בעלי לא מתפלל במניין כבר תקופהאנונימית78
אשמח לחיזוק, כבר מזה זמן בעלי מוותר על תפילות במניין ומתפלל בקצרה ובזריזות בבית...בעיקר שחרית אבל לא מעט גם מנחה וערבית.
זה מאד מצער ומאכזב אותי. אני יודעת שזה לא תפקידי ולא ענייני עבודת ה' שלו אך מרגישה שזה ממש ניסיון בשבילי להמשיך להיות בשמחה ולא להתאכזב.
אם יש פה לאנשים רעיון איך לקבל את המציאות בשמחה ורעיונות לחיזוק אשמח.
נשמע כמו שחיקהסתם 1...
מצד אחד לגיטימי וטבעי מצד שני מדרון מאוד חלקלק.
מאיפה הבאת את המשפט בערבית אחיאהוד כהן
זה לא התרגום
תהיתי מתי יגיע האחד או האחת שיעירו לי על זה! אשריךסתם 1...
עבר הרבה זמן. אולי עכשיו אחליף חתימה
אז אני מניחסחלב

שגם  שני הניבים האחרונים מחורטטים?

הכי חשוב! לא ללחוץ ולא להאיץ בו*אשתו של בעלי*
זה כנראה יעשה בדיוק את ההפך.
תנסי בשלב הזה לכבד את ההחלטות שלו בעניין.
את יכולה לשוחח איתו ולנסות להבין מה קרה שהוא הפסיק,אולי עובר עליו משו...אבל שיחה בנחת וברוגע,לא בלחץ והיסטריה.
תהיי בשמחה שהוא מתפלל..ד.

תאמיני שיש לו את הרגשותיו, איך הוא מסתדר עם זה.

 

אלו דברים שקורים.

 

תשתדלי להוסיף חיוב. להגיד מידי פעם בעדינות, ללא לחץ, כשחוזר מתפילה, שזה משמח אותך כאשר את רואה אותו חוזר מבית הכנסת.

 

ואולי, אם זה שייך לאופיכם ועניינכם, להציע ללמוד מידי פעם משהו ביחד. בלי לקשר לנושא הזה. "מאור שבה"... (בתורה)

 

 

[ויפה שדבר כזה "מאכזב אותך". זה אומר טוב עלייך, אע"פ שלמעשה לא כדאי לתת מקום להרגשה הזו]

תודה על העצהאנונימית78
אני רק תוהה לעצמי אם בעצם להשלים עם מציאות כזו... כי נראה לי שבקלות אפשר להתרגל לזה.
מקווה בע"ה שאצליח להרפות מהמחשבה והאכזבה
בלב תזכרי שטוב יותר מעבר לכך..ד.

ותתפללי עליו בזמן שאת מתפללת.

 

ריך גם להרפות - וגם להוסיף טוב. כך יש יותר סיכוי שגם הפרט הזה ישתפר.

היה איזה שינוי בחייכם?תודה לאל
כמה זמן אתם נשואים וכמה זמן זה תקופה?
אולי לפנות מזמנך כדי לאפשר לו ללכת ברוגעהעוגב
מידי פעם, להציע לו שאת תיקחי על עצמך כך וכך כדי שיוכל ללכת בנחת, מעצמך. אולי זה יעודד ויאפשר, וגם יחזק את המקום שהמניין הוא מלכתחילה
מחזקת את דבריך - ומוסיפה טיפהרשש

אני נשואה מספר שנים והדרכים שהוזכרו לעייל (1- לקחת על עצמך דברים כדי להקל עליו וכך יראה את חשיבות הענין בעיניך 2- להחמיא כשכן עושה 3- שיחה עדינה ולא מלחיצה) תמיייייד עובדות

כיום אנחנו במצב שבעלי קורא לי הרב שלו (הוא אברך ואני בהייטק...)

דמות המופת שלי היא רחל אשת רבי עקיבא

 

לגבי שיחה, צריך לעשות בתחכום, סחור סחור, כפי שאת מכירה אותו ואת נפשו

בצעירותי אמרה לנו מורה כך: כתוב "חוכמת נשים בנתה ביתה", ז"א שנשים הן חכמות במיוחד - האם אתן מרגישות ככה? חכמות במיוחד?

את מאוד מאוד חכמה ונועדת לבעלך המקסים ונועדת גם בשביל לרומם אותו, שתבואו למעלה אחרי 120 יחד ותשבו זה לצד זו בגאוה, שדחפתם זה את זו קדימה

 

עוד עיצונת קטנה- לוותר על משו קטן שעד היום חשוב לך ("שים את הגרביים בתווווך הסל כביסה" וכד) כדי שתוכלי לפנות מקום בנפשו לבקשה אחרת חשובה ונעלה יותר

 

אשריך שאת עוסקת בזה!!

אני בטוחה שהקב"ה מראה למלאכים אותך ואומר להם "ראו בריה שבראתי בעולמי", כמה נחת!!

 

שכחתי לציין ש...רשש

1) זה רק מחזק ומקשר יותר - כעבור תקופה פתאום הוא יודה לך שהובלת אותו לזה

2) לגבי מחמאות - גם בתחכום, לא "כ"כ חשוב לי שהלכת למנין" אלא "הילדים כ"כ מתרגשים כשאתה חוזר מבית כנסת, זה הכי אבהי בעיניהם" או "תתפלל עלי שאצליח בשיחה בעבודה, אני סומכת על התפילה שלך יותר משלי", שטויות כאלו שמכניסות מסר מתחת השולחן

 

שיהיה ברור שאני לא אישה מלחיצה או צו"לית וכאלו, פשוט כשאת זוכרת מה יהיה בסוף האדם את יודעת טוב יותר מה נכון לך ולבעלך, בפרט בימים אלו של חודש אלול

 

הצלחות!!

אולי קשה לו משהו? ניסית לדבר?אתגר מתמשך
ראשית זה כן עניינך עבודת ה' שלואריק מהדרום
רק שאם כבר להתערב אז שיהיה בצורה חכמה.
ואם הוא יביא בשר חזיר הביתה אז גם תגידי שזה לא עניינך עבודת ה' שלו? זה לגיטימי מאוד להיות מתוסכל מזה.
(אגב גם אני לא ספץ בעניין של מניין בשחרית).

אז את יודעת מה עושים במקרה כזה? שולפים את ליקוטי מוהר"ן מארון הספרים ומיישמים את מה שכתוב בתורה רפ"ב.

אגב, למה בכלל התחילו להתפלל במניין את יודעת? מי תיקן את זה ולמה? כמה פעמים אדם באמת צריך להתפלל מדאורייתא ולמה למעשה בלתי אפשרי, טכנית כמעט להתפלל באמת כיום? על אחת כמה וכמה ביחידות? ומהי בכלל תפילה?
למעשה, לא כ"כ משנה אם אינה יודעת מה שכתבת בסוף..ד.

[ורוב הנשים, ואולי גם האנשים, אינם יודעים]

 

דבר שיסודו כבר בגמרא, והיא יודעת שכך נכון יותר וכך נהג לפני כן - 

 

אז גם אם הוא מדרבנן, וגם אם מבינה "תפילה" במובנה הכי בסיסי - זה לגמרי מספיק בשביל הרגשת הבעיה מבחינתה.

נכוןאריק מהדרום
אני לא שולף פצצות בפומבי (לפחות לא היום, בכל זאת אלול) אבל רק אומר שיש הרבה מה להעמיק בעניין הזה.

ובכלל עצם זה שהתפילה במניין הפכה למצוות אנשים מלומדה, להחתים כרטיס בבית הכנסת, לסמן v וללכת לעבודה, זה הדבר שיוצר את השחיקה ואת חוסר הרצון לקום בבוקר, מרגישים שזה מזויף, לא הדבר האמיתי, ואולי העמקה בנושא גם תדרבן את האנשים לקום למניין.
בוודאי שיש ענין - והרבה טוב - להתעמק בענין ערכה ומשמעותהד.

של התפילה. הלוואי שנזכה.

 

ולאידך של מה שכתבת - אני דווקא רואה אנשים, הרבה אנשים, שאין התפילה במנין אצלם "מצוות אנשים מלומדה, להחתים כרטיס".. ח"ו. מגיעים, מתפללים מהלב, אשרי חלקם.

 

וגם מי שמגיע מתוך "קבלת העול", כי יודע שכך ראוי - כל הכבוד לו. הרי אדרבה, יותר קשה כך - ובכל זאת הוא עושה, "קבלת העול", וגם יודע בכללי שפונים ביחד אל ה'.

דומני אמרו בשם הבעש"ט, שכאשר יהודי רואה בתוך עסקיו שעוד מעט שקיעה, ואומר, "אוי.. מנחה"... מלאכים מזדעזעים מזה..

 

אני לא חושב שאנשים "מרגישים שזה מזויף".. זה לא מזויף. אלא פשוט, באמת לא קל לקום כמו שצריך בזמן וללכת להתפלל במנין. יצר הרע "לא בעד זה" בדיוק, עוד לפני המחשבה על המשמעות...

 

 

אבל על הצד החיובי - בוודאי שאתה צודק. שכמה שמשתדלים להתקרב יותר למשמעותם של דברים, הלכתית ורעיונית, זה יכול לתת יותר מוטיווציה, וגם למלא אותם ביותר משמעות ושמחה.

השאלה מה קרה בפועל. אדם גילה שדבר מסויםסתם 1...
הוא מנהג ולא הלכה לדוגמה והפסיק לעשות אותו או להקפיד עליו.
או אדם נחלש ונחלש עד שביטל דברים שונים מתוך חולשה ולאחר שביטל "מגלים" לו שזה לא כל כך חמור. (לא מדבר על המקרה הספציפי הזה).

ברור שהמקרה השני הוא בעייתי בגלל שמקור החולשה והביטול הוא לא דתי כמו במקרה הראשון והגיע למפרע. כשמצב כזה ממשיך המדרון די חלקלק.
הנקודה בדורנו שכל המידע זמין בלחיצת כפתוראריק מהדרום

ואפילו המאמץ בלחיצת הכפתור כבר חסכו לנו עם מסכי המגע.

 

אם אדם מרגיש שיש לו משהו לא ברור ושעבדו עליו שנים בבית הספר ובישיבות התיכוניות והגבוהות  אז הוא יברר את זה ויעלה על זה מהר מאוד וזה דווקא מה שיגרום לו למשבר, העובדה שעבדו עליו שנים בבית הספר ובישיבות.

לעומת זאת אם יגידו לו מפורשות בבית הספר ובישיבות שכל המטרה במניין ובטקסים ובתפילת שמונה עשרה בכלל כפי שתיקנו אותה אנשי כנסת הגדולה רגע לפני שהסתיימה תקופת הנבואה היא שיום יבוא ואתם או צאצא מכם יצליח להתנבא אחרי אלפי שנים זה לא רק שלא יגרום לו להפסיק להקפיד אלא יש מצב שהבחור גם יקום למחרת בבוקר, לך תדע, אולי מחר הוא ירגיש ספיחי נבואות הנה צומחות.

אני לא רוצה לנצל"ש אבל מחלוקת בסיבת התפילהסתם 1...
היא לא קשורה לתנאי התפילה ומה כלול במצוה.
אני לא רואה קשר בין תפילה לנבואה. התפילה היא מצוה כשאר המצוות. יש לה תנאים, חלקם מעכבים וצריך ללמוד אותם, אני מסכים.
להכניס מוטיב רעיוני לא תמיד מועיל, אבל אם הוא עוזר אני בעד.

תפילה זה קשר עם הקב"ה, זו בקשת צרכים, רחמים, צורך אנושי אפילו. אם אדם הפסיק עם התפילה או חלה ירידה בתפילה שלו הוא צריך לברר מה הבעיה.
עם זאת זו מצוה מאוד אינטימית, פרטית קשה להכניס אנשים אחרים פנימה.
אתה לא רואה קשר בין תפילה לנבואה?אריק מהדרום
תחי מערכת החינוך הדתית.
אני רואה שגלגלי השכל שלך והסריאוטיפים עובדים שעות נוספות.סתם 1...
ועוד לא התחלתי אפילו בבירור מהי נבואה...
יש קשר בין תפילה לנבואה כמו שיש קשר בין תורה לנבואההדוכס מירוסלב

בשורש זה לא נובע מאותה מידה

שלחתי מסרהדוכס מירוסלב


אנשים אבל שוכחים מה שנפסק בשו"עהדוכס מירוסלב

ובד"כ כשאדם מפסיק להתפלל במניין הוא עונה על ההגדרה הזאת, מה שמסיר את כל הטענה מלכתחילה.

לא רוצה להעלות את הדברים כפשטן, שאנשים לא יגררו ללהקל לעצמם (כי אחרוני דורנו קצת אמרו דברים אחרים)

או שוכחים או לא לומדים.אריק מהדרום
אמרתי בלשון עדינההדוכס מירוסלב

בשונה ממה שאני בד"כ נתפס

אני לא מספיק מבינה ברמה ההלכתית אמונית ש,ל זהאנונימית78
אבל אני יודעת שזו לא אותה חומרה כמו לאכול חזיר. בסה"כ הרצון שלו הוא כן ללכת ולהתפלל...אם היה מניין כל יום ב9 אני חושבת שכן היה הולך.
לא קרה איזה משהו מסויים ואז זה התחיל. לדעתי השחיקה והשיגרה העמוסה והעבודה המתישה וכו'. אז יום רודף יום ולאט לאט מתרגלים שזה לא נורא לא להתפלל במניין.
באופן אישי אני בן אדם חרוץ אז יותר קשה לי להבין איך אפשר לוותר ככה יום אחר יום
נו מעולהאריק מהדרום

תמשיכי ללמד עליו זכות.

תכלס זה לאפעם הייתי עוגי

כלומר

 

לגיטימי להיות עם דעה ועם ציפיות ולבטא אותן

ולגיטימי לפעול ולעודד ולתמרץ לכיוונים מסויימים

הכול במידה תבונה וחוכמה

 

 

 

אבל תכלס אחרי כל הפלפולים

עמידתו של האדם מול בוראו

זה מקדשו הפנימי ביותר

 

אם יש לאדם אינטימיות יותר אינטימית

מיחסיו עם אשתו

זה יחסיו עם בוראו.

 

וחשוב מאוד לזכור את זה.

מסכימה כל כך!!חן,
(מעתיקה את התגובה הזו ברשותך ושולחת אותה כדי לסכם דיון מתיש)
לזכור את מה?אריק מהדרום
לא, לא מכיר אינטימיות יותר עמוקה מאדם עם אשתו.
אינטימיות בין אדם לבוראו? זה בערך כמו אינטימיות בין אדם לאביו או לרבו, אצלך היא עמוקה יותר? קשה לי להאמין.
אינטימיות עם היודע את כל מחשבותיך פעם הייתי עוגי

שמצוותיו מקיפות את אורח חייך

 

 

 

בזמנים שאדם הכי שבור ובודד

למי הלב שלו פונה בטבעיות?

לאשתו? לרב שלו?

לדיקן הפקולטה?

טוב זה כבר עניין אחראריק מהדרום
זה לא אינטימיות עם הבורא אלא אינטימיות עם האינסוף, למרות שזה אותה ישות זה לא אותה התגלות ולא אותו עניין כלל.

ואף על פי כן-לא.
הייתי מעדיף לפנות לאשתי ולא לאינסוף ברוך הוא אם היא תוכל לעזור.
זה בדיוק אבל בדיוק אותו דברפעם הייתי עוגי

בשעת צרה ומשבר חוזרים אל הראשונות

 

"עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי אֵ-לִי אָתָּה.

אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי צָרָה קְרוֹבָה כִּי אֵין עוֹזֵר"

(תהלים)

 

 

ההעדפה שלך היא פרטית,

לא חושב שיש פה משהו כללי וגורף.

אם הקשר שלך עם בורא עולםסתם 1...
הוא כמו של אדם לרבו או לאביו אז או שאתה בבעיה קשה או שהם אנשים מיוחדים מאוד...

אין מילים לתאר את הקשר של אדם עם בוראו.
השתמשתי במושגים פרויאניים כדי לקבל קנה מידהאריק מהדרום
אם לא אז זה היה נחתם בסיסמאות מליציות בלי יכולת להתווכח בכלל והצודק היה בעל צחות הלשון הנעלה ביותר.

זו לא תחרות שירה.
הציניות שלך השתלטה לך על אופן המחשבה והחשיבה וחבל שנתתסתם 1...
לה להשחית ולהיכנס פנימה.
ממליץ לחזור (כי אני מאמין שקראת כבר) על התחלת וביקשתם משם של הגרי"ד.
זו פיוטיות ואין בה רע. אני לא עושה כאן תחרות עם אף אחד ולכן לא נראה לי שבדרך כלל רבים המסכימים איתי אבל אין זה מענייני.

תכלית כל חיי האדם וכל מעשה, דיבור, מחשבה, עד לכדי כל פרט ממחישה את הקשר לבורא. זה חיפוש ובקשת מימוש של דבר שאין לו מימוש מוחלט, לבסס קשר עם דבר שלא מבינים, שמעל לכל חוקיות וסדר מובנים או ניתנים להבנה.

כמו שאמרתי, אין מילים
ראשית טרם קראתי, דווקא אשמח לקרוא כשיהיה לי זמןאריק מהדרום
אולי בחול המועד, תודה.
לא הגבתי כלל בציניות, אני מנסה למצוא אומדן כלשהו לאמירות כאן ואני לא חושב שצחות הלשון היא האומדן הנכון למדידת האמירות כאן בצורה אמיתית, זה הכל.

את הפסקה השניה לא הבנתי, אשמח להבהרה.
מה לא אמיתי בלומר שהפניה אל הבורא יותר ראשוניתפעם הייתי עוגי

מהפניה אל כל אדם כולל האישה?

אני לא חושבת שזה עניינך עבודת ה' שלו.עדן ירושלים
את בעצמך מתפללת?..
זה ממש קשה לקום בבוקר ולימוד בזמני תפילות שלוש פעמים ביום. אם הייתי גבר לא הייתי מצליחה.
דוגרי.
נראה לי שיותר מציק לה השינוי שבו מאשר ההיבט הדתיסתם 1...
שברור שגם הוא מציק בצורה שונה.

בן אדם משתנה, סדרי עדיפויות משתנים ומתחלפים ואין שיח על זה, מרתיע איפה זה ייגמר.
יו ויעכמשירה המלכה


אולי תלכי את לבית הכנסת פעם ב.. אולי הוא ילך בעקבותייךדוס כבד

או תבקשי מחבר שיבקש ממנו שיצטרף אליו לבית כנסת

מנסיון זה עוזר

לא נשוי ולא מכיר את הדינמיקה, אבל יש פה עניין חשובהדוכס מירוסלב

מכיר מישהו שלא מסוגל להתפלל במניין לפעמים  אפילו אם הוא קם בזמן.

הבחור הזה עובד כל מיני קשיים שלא כל אדם עובר (בנפש ובחיים), ואין לו כוחות לפעמים להרגיש חלק מהציבור.

 

יש איזו שאלה בשו"ת של הצדיק מיבניאל שדומה לשלך, הוא אומר שצריך לבדוק ולעזור לבעל. ושבד"כ כשמישהו מפסיק ללכת למניינים זה מעיד על בעיה שעלולה להתפתח.

לא, זה לא מבהיל כמו שזה נשמע. כל אדם לפעמים עובר תקופות קשות, וזה משליך כמעט תמיד ישירות על תפילות במניין.

כדאי פשוט להתעסק זה, לבדוק מה באמת מציק לו, ובדרכי נועם, בלי ללחוץ.

 

גם ככה סביר להניח שקשה לו, וגם ככה אם באמת יש משהו כזה שמפריע לו הוא סוג-של פטור מתפילה במניין.

אבל בלי קשר לתפילה במניין, ובכלל בלי קשר לאיך האישה מרגישה עם זה, כדאי לבדוק מה מפריע לבעל.

במיוחד אם לאשה אכפת ממנו, ואני מניח שכן...

 

כל זה נכתב במקרה ויש משהו כמו שהצדיק מיבניאל אומר. כמובן שיש מקרים שפשוט לא מסתדר מבחינת זמן, או סתם מעצלנות...

לא בהכרח מדובר בבעיה עמוקה ושורשית שמפריעה לוegb123
הרבה פעמים זה סתם כי יש יצר להישאר במיטה, ולא איזו בעיה עמוקה שמפריעה לו. מה לעשות.
זה לא תמיד נכון לחפש משהו שאין.
היא לא כתבה על בעיה קימה בבוקר, אתה מנחשהדוכס מירוסלב

עדיף למצוא בעיה כשהיא קטנה מאשר להזניח אותה ולתת לה להתפתח

אני גם לא מתפלל שחרית במנייןפתח הסמדר
כי תמיד אבל תמיד
צריך לדלג פסוקי דזמרה כי המיזרחניקים ממהרים לעבודה
זה נראה לי לא לעניין לבא יום אחרי יום למלך מלכי המלכים
ולדלג ולקצר בשבחיו
ואפשר לבוא כמה דקות קודם, כמו רבים רבים ולפתח עין טובה.סתם 1...
אינני יודע כמה מחז"ל היו אומרים את מה שכתוב כיום בסידורים כ"פסוקי דזמרא"...
זה מה שתיקנו חכמיםפתח הסמדר
לפי המגן אברהם זה צריך לקחת חצי שעה
לא יתכן לבא יום אחרי יום ולקצר בשבחי המקום
לא מצליח לפתח עין טובה
ולא מעוניין להשתתף במרוץ
בדיוק- הכל כרצונך...סתם 1...
שירת הים היא חלק מפסוקי דזמרא? ברוך שאמר וישתבח ובאמצע? האם צריך לומר הכל או חלק מסוים?
קרבנות אתה אומר? ופתח אליהו? ותפילת רבי שמעון מהזוהר להינצלות לפני פרשת העקידה? וקרבן התמיד ועשרת הדברות כי הרי לא קיימת תרעומת המינים כבר, שירת הים או שירת האזינו? שמא תאמר את שתיהן?... וכו'

אכן חכמים תקנו חלק ממה שאנו אומרים כיום. היו חכמים שסברו משהו מסוים היו שסברו אחרת וכיום אומרים לשיטת כל החכמים את הכל...

בפועל יש את ברוך שאמר, ישתבח וכמה פרקי תהילים באמצע. תפילה איננה לימוד תהילים בעיון. מתפללים בנחת ואפשר לבוא חמש דקות קודם, אם צריך, לא יותר מזה...
לא מצאתי בתגובה שלךפתח הסמדר
שום דבר לגופו של עניין
אני מתפלל קרבנות ופסוקי דזמרא
וכל דבר שהוא מתקנת חכמים ונפסק בשולחן ערוך.
זה ששאלת מאה אלף סימני שאלה לא משנה הרבה עשרת הדיברות ביטלו אז לא לא לקחתי את ההלכה לידים אני אומר מה שנפסק להגיד
להבדיל מהמניינים שבאים כל יום ויום לפני בורא עולם ומקצרים ומדלגים בשבחיו
היעלה על הדעת שלפני מלך בשר ודם היו באים ומדפדפים לו מול העיינים כל החיים את כל נוסח השבחים שתוקן בפניה אליו
מבקשים בקשות והולכים?
יש עדויותאריק מהדרום
שתפילת שחרית בישיבת וולוז'ין נמשכה עשרים דקות.
ובכן בוא ואעזור לך.סתם 1...
"הודו" לא נאמר ולא מוזכר אצל ראשונים שונים ביניהם רמבם. אצל אחרים הוא מוזכר כנאמר בשבתות.
ברוך שאמר זו ברכה שאותה כולם נוהגים לומר כיום אם כי בנוסחים שונים.
אשרי וסוף תהילים נאמרים כיום ובזמן הגמרא היו אומרים אותם רק בעלי מדרגה כמו שנאמר במסכת שבת - הלוואי ויהא חלקי עם גומרי הלל כל יום. כנראה שאתה צדיק יותר מאותו חכם או שהוא כיוון על שכמותך.

שירת הים זה כבר מאוחר מאוד. כבר הרמבם הוציא את זה מפסוקי דזמרא ואמר שיש שאומרים אותה אחרי ברכת ישתבח.

ובכן אתה צדיק יותר מחז"ל כנראה. אתה מעדיף ללמוד ספרי אחרונים (שזה לא רע אבל בתור תוספת ולא כעיקר הסוגיה) ולא ש"ס, גאונים וראשונים.
ובכן במקום לראות ולחפש עין טובה על ידי היכרות עם דעות גאונים וראשונים שונים אתה מעדיף עין רעה על ציבור שעליו נאמר מפי אחד מחז"ל - יהא חלקי עמהם.
מה אומר לך? עלה והצלח.
ואני אמשיך ואשאל האם קיצרו יותר ממשה רבינו? (אמנם לא מדובר על קצב אלא על אורך התפילה ועם זאת גם על זה הלנת).
במחילה, לא הבנתי כ"כ איך זה קשורegb123
בסופו של דבר עם כל שיטות הראשונים וכבודם במקומם מונח, פוסקים הלכה כמו האחרונים אז זה לא ראיה להביא מקורות מגמרא בדיון שכבר נפסק אחרת. ממילא כולם מחויבים לומר את הדברים שצריך לומר. את הדברים שלא מחויבים לא צריך לומר. בימינו לא אומרים את עשרת הדיברות כי כבר תיקנו לא לומר אותם. זה שבטל הטעם שכתוב בגמרא לא אומר שבטלה התקנה לגמרי. בנוסף, לגבי התפילה של רשב"י ועוד כמה דברים שהזכרת, אין שום חיוב לומר אותם.

לגופו של עניין, אני לא חושב שיש צורך להיכנס לתחרות. כמו שהציעו פה כבר, מי שלא מתאים לו המהירות שהציבור מתפלל בו יכול לבוא כמה דקות קודם. בנוסף, אם הציבור מתחיל לעקוף, אין צורך להיכנס לתחרות. כפי שכתוב במשנה ברורה, אפשר להשלים את המזמורים אחרי התפילה. המשנה ברורה כותב, שיש עדיפות לתפילה בציבור, ותפילת ציבור הרבה יותר מאמירות המזמורים כסדר. אני ממליץ לקרוא קצת על החשיבות של תפילה בציבור ותפילת ציבור. זה ממש כמו קרבן ציבור. זה הבדל לא איכותי - מהותי ממש! אי אפשר ככה לוותר על זה. זה לא החלטה שלך במחילה. יש כללים ברורים בהלכה מתי אפשר לא ללכת למניין, אך אי אפשר רק בגלל שאתה לא אוהב את הקצב שלהם. השולחן ערוך אפילו כותב שראוי ללכת לביהכנ"ס אם פספסת את המניין. ק"ו לבוא כשהם עוד מתפללים למרות הקצב שלהם.

עם זאת, אני מסכים שראוי שאנשים יתפללו בקצב בו הם יוכלו לכל הפחות להוציא את כל המילים בפה, ולא לבלוע שום מילה או חלק ממנה. אבל צריך לזכור שיש לכל אחד קצב קריאה שונה.
איפה חלקתי על חשיבות תפילה בציבור?סתם 1...
היה מי שאמר כאן שהתפילה בציבור בשבילו איננה תפילה והוא נמנע ממנה בגלל הקצב. הערתי על התפתחות התפילת והתוספות בה.
לא מסכים עם רישת דבריך. לא פוסקים מאחרונים בהכרח או בכלל הרי גם הם פוסקים מתוך ראשונים או שס או שיטת פסיקה שונה.
תלוי בקהילה ובמסורת, אתה מתאר מצב כאילו כל דור מסתמך על הדור שקדם לו ובכן זה לא כך גם עובדתית.
ראית איך החזון אי"ש פוסק? הרב קאפח?
לא. לא אתה.egb123
אני סוג של עניתי לשניכם באותה הודעה. לא יצא לי כ"כ מסודר. סליחה על אי ההבנה.
לגבי מה שחלקת עליegb123
אני חושב שיש הבדל גדול בין סתם בן אדם לבין החזון איש או הרב קאפח. מדובר בפוסקים גדולים שיש להם את המעלה לחלוק על אחרונים אחרים. אבל סתם אנשים שאינם פוסקים לא יכולים. כדי לחלוק על שיטות האחרונים האחרים בלי שיהיה לך על מי לסמוך זה דורש תעוזה ושליטה גדולה בסוגיה לגמרי. סליחה, אבל זה נשמע לי קצת יהיר לחלוק על כל האחרונים ולהתבסס על מקורות ראשוניים יותר.

יש כלל בידינו הלכה כבתראי. אחד הנימוקים לכך הוא שהם ראו את הראשונים וכתבו את מה שהם כתבו, ופסקו כדעות מסוימות של הראשונים. אנחנו ממילא מחויבים אליהם יותר.

זה שהראב"ן מסביר ששנים מקרא ואחד תרגום זה רק מצב בדיעבד אם מפספסים קריאת התורה לא אומר שאני יכול עכשיו לא לומר שמו"ת. לא נפסק כמוהו. ככה עובד תהליך הפסיקה.

אדם שאינו פוסק לא יכול לפסוק כמו דעה של גאון כשכולם חולקים עליו. הוא לא במקום להכריע כך. זה שאין פוסק אחד שכל עם ישראל קיבלו אותו באופן מוחלט לא מטיל דופי בתוקף המחויבות כלפי כך אותו דור של חכמים.
את מה שאתה אמרת כרגע,סתם 1...
ויפה אמרת, נוכל לומר על אותם חכמים שממשיכים במסורתם ופוסקים מתוך גאונים ראשונים ושס בלבד. אני כאדם מהרחוב אוכל לפסוק כמו הרב קאפח או החזון איש או הגרא (שרובו נוטה לפסיקה כרמבם).
הרב קאפח למשל ראה את כל האחרונים ופסק כמו שפסק. ברור שלגאונים וראשונים יש משקל רב יותר מכל אחרון. לא לפסוק כמוהם יהיה מתוך שיקול לשמור על אחידות הפסיקה (מה שכבר לא קיים) ואחדות העם ולא בגלל נכונות דברי האחרונים על פניהם.

כמובן שניתן לפרוט שלל סוגיות שיצא שכרינו בהפסדינו מתוך פסיקת האחרונים שמבטלת פסיקת ראשונים וגאונים ללא הצדקה בגלל נסיבות וכורח היסטורי שכבר לא קיים.
תגובהegb123
אני לא מסכים. אני לא חושב שהסיבה היחידה שפוסקים כמו האחרונים זה לצורך אחידות בלבד. זה באמת אחד ההסברים האחרים המובאים, אך לא ההסבר היחיד. כמו שאמרתי, אם הם ראו את שיטות הראשונים, למרות שהראשונים היו במעלה יותר גבוהה, אז הגיוני מאוד שנלך כמו האחרונים שראו את כל השיטות. אנחנו לא פוסקים כמו הרמב"ם בימינו בצורה ישירה אלא רק בגלל שאחרונים מאוחרים יותר קיבלו את דעתי *על פני שיטותיהם של ראשונים אחרים שחולקים עליו*.

וגם זה שלצערנו אין לנו פסיקה אחידה, ונעשתה התורה כשתי תורות לא אומר שזה הפקר לכל דבר. לא. לא כל אחד יכול עכשיו פשוט ללכת על פי איזו שיטה שבא לא שהוא מוצא. הבאתי את הדוגמה של הראב"ן. לא שייך לומר שאנחנו פוסקים כמוהו, כי אף אחרון לא קיבל את דבריו, והרוב המוחלט קיבלו את דברי השולחן ערוך.

באמת לפעמים יוצא שכרינו בהפסדנו אך זה שווה את זה. האם אתה לא מסכים עם הכלל של הלכה כבתראי?
לא עניתי לך קודם אבל בגלל שחזרת על זה אענה.סתם 1...
הכלל "הלכה כבתראי" הוא כלל שנוסח בשביל להצליח לפסוק מתוך הש"ס. במקום ששני אמוראים חולקים, לך אחר האחרון.
מי שרוצה להשליך את הכלל הזה על דברי הפוסקים, לדעתי טועה. אין לך יותר מדרש רעיוני להסתמך עליו.
לא כל אחרון או חכם בזמן מן הזמנים ראה את כל דברי שאר הפוסקים שקדמו לו. לכן אגב, אפילו מרן עשה כלל בבואו לפסוק. הלכה כריף, רמבם וראש. לא עניינו אותו שאר הפוסקים ראשונים או אחרונים ולכן הקשו על שיטתו בארצות אשכנז ששם מסורת הפסיקה שונה.

עוד הסתייגות תהיה שאין אומרים "הלכה כבתראי" במקום רב ותלמיד. לכן האחרונים נראים כתלמידים לראשונים ללא ספק ועלינו להחזיר עטרה ליושנה.

הראב"ן היה יחיד בשיטתו עוד בחייו. אף אחד לא הבין כמוהו לפניו ואחריו ולכן זה באמת מקרה מיוחד. בדרך כלל המקרים לא כאלו אלא מחלוקות של סיעות והבנות.

"שווה את זה"? לא להניח תפילין לדעת הרבה ראשונים וגאונים? אתמהה (וזו רק דוגמה אחת)
טוב, מעניין.egb123
לגבי ההסתייגות הראשונה שלך זה באמת שאלה האם אנחנו יכולים לומר שיש רוב של פוסקים בזמן שיש גלות וחוסר סדר בדברים. כדי להבין, באותה מידה תגיד שלא הולכים אחר רבים בגלות, כי זה לא שהם ראו את כל הדיונים ודנו במרוכז על נושא מסוים אלא נוצרו מסורות שונות בגלל הנתק ביניהם? אז אין באמת משמעות לכך שיש רוב שפסקו בדרך מסוימת ולא שייך לגבי זה יחיד ורבים הלכה כרבים?

לגבי ההסתייגות השנייה, אני חושב שרב ותלמיד זה רק אם הרב התייחס לזה בצורה מפורשת, וגם אם כן, הרי לאחרונים היו יותר מרב אחד. לכן אם ראו את שניהם והכריעו כאחד מהם נפסוק כמוהם. לא שייך לומר שהם תלמידים שלהם. הם באמת תלמידים באותה מידה שרב אשי היה תלמיד של רב ושמואל שהיו מראשוני האמוראים. אבל בכל זאת פוסקים כמי שרב אשי הכריע כמותו.

הדוגמה של הראב"ן הייתה רק דוגמה אחת. הנה. בענייני דיומא יש הרבה גאונים שחלקו ואמרו שאין לומר את זכרנו לחיים והתוספות האחרות (לא כולל המלך הקדוש והמלך המשפט) אלא רק בראש השנה ויו"כ בלבד. כל גם מובא במפורש במסכת סופרים. עם זאת, הראשונים לא הכריעו כשיטה זו, ולכן הולכים כשיטתם של אלה שאמרו שיש לומר אותם בכל עשי"ת. אני לא חושב שחסר מקרים שבהם מדובר בדעת יחיד כמו המקרה של הראב"ן. בכל זאת, ברגע שהאחרונים הכריעו בדרך כלל פוסקים כמוהם.

אבל לגבי ההסתייגות הראשונה, זו טענה מעניינת שצריך לדון בה. יש לה משמעויות גדולות מאוד לטעון טענה כזאת.

וסתם מעניין אותי, מה זאת אומרת לא להניח תפילין? למה לא להניח? איזה ראשונים וגאונים?
יחיד ורביםסתם 1...
זה נושא רווי דיונים האם מדובר ברוב שראה ודן בדברי מתנגדיו או לא.
יש לדון מה העיקרון השכלי שעומד מאחורי הטענה הזו ולפעול על פיו.

בסוף דברי התייחסתי לסוגיית עיבוד העורות. מעבר לסוגיה מהו "קלף" ומהו "דוכסוסטוס" שכידוע כתיבה שלא על קלף פוסלת תפילין. כיום מעבדים בסיד וזאת עושים על סמך דעת בעלי התוספות שמודים שזו דרך דחוקה ביותר. בגלויות שונות נשתמרה מסורת העיבוד בעפצים וכיום שהעפצים והאומנים מוכרים אינני רואה מה יש לקדש את העיבוד בסיד בגלל דעות אחרונים.
עיבוד בסיד אינו עיבוד להרבה מדעות ראשונים וגאונים אלא מתוך דוחק גדול בדבריהם למשל "בעפצא וכיוצא בו, מדברים שמקבצין את העור ומחזקין אותו'' אצל רמב"ם והסיקו שמדובר גם על סיד. בתשובותיו הוא שולל את העיבוד בסיד במפורש.
זו באמת אחת ההסתיגויות השורשיות של הרמ"אק"ש
על הכלל שהב"י חידש - שלושה עמודי הוראה. כך שלפחות הרמ"א אחז ש'הלכתא כבתראי' זה גם בדעות הפוסקים.
אם כבר אז ההסתיגות הפוכה - הלכתא כבתראי, אא"כ התגלו דברי קדמונים שלא היו ידועים לאחרונים, שאז אם וודאי שאם היו יודעים שכך כתב פלוני מהראשונים לא היו אומרים את הדברים, אז דוחים אותם.
בדיוק אז תאמר הפוך.סתם 1...
הרמ"א חידש שהלכה כבתראי היא לגבי פוסקים. (לדעתי זה לא התחיל ברמ"א אלא כמו שציינתי דרך הפסיקה בארצות אשכנז).

אינני רואה פסיקה על פי משקל של פוסק כחידוש. שלושה עמודי הוראה אינם חידוש מהותי.

את מה שאמרת לבסוף לא כולם מקבלים. הדוגמה שעולה לי כרגע היא ברכת "הנותן ליעף כח" שמרן פסק שהיא ברכה לבטלה ומרן החיד"א מביא שאם היה רואה את דברי המקובלים בזה היה חוזר בו.

אינני יודע מה היה קורה "אם". ברכת הנותן לייעף כח היא מוכרת וידועה ואם שלל אותה מרן שלל אותה וזו דעתו. כמו כן הדיון הוא מהותי- אם דעה מוקדמת "שווה" יותר אינני רואה איך הכלל "הלכה כבתראי" יכולה לחול על אחרונים או פוסקים. מכאן שכל התחשבות באחרון כלשהו לעולם לא תשנה פסיקה של ראשון.

עוד נקודה תהיה כמובן המסורת. לחז"ל הייתה מסורת ולכן לא אומרים"הלכה כבתראי" במקום שיש חילוק בין רב לתלמיד.

בכל אופן כבר ציינתי שמקור הניסוח "הלכה כבתראי" הוא מגאונים כמדומני מתוך ראיה שכך זה בשס. בשס זה לא מצוי ויש להבין באילו תנאים אומרים אותו.

איך שאני מבין "הלכה כבתראי" היא כח של עיון מול "דברי הרב קודמים" שנאמרים על כוחה של מסורת שקודמת לעיון שכלי.

מאחר ודברי גאונים כקבלה בידינו ובעלי תוקף של מסורת אינני רואה כיצד להעדיף אחרון על גביהם.
לא מצליח ולא מעונייןאריק מהדרום
או לא מצליחה ולא מעוניינת?
כן זה הכרטיס של אשתי באתרפתח הסמדר
יש גם שאלות שאת צריכה לשאול את עצמךהשב שכינתך

האם זה מפריע לך שהוא לא מתפלל במניין או האם זה מפריע לך ש"כולם רואים" שהוא לא מתפלל במניין?

כלומר, האם זה גורם לך לאיזה בושה חברתית או האם את באמת דואגת לרוחניות שלו?

אם את תמיד מקפידה להתפלל את כל התפילות שאת חייבת להתפלל ומתפללת בצורה הראוייה אז סביר שהדאגה שלך נקי מנגיעות שקשורות לחברה.  

אחרי שתדעי מה באמת מפריע לך, אפשר לטפל... ייתכן שחלק מהבעייה דווקא בך.

וכמובן שגם הבעיה שלו היא בפני עצמה.  

כדאי לשים את הדברים על השולחן ולדבר איתו על זה, לא בתור ביקורת אלא כדי שהדברים יהיו מתוך מודעות וברורים.

 

לא מפריע לי מה כולםאנונימית78
אני מאד משתדלת להתפלל כשאני יכולה(יש ילדים קטנים...)בע"ה כשאוכל להתפלל יותר,אתפלל.
לא חשבתי על הסביבה אלא בכללי על הירידה הרוחנית.לא נראה לי שהסיבה קשורה אלי,זה יותר נראה קושי לקום מוקדם והתרגלות לזה וזה מה שמטריד אותי
את בטוחה שאת בעצמך לא מוותרת לעצמך?YUYU11
כשלך קשה לפעמים להתפלל, אפילו רק שמונה עשרה, בגלל שאת טיפלת בילדים, את תמיד משתדלת במקסימום, או שלפעמים את מוותרת לעצמך? אולי בעצם אתם באותה דרגה רוחנית? האם כשאת כל כך מוטרדת ממצבו, בדקת קודם האם מצבך הרוחני יותר טוב?

ובשולי הדברים: אכן ה׳ ברא שקשר של אשה לבעלה הוא באמצעות הערצה שלו, והתחברות לנקודות הקיימות בו המהוות סיבה להערצה. לכן אם היא דתייה מאוד יטריד אותה מצבו הרוחני, ואם היא חילוניה יטריד אותה מצבו הכלכלי והחברתי (ולא רק בגלל היתרה בבנק, אלא כמדד למוצלחותו)... לכן מצבו הרוחני יעסיק אותה בדרך כלל יותר מהמצב של עצמה...
זה לא נורא.. כך ה׳ ברא.. אבל לפחות צריך לזכור את זה, בכדי לדעת שהסיבה לדאגה לרוחניות של השני לא בהכרח נובעת ממקור רוחני(בפרט אם האשה לא יותר צדיקה ממנו...) אלא מאותו צורך חיבור נשי לזכר שלצידה באמצעות הערצתו...

או כמו שרבי ישראל סלנט אמר "הדאגה לגשמיות של השני היא הרוחניות שלי" ויש שהוסיפו "והדאגה לרוחניות של השני היא (מכוח) הגאווה שלי"
מה שעוזר לירחלי חמודה

במצבים כאלו זה לנסות לדון לכף זכות. כיצד?

אני חושבת על נפילות שלי, על דברים שאני מאוד רוצה ועדיין לא מצליחה. בעצם אני שמה את עצמי במקומו, נכנסת לדמות שלו ואז קל לי יותר לדון אותו לזכות כי אי מבינה שהוא אדם שנופל בדיוק כמוני. ואז השלב השני- כמו שאני משתדלת להאמין בעצמי שאני מסוגלת להשתנות ולהתקדם כך אני מאמינה גם בו שהוא עוד יגיע רחוק.. מנסיון, זה ממש עובד וגם מרגיע.

בהצלחה.

זה כמו דיאטהדובל'ה

לאנשים שמנים לא עוזר שמעירים להם או שמנסים להקל עליהם בדיאטה. מציעים להם רק אוכל דיאטטי או שמזכירים להם 'בלי להתערב' כשהם אוכלים אוכל לא בריא.

אותו דבר לגבי זה, לא יעזור להעיר לו, אפילו 'הערות לא מציקות'.

מה שכן יכול לעזור - מעבר לכך שתתפללי על זה - היא לנסות לפנות דרך חבר שלו. חבר יכול להיות במקום שינסה לחזק אותו להתפלל במניין ולעשות את זה בצורה לא מעיקה, ולשחרר בקלות אם הוא באמת לא בקטע. פעם הייתה לי חברותא לעניין תפילות במניין, כל אחד היה חייב לדווח בסמס שהתפלל במניין (כמובן שהכול התחיל מרצון משותף שלנו להתחזק בנקודה זו).

 

יש עוד דרך שאת יכולה לעזור לו בזה, זה לפתוח איתו דיון על הירידה ברוחניות. זה חייב לבוא בגוף ראשון, ובאופן פתוח - את זורקת חבל - ירצה ייקח, אם לא מתאים לו כרגע - אז לא. כמו הרבה דברים אחרים בזוגיות. זה צריך להתנסח בערך כמו 'קשה לי עם זה שיש לנו ירידה ברוחניות בתקופה האחרונה. הייתי רוצה שנעזור אחד לשנייה להתחזק. אני למשל, רוצה מאוד להתחזק ב... ואשמח לעזרתך" את צריכה לבחור משהו שאת באמת רוצה להתחזק בו, ושאת פתוחה לסיוע שלו בזה. זה יכול להוביל לרצון שלו שתעזרי לו.

בסוף יש יצר הרע מכל מיני סוגים, ותמיד צריך לחבל תחבולות חדשות איך לנצח אותו

לא יודע אם קשור-אבל...ששוןושמחה

יש לעתים תחושה אצל גברים- [אולי יותר בחברה החרדית] שמחדירים לנשים בצורה קצת יותר מדי חזקה-

 

כאילו הרוחניות החשובה היא של הבעל- וגם האישה בזה היא צריכה להתעניין ולהתמקד.

 

ואיך לומר את זה?

 

יכול להיות מקרה היפותטי

 

בו גם האישה היא לא יותר מדי צדיקה- ואם היא הייתה זאת שצריכה להתפלל במניין-

 

גם כן לא הייתה מצליחה כ''כ...

 

אבל לדאוג על כך שבעלה לא עושה את זה ולהרגיש שהיא צדיקה בזה-

 

זה יותר קל...

 

[[כנראה שזה לא המקרה פה- אבל עדיין אם כבר עלה הדיון מרגיש צורך להוסיף את הנקודה הזאת...]

כלללל מילהההה בסלעעעעעעYUYU11
יש נשים שבעצמן מדלגות ומחפפות תפילות (למרות שלהלכה הן חייבות שחרית ומנחה כאנשים, כנפסק במ"ב לפי רוב הפוסקים) אבל אם הבעל לא התפלל במניין (שגם בזה יש דיעות שזה לא חובהף גמורה) אז אויייי ואבוייי חרב העולם!
אבל לאימהות מקליםק"ש
לסמוך על הדעות שמספיקה להן בקשה ביום, דעות שהוזכרו במ"ב וכך העיד בנו שאמו נהגה ע"פ אביו, כל שנות גידול הילדים! (מופיע בכתבי הח"ח השלם, יש שם תולדות שכתב בנו)
אבל היום לא חיים כמו לפני 100 שנה,YUYU11
יש מכונות כביסה מקררים תנורים וכו וכו.. ולכן אובייקטיבית אין אשה שאין לה זמן להקדיש 20 דקות ביום לתפילה כולל 2 שמונה עשרה.
לא אני אמרתי את זה... רבי חיים קנייבסקי אומר את זה כלפי אלו שמנסים לגרור את ההיתר הזה לימינו הדיגיטליים
כלומר, לאמו ואשתו של הח"ח לקח הפעולותYUYU11
שהיו צריכות לעשות , כולל בישול, כביסה, הכשרת עופות, הליכה לאופה,ואי אפשרות לקרר אוכל (ולכן כל דבר לבשל טרי וכו) פי כמה מהאמהות של היום.
מנסה לעודדבת הרים

כילדה אבא שלי לא תמיד התפלל במניין (וזה אכזב את אמא שלי) וכך יצא לי לראות אותו בבית עטוף בטלית ותפילין. המראה הטהור הזה נחרט בזכרוני והשפיע עליי. אלמלא היה מתפלל בבית ביום חול לא היה יוצא לי לחזות בזה כי כבת הלכתי לבית הכנסת רק בשבתות.

גם לבעלי היקר הייתה תקופה שלא התפלל במניין. אח"כ זה עבר לו, אבל ממש לא בגלל המחאות שלי. היו דברים מבחוץ שהשפיעו עליו.

אני חושבת שלכל גבר יש את התקופות שלו בעניין הזה. והדבר הכי טוב שהאשה יכולה לעשות זה לעמוד מהצד ולהתפלל לבורא עולם שבעלה יתחזק ויקפיד על תפילות במניין.

תודה רבהאנונימית78
תודה רבה לך על החיזוק
כמי שהיה בצד השני:די"מ
כשהתחתנו לא התפללתי. לא רק שלא התפללתי במניין, לא התפללתי בכלל.
מאחורי זה עמד עבר של דיכאון והמון כעס כלפי שמיא שהפך להרגל וסתם עצלות.

הייתי מנזה מדי פעם אסל לא הצלחתי לאורך זמן.
בסוף בזכות זה שאשתי נכנסה להריון ומחשבטת על איזה אבא אני רוצה להיות יחד עם מעבר דירה הצלחתי לחזור למצב נורמלי של הקפדה על תפילות ומניין.

אשתי עזרה לי בכך שלא ביקרה אותי ולא התערבה וכל פעם שכן התפללתי עודדה אותי וחיזקה אותי.
אני חושב שלהתערב לו בעבודת השם רק יפגע גם במטרה הספציפית, אבל יותר מכך, יפגע באופן כללי בשלום בית.

בהצלחה
אשריך 😍😍😍פעם הייתי עוגי


תודה,אנונימית78
החלטתי באמת לא להתערב בתחום הזה כלל.מקווה בע"ה שיצליח להתחזק...
אם אפשר לשאול: את מבחינתך מתפללת (בבית) בצורה שיכולה להוותYUYU11
דוגמא אישית?
ב"ה כשאפשר אני מתפללתאנונימית78
ממש משתדלת אפילו לקום מוקדם כדי להתפלל. כשיש ילדים קטנים זה לא פשוט גם מצד הכוונה וגם מהצד הטכני
אוקיי.. אז לפחות את באה מעמדה שאת מקפידה על אותם דבריםYUYU11
ולכן האיכפתיות שלך כנה רוחנית.
כאחד שאכפת לו שאשתו מחפפת שחרית אני יכול לומר שיש רק 2 דברים:
1.לשים לב חזק לכל הדברים הרוחניים הטובים שבו, להתמקד בהם בלב, וגם חיצונית לשבח בכנות.
2. להשתדל שגם בלב תדוני אותו לכף זכות. ותאמיני שקשה לו, אבל יש לו כן את הדברים שהוא מחזיק בהם.
3. לא להעיר בכלל על התפילה (אם קרה שכן הלך, לשבח מאוד, ורק אז ההזדמנות לשבח ולומר כמה את שמחה שהוא זכה בכך... להוסיף שאת יודעת כמה קשה לו בדרך כלל, ולכן זה עוד יותר מוערך בעינייך איך באותו יום השתדל.
4. להתפלל לה׳ על כך..
אני עליתי מהחתונה 10 קילו בערך גםנשואה-טריה-אחרונה
אין מצב להישאר באותו מצב.....זה מאוד קשה אחרי לידות
הייתי אוכלת חופשי .עכשיו לא אוכלת בערבים ולמרות זאת לא מרזה ממש..
אם בעלי היה מעיר לי זה רק מלחיץ יותר..
לדעתי תכינו דברים דיאטטים ותאכל איתה ביחד
זה לא פייר שילדה תאכל חופשי והיא רק תזיל ריר...
אתה יכול לקנות לה גם מנוי לכושר או בריכה..
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימוןאחרונה

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאניאחרונה

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אשמח לשמוע ממכםאישדרומי
הילדה בת 11 היתה צריכה להחזיר ילד מהגן ושכחה אשתי שאלה אותי איך אגיב שתחזור אמרתי שלא אתנפל עליה ואראה איך להגיב בהמשך.התחממה עלי.אשמח לשמוע איך אתם הייתם מגיבים ואם זה לדעתכם היה צריך להעניש אותה בחומרה שלא לוקחת אחריות?ומצד שני האם התגובה שלי בעייתית בעיניכם?
רק הערה טכנית-ממתקית

כלב מתנפל על חתול

אריה מתנפל על הטרף שלו
וכו
הורים לא מתנפלים על ילדים...
הורים מחנכים
הורים מקשיבים
הורים יכולים להחליט שתהייה תוצאה מסוימת
אבל לא התנפלות.
וסתם בנימה אישית
ילדה בת 11 לא צריכה להחזיר אח מהגן
אלא אם-
היא מסכימה לאחר שנשאלה (ולא הכריחו אותה )
היא בוחרת בכך או מציעה
מצב קשה של אחרי לידה וכו...שאז מסבירים לילדה שאין ברירה וממש נצרכים לעזרתה.
אי אפשר לצפות מילדה בת 11 שתבצע זאת באופן קבוע, אלא אם זה מרצונה, כדי שיהיחה רצון כזה- אפשר לדבר, להסביר, לחנך. היא לא חייבת. 
 

איחור לבריתעליית תהום

שלום חברים,

בימים אלו האירועים נעשים בצמצום. חבר שלי ערך ברית, קבע תפילה ב13:15 (שעה מאוד מוקדמת לטעמי) ואז טקס.

אני הגעתי בתחבורה ציבורית, וחשבתי שמן הסתם דברים קצת מתעכבים. הגעתי ב2. בדיוק סיימו וניגשו לאכול. הוא עשה לי פרצוף.

עד כמה גרועה ההערכה שלי שאיחור חצי שעה זה סביר?

מאוד תלוי סגנון והרגליםהסטורי
יש כאלו שתמיד דברים אצלהם בשעה שמוגדרת, יש כאלו שתמיד מאחרים כרוניים, יש כאלו שתמיד מתעכבים קצת.

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...


אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

אמצע היוםעליית תהום
קוטע את היום עבודה, לא מוקדם ולא מאוחר.
לא חייבים להגיע...הסטורי
בבריתות די מדייקים - בהרבה מקרים למוהל כמה בריתותפ.א.
בלו"ז צפוף, בפרט למוהל מבוקש 
עזוב. תתקדם.נפשי תערוג
היה ונגמר
הגעת מתי שהגעת, חשבת מה שחשבתשם פשוט

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ענו תשובות יפותהעני ממעש

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

מה עניין הניסוח הפילוסופי כאן?פ.א.

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

תלוי . אצלינו זמנים זה קודש גם בחופה.העני ממעש
תמיד יש יוצאים מן הכלל 😀פ.א.
ברית זה לא חתונהפשוט אני..
באים, חותכים, הולכים
כמאמר מנחם בגיןאריק מהדרום
"ואם יש כמה יפי נפש שהחלו לעקם את האף שלהם – אז שיהיה להם אף עקום." 
אתם לא אנשים בוגרים?סתממישהי

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

חצי שעה סביר לגמריממתקית

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

העיקר זו הסעודת מצווהאלעדאחרונה

תהנה מכל רגע

אולי יעניין אותך