יש שם משו בפנים? אני כבר לא בטוחה. בכלל. וואי אני כותבת המון מילים ריקות. אני חושבת המון מחשבות ללא תוכן. מנסה להדחיק. עד מתי זה ישרוד? אינלי כח. למשוך את זה יותר ויותר. מפחדת מההתרסקות. היא תהיה כואבת. או שאחליט למנוע אותה על ידי מוות... חס וחלילה. אבא תעזור. עודקה ראש השנה ואני לא מוכנה בכלל. לא מגיע לי חיים. ואני רוצה חיים טובים. לא דיברתי איתה... מעניין אם יקרה. אנחנו במקם הזה די הפכים. סתם מעניין לחוב על זה. היא הייתה נראית לי יותר טוב. תלוי מתי. אבל כן. לפעמים. אני רוצה שיהיה לה טוב אבל כואב לי כשטוב לה. כאילו זה לא מדוייק. אז, פעם, כשהיא אמרה לי שהיא רוצה אחרי כל הזמן הזה, הקשה. וואו איך זה שימח אותי. כן. היא בכלל לא מודעת עד כמה. אבל עכשו.. כשחשבתי שטוב לה הצביטה שזה עשה לי מחצ'ה לי את הלב. את מה שנשאר ממנו. אני יותר ויותר אדישה. שוברת שיאים של עצמי. התחלתי היום. אין תחושות. שתדעו שהם נקברו אי שם. בביטויים ריקים מתוכן. 

ובכן, מממממ.... קיים, עדיין, משום מה...

@חתולה ג'ינג'ית

השיחה אישית לא נפתחת לי משום מה

רק רואה מבחוץ שכתבת.

אז תכתבי כאן מה שכתבת לי, אם מתאים לך, ואחר כך נמחוק.