אני יודעת, פעמים רבות יש תחושות קשות וכואבות סביב החגים.
אירועים משפחתיים כמו חגים- מעלים נושאים משפחתיים כאובים למי שחווה אובדן, או מצפה מאוד ולא נפקד.
איפה אתן באזור הזמן הזה, באזורי הנפש הללו?
מוזמנות לשתף.
אפשר גם לצרף שיר שמבטא את הלך הרוח או את המחשבות/תחושות/רגשות, במקום או בנוסף למילים שלכן.
הלחץ המעאפן הזה מהסביבה בטח לא עוזר לשום דבר- לא לנפש ולא לגוף ולא למתח שקיים גם ככה סביב הכניסה להריון.
ולשנה החדשה אני מאחלת לך קודם כל שתצליחי לנתק את עצמך מכל הגורמים הסביבתיים הלא חשובים- האנשים בחתונות והאנשים בבנק וגם הרופאה בבית חולים
ותסתכלי על עצמך ועל בעלך ותיעזרי בכל מי שעושה לך טוב ותצליחי להתעלם ולנטרל את כל היתר!
כל כך מעיק שאנשים לא מבינים איפה הגבולות..
ואני לא מכירה את הסיפור שלך
אבל לרפואה היום יש כל כך הרבה פתרונות
ורבי נחמן אומר שאין יאוש בעולם כלל! (אני לא מהזרם, אבל כך אומרים 
)
ולמרות שאני לא מהזרם אין ספק שהוא צדיק גדול וחכם אז שווה לגמרי להקשיב לו!
בע"ה.. יגיע גם יגיע. בעיתו ובזמנו. יש אחד שקובע מה קורה, ואלה לא האנשים שבחתונות..
ובינתיים, קחי את מה שעושה לך טוב והלואי שיהיה לך כח להשליך את כל היתר
שנה מתוקה!
לא מספיק שיש לך התמודדות פנימית מל הרצון והצורך וההמתנה והבדיקות הרפואיות, והבכי והציפייה והאכזבה כל פעם מחדש...
לא מספיקה התפילה, הבקשה, התחינה לילד-
יש לך גם התמודדות עם הסביבה. המבטים, האמירות, האיחולים, השאלות...
אני יכולה לומר לך שחלק הבמטים יכול להיות שהם פרי דמיונך, וחלקם גם לא (בחברה שלנו הציפייה לילדוה היא אכן גבוהה מאוד, ולפעמים נוספים למבטים הללו גם משפטים. זה מאוד כואב.).
את האמירות אפשר לחלק לאמירות חסרות טאקט ובוטות, אל מול אמירות תמימות, מתעניינות ואפילו אוהבות.
שני הסוגים נוגעים בפצע פתוח. כל נגיעה בפצע גורמת לכאב חד. וזה אכן כל כך כואב.
נדמה לי שאנשים לא כל כך יודעים מה לענות או מה לומר לאישה שממתינה. לכן לפעמים יש אמירות (והגיוני שאחר כך האישה ששאלה מרגישה לא בנח ששאלה, ומתחרטת, אבל א הנעשה אין להשיב...)
אני מצטרפת לאמירותיה החכמות של @אמא_מאושרת- היי עם בעלך ועם מה שאת, נסי להתעלם מאמירות בוטות או כואבות של אחרים.
ואם הם הכאיבו מאוד- אפשר גם לענות ולומר משהו על זה.
(אישית, כשמישהי קרובה אליי ניסתה לשאול אותי משהו על ההריון, והאם זו היתה הפריה או שזה טבעי- עניתי בפשטות שאני לא נכנסת לרחם של נשים אחרות ואשמח להשאיר את הרחם שלי בתחום האחריות שלי, ללא שיתוף).
אני מאחלת לך שיהיה לך טוב.
ומותר גם לכאוב על הדבכים הקשים, הם אינם מבטלים את הדברים הטובים. הם פשוט באים לצידם.
שמחה וכאב יכולים לדור יחד בנפש. וטוב להגדיל את אזורי השמחה ולהשקיע בהם, ולהכיר באזורי הכאב, ולטפל בהם כמה שניתן.
חיבוקים חמים,
שתזכי להגדיל אזורי שמחה
ולצמוח מאזורי כאב.
ציפי
יום אחרי ליל הסדר..
זה החג הראשון שעבדתי בו ממש קשה לנקות..
וגם אירחתי את חמותי ועוד אח של בעלי בליל הסדר..
והשקעתי מלא..
ומרגישה שקיבלתי סטירה בתמורה לטרחה לכבד את החג..
מתמודדת עם הרגשות, מבינה שזה שטויות.. ואין קשר.. והנהגתו של ה' מורכבת יותר..
סתם התחושה עדין מפעמת בלב..
ומבקשת ביום כיפור על כולנו שלא תפיל אישה פרי ביטנה
ההפלה היתה לפני שנה בערך 
לפני שנתיים בראש השנה עמדתי בבית הכנסת
והתפללתי
שימשיכו החיים בבטן שלי שעוד בקושי התחילו
ופתאום רעדו לי הרגליים וכאב לי
ואני בתמימותי חשבתי שזה הכאב הכי חזק שאפשר להרגיש
רצתי את כל הדרך הלא קצרה הביתה
הסתובבתי בבית הריק לבד
כולם היו בבית הכנסת
חשבתי שאני עומדת למות
ואז על רצפת השירותים החומה בהירה
פגשתי את התינוק שלי שלעולם לא יוולד
ישבתי על ידו
בוחנת אותו
את החומר השקוף הרירי
שעוטף, שמגלה עצמות אצבעות ידיים קטנטנות, דקות מגפרורים
שמשמש כעפעפיים לעיניים שלא יזכו להיפתח אל העולם
אחר כך הגיעו כולם
ושאלנו את הרב מה לעשות
ולפני שהלכתי לבית החולים
ארזנו אותו בשקית
עכשיו אני בהריון
בשבוע עשרים ושתיים
ובעזרת השם
יהיה לנו סוף טוב
שאני פשוט מרגישה כהות מטורפת
כל חודש אלול ניסיתי לעורר את הלב וזה פשוט לא עבד. שום דבר לא חדר פנימה
וגם לא בראש השנה. לרוב השופר מרעיד לי את הלב ומעלה לי דמעות לעיניים. זה לא קרה.
בעשרת ימי תשובה, שוב- כהות כהות כהות
כאילו הלב שלי עטוף בפלדה ושום דבר לא יכול לחדור פנימה
אפילו חשבון נפש לא הצלחתי לעשות כמו שצריך
וכיפור- פשוט עבר על ידי.
צמתי, התפללתי (ואפילו הצלחתי להתפלל תפילה שלמה! הילדים שלי התנהגו למופת..) אבל מהשפה לחוץ. זה לא באמת הגיע מהלב.
הלב שלי אטום. כאילו שהוא עוד מעכל את מה שקרה בשנה האחרונה ולא פנוי בכלל להתעסק עם דברים אחרים.
הלואי שיפתח. לא טוב לי ככה.
ב"ה עד להפלה הריונות ספונטנים.
עברתי הפלה לפני כ10 חודשים בשבוע 7+6. עשו לי גרידה ומאז מתפללים ומנסים להיכנס להריון נוסף.
המחזורים שלי עם דימום חלש של יומיים שלושה, מה שהביא את ברופאה להביא לי הפניה להיסטוקופיה.
הבנתי שעושים את זה במרפאה ואפשר ללא הרדמה. ממי שעברה דבר כזה. נסבל?
והאם זה יכול להיות סיבה לחוזר קליטה של הריון?? אשמח לשמוע מניסיון מה יש לכן להגיד על הבדיקה.
בגדול מכניסים צינורית לרחם שממלאת את הרחם במים (להביא פדים לאחרי כי המים ממשיכים לצאת)
ויחד איתו מצלמה קטנה שבודקת מה יש הרחם.
לפעמים אחרי גרידה התערבות יש הידבקויות או כל מיני שאריות. ואז זה בודק את מצב הרחם. זה אבחנתי, לא טיפולי.
ואז אם יש תורך טיפולי אז בהיסטרוסקופיה ניתוחית מוציאים את מה שיש.
הבדיקה עצמה לא נעימה בכלל אבל לי היא הייתה סבירה.
מה שכאב לי זה שהוציאו את השארית שהייתה בלי הרדמה. אבל כאב מקומי שעבר..
בדרכ ניתוחית עושים בהרדמה.
נתנו לי אופציה לעשות את התהליך בבית חולים, בהרדמה. זה בהרדמה מלאה?
או בקופת חולים, בלי הרדמה.
יש עוד נשים שעברו את זה ויכול להוריד לי לחץ מהכאב?
אם זה לבדוק אז לא צריך הרדמה. זה לא כואב, רק לא נעים.
אם צריך טיפול בגלל הידבקויות או שאריות אז זה בדרכ עושים בהרדמה.
יש בתי חולים שמתחילים בלי הרדמה אבחנתית ואז אם צריך לטפל מרדימים.
ובמידה וחלילה יש הדבקות, יקבעו לי בבית חולים.
בגדול זה לבדוק אם זה הסיבה למחזורים קצרים ולחוסר כניסה להריון
בשיטת see&treat
במרפאה. ללא משככי כאבים מאף סוג.
זה קצת כואב כשעוברים דרך צוואר הרחם, אבל אח"כ סביר ולא הרגשתי כאב. אולי אי נוחות
כלומר אצלי לא רק הסתכלו עם מצלמה אלא גם ממש עשו פרוצדורה קטנה.
וצוואר הרחם שלי רגיש ברמות (רפואית אני אומרת לך, כל מגע הכי מינורי שיש פוצע אותו)
אם מדובר בשארית קטנה אז עושים בשיטה הזו, ואז ניתן להוציא את השארית ללא הרדמה.
לא זכור לי כאב בכלל. רק קצת אי נוחות.
מקווה שזה בסדר להשתמש פה באנונימי של הו"ל לא יודעת איך נכנסים דרך האנונימי שכאן והרבה שמעו את הסיפור אז אולי ייזהו.
חיבוק גדול גדול❤️ כ"כ כואב.
גם לי היה אחרי גרידה, ראו לי בוודאות שאריות. היו ממש גדולות אז אמרו שחייב לעשות בפרוצדורה ניתוחית עם הרדמה מלאה בבית חולים.
נאמר לי שגם אחרי הרדמה מלאה , משתחררים באותו יום. כמו אחרי גרידה.
בפועל,
בעלי היה באותה תקופה בעזה💔 וברגע האחרון הצליח להיות לצאת להיות איתי 24. היה לנו ליווי צמוד של מכון פועה לאורך התקופה (בכ"ז דימום לא מוסברים אחרי גרידה+מילואים זה שילוב זועה) והבנתי שיש הקלות ואפשר לא להאסר אחרי הפרוצדורה הזו, תלוי בגודל הצינורית ועוד גורם זה אם זה בהרדמה או לא, אז החלטתי לנסות בלי הרדמה. לקחתי רופאה פרטית, היא עשתה לי בבית חולים, בחדר ניתוח, אמרנו מראש שנתחיל בלי הרדמה ואם יהיה ממש בלתי נסבל נעבור להרדמה.
לקחתי את הסיכון עשו לי גם צילום וגם ניקיון של הרחם ללא הרדמה. היה כואב, היה לא נעים בכלל, אבל לפחות יכולתי לקבל ממנו עוד חיבוק לפני שהוא חזר לעזה. וגם ההתאוששות הייתה ממש מהירה, כי לא הייתה הרדמה. נגמר, קמתי והלכתי הביתה🤷🏽♀️
אז מוסיפה לך עוד משהו לשיקול (למרות שאין לי מושג אם ההיתר של הגודל/הרדמה שלא אוסר רלוונטי לכל מצב, או שיש הקלות בגלל המלחמה)
ואם באמת יש שאריות, בוודאי שזו סיבה לא להיכנס להריון.
ב"ה יחסית מהר (בהתחשב בבעל עם בקושי יציאת) אחרי ההיסטרוסקופיה נכנסתי להריון תקין ❤️
שיהיה בקלות, בבריאות ובעז"ה שתתבשרי בשורות טובות בהמשך.
אז ב"ה אני אחרי, כאב מאוד אבל סביל
מסתבר שכל הרחם היתה דבוקה ממש, פתחו הכל ב"ה. ועכשיו חודש נתנו לי כדור לשקם את הרחם
בעז"ה בעוד חודש שוב בדיקת היסטרוסקופיה לראות שהחלל פתוח, ואז בעז"ה נתפלל לנס והריון תקין במהירות ,קלות וידיים מלאות
שמחה לשמוע שאת אחרי.
בעז"ה שיגיע גם הריון בזמן הכי טוב לך❤️
זוכרת את הקושי העצום אחרי הגרידה, לא הפסקתי לבכות. הכל היה ביחד, קושי נפשי עצום, בלאגן בגלל הדימום והבירוקרטיה המעצבנת להיסטרוסקופיה, והכל תוך כדי מילואים😵💫 היה באמת זוועה.
אבל היום, אני מחבקת את הקטנה שנולדה אחרי הגרידה ומרגישה שהכל היה שווה. היא מילאה לי את הלב מחדש.
מאחלת לך את התחושה הזו בקרוב מאוד❤️
אבל זה היה בשבוע 22 כבר הרבה אנשים ראו שאני בהריון ונעדרתי לתקופה של 9 שבועות.
אבל באופן כללי הגישה שלי היא שאני לא עשיתי שום דבר רע אז אין לי מה להסתיר
לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום.. יש לי ב"ה 4 ילדים חמודים ואני נמצאת בבירור מקיף. עשיתי עבודה עם עצמי. הפלה אחרונה הייתה בחודש יולי. לוקחת ציפרלקס שמאוד עוזר להתמודד. וממשיכה את הבירור. כרגע מונעת עד השלמת הבירור המקיף. (גם בקודמים עשיתי אבל כאן זה בירור של הפלות חוזרות... )
ו... עליתי 13 קילו בכל התקופה הזו. הזנתחתי את הגוף שלי. לפני כל הסרט הזה הייתי 3 שנים רזה אחרי תוכנית של סיוון אופירי. היום קיבלתי מזל טוב על ההריון... (השומני) אז החלטתי שלכבוד השנה החדשה אני נגמלת חזרה מסוכר ופחמימות ממכרות. כרגע אין צפי להריון... צריכה להנות מימה שיש ולחזור לדאוג לעצמי.
אגב, זה בכלל חלק מתהליך שהתחלתי אחרי ההפלה השלישית... לדאוג לעצמי...
התחלתי סדרה של טיפולי שיניים. מסתבר שאני צריך לחדש 3 טיפול שורש, עוד טיפול שורש שהתגלה על הדרך... אז נו.. מקווה שעד ההריון הבא אהיה רזה, חזקה ובריאה.
בהצלחה לי!
מי מצטרפת?
אבל יש לנו שליטה מה אנחנו בוחרים לעשות בדרך.
בהצלחה!!!
האמת היא שאני גם מנסה לטפל בעצמי אבל ממש לא מצליחה
לא עוזר שלפני ובמהלך ההריון האחרון עשיתי דיאטה שלא הורידה כלום, ושעכשיו אני אמנם מנסה לשמור אבל מדי פעם נופלת ואוכלת מלא מתוק (ועולה במשקל בלי שום פרופורציות)
ולא עוזר שנפלתי לדיכאון נוראי ממש אחרי ההפלה האחרונה
אני מטפלת רק כי אין לי ברירה, ההריון האחרון היה מלא החרדות שפחדתי שרק זה עצמו מזיק ועלול לגרום להפלה (כנראה שלא כי העוברית היתה פגועה מאד ואמרו לנו שאין הרבה סיכוי שתשרוד, אבל החשש תמיד עומד), ולכן כדאי אם רוצים עוד (רוצים מאד)
נראה לי שעשינו את כל הבירורים האפשריים להפלות חוזרות, לא רואה מה עוד אפשר לבדוק.
שה’ ימלא חסרונך, לצערי מכירה מקרוב את הכאב ממישהי קרובה מאד.
ממליצה מאד לפנות לטיפול אחרי שתחלימי קצת, לא לוותר על זה. חווית אובדן וזה חשוב לעבד אותו.
בינתיים תעשי לך טוב בכל דרך אפשרית, תפנקי את עצמך, ותקיפי את עצמך רק במי שעושה לך טוב.
עוד חיבוק מרחוק💔
מה עכשיו, לתת לעצמך זמן לעבד , להתאבל ולנוח.
אני פניתי לחני גולד שעשתה איתי תהליך מדהים של עיבוד שעזר לי לקום. ממליצה.
השאלה אם זה נכון
אני עברתי בשבועות 17 ו18 גם ציטוטק להוציא את העובר וגם גרידה להוציא את השליה (לא יודעת אם חייבים בשבוע 22, אם לא חייבים גרידה אולי עדיף לוותר על זה? גרידה זה לא פיקניק לגוף, היו לי הידבקויות אחריה, זה היה רק גרידה של השליה אז עדינה למדי, וגרידה בשבוע כל כך מתקדם עלולה להרחיב את הצוואר גם ולעשות בעיות של אי ספיקת צוואר בהריונות הבאים)
לי אישית בשבוע מתקדם היה חשוב להיפרד מהבנות שלי, בסוף זה כבר ממש תינוק קטן. בגרידה אין אפשרות כזאת, זה גם שיקול. (אבל אם את עושה את זה תשקלי לקחת אפידורל כי ציטוטק זה כמו לידה שאין לגוף יכולת להפסיק את הצירים, כאבי תופת)
בכל מקרה אם את מחליטה שכן או שצריך לעשות גרידה בכל מקרה תעשי היסטרוסקופיה אחר כך לוודא שאין הידבקויות
חיבוק גדול מאד, תהיי קשובה לעצמך ממש ותעשי מה שטוב לך, זה אחד הדברים הכי כואבים שיש ❤️
אני כל כך מבינה את הקושי ❤️
זה שובר שובר שובר, כל התמימות הזאת שהריון בהכרח נגמר עם ילד, כל החלומות שחלמנו, ועכשיו אינם, כל הנשים מסביב שכן מצליחות והכל אצלן חלק ולמה אצלי לא?
(אני מדברת מנסיון כואב, לצערי אצלי ההריונות באו מתוך טיפולים עם קושי רב ואחרי שנים של נסיונות, ועדין 3 מתוך 4 נפלו)
תדאגי להרבה תמיכה כדי לשרוד (לשרוד זו המילה) את זה, ולהרבה מעטפת אחר כך, יש לך כזאת?
לי היה נכון לקרוא את הספר כחלום יעוף, אולי תנסי
ואני לא יודעת מה לייעץ לך, במקרה שלי יש לי אי ספיקת צוואר ואמרו לי שגרידה בשבוע מתקדם (18) יכולה לגרום להפלות אחר כך כי הצוואר ניזוק, אבל אולי זה רק אצלי
אולי תתייעצי עם מכון פועה?
זה באמת נורא לחוות ככה לידה ראשונה, מצד שני לי היה חשוב להיפרד מהבנות שלי (ההריון הראשון גם נגמר אבל מוקדם יותר), כי בכל זאת הן הבנות שלי ורציתי לראות אותן ולהגיד להן שלום. תחשבי מה נכון לך, אם את לא מסוגלת כלום תלכי בכל זאת לגרידה לאסף הרופא (אולי גם סורוקה עושים את זה, אולי גם תל השומר? לא בטוחה, דווקא אמרו לי לפני ההפלה שעברתי אבל לא הייתי בראש לזכור את זה) ותקווי ותתפללי שלא יזיק
שוב חיבוק גדול!
מאחלת לך שתזכי לנחמה גדולה
לי זה היה כבר אחרי הפלה ואחרי מלא שנות צפייה, רציתי להרגיש אמא גם אם היא תלקח ממני עוד רגע, כל אחת ומה שנכון לה
זה באמת שבוע גבולי. האמת היא שבשבוע כזה למיטב ידיעתי אמורים ללכת למיון ואז לטפל כי זה מסכן אותך, את ממש לא אמורה לחכות לתור לגרידה. לא אמרו לך בקופה ללכת ישר לבית חולים?
תור זה במקרים מוקדמים יותר לפי מה שאני יודעת
אני הרגשתי שאני לא מסוגלת לראות, גם פחדתי שאראה מראה מעוות בגלל המום שהיה, ביקשתי לפני לא לראות ולגמרי כבדו את הרצון שלי.
אז לפותחת את לא חייבת כלום, את גם לא חייבת להחליט עכשיו מה את רוצה, אפשר להחליט באותו הרגע בהתאם למה שתרגישי
או שאת כבר אחרי.
בעיני לידה עדיפה עשרת מונים
נכון, זה לא פשוט, אבל זה מאפשר לעבור דרך התהליך ולהפרד מהתינוק, זה נותן קלוז'ר שאחריו תהליכי האבל והעיבוד של האובדן מחוברים יותר.
גם לגוף ובעיקר לרחם לידה עדיפה, פוטנציאל נמוך יותר לנזק.
בשורות טובות ונחמה לגוף ולנפש
ולהיות כמה שאפשר נוכחת ברגע, יבואו בטח רגעים קשים, אבל גם זמנים טובים.
רגש הוא גל, בא ואחר כך הולך, תני לרגשות לשטוף אותך, אל תברחי מהם.
ממליצה גם לכתוב את סיפור ההריון והלידה.
זה כל כך קשה כשהחג 'מוכתם'