חושב שצריך לכתוב "גאה". את אישית הגעת למסקנה מסויימת לגבייך, אף אחד לא מתערב לך. הרוב מן הסתם גם לא מכירים. אבל התופעה היום, שאנשים כדי להבליט את זה שהם שלמים עם מהלכיהם, כותבים כך, אינה רצויה. זה מקרין מסר שאין לו מקום, לדעתי]

ואין לנו כח להתאמץ בשביל הזוגיות,

בעצם כמעט בכל דבר אנחנו מעדיפים את המהיר והקל,

וכשיש תקלה תמיד אנחנו מחליפים מיד... 

משהו נשבר - אנחנו מחליפים, משהו נדפק - קונים חדש..

בדורות הקודמים הלכו לנהר כדי לשטוף בגדים, היום - איזה..

פעם היו צריכים לחמם מים על הגז כדי להתקלח,

היום יש לך אפליקציה שאתה מדליק את הבוילר מאיפה שאתה לא נמצא...

הכל נראה היום כל כך נגיש בדור הסמארטפונים,

ויש אשליה שנמצא משהו טוב, ומקסימום נסתדר...

נורא, אבל ככה זה.

מי שמחזיק מעמד בזוגיות קודם כל חייב לרצות שזה יחזיק מעמד.

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

כרגע מחפשים צימר באזור באר שבע או דימונה בלי בריכה, במחיר של עד 1,200 לשני לילות.

(גילינו שאפשר להזמין ברכה פרטית בנפרד מהצימר באזור. זה חוסך המון כסף)

אשמח להמלצות בכיוון.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אין בזה משהו אסור מבחינה הלכתית

גם מבחינה רגשית לא רואה את הבעיה בזה

איני יכול לדמיין לעצמי מצב שבו משהו כזה היה מפריע לי (או לכל מי שאני מכיר) לכן איני רואה מה יש לעדכן כאן

וחתונה אינה סיבה לחתוך את כל קשרייך החברתיים, בחורך היקר אינו תמנון עם יכולת למלא את כל עולמך וצרכייך הרגשיים (ואני מניח שגם הוא אינו רוצה בכך)

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.