אפשר ממש להבין את התחושה הזאת.
החוויה של ההריון יכולה להיות ממש אחרת אחרי שעברת הפלות. 
נראה לי נורמלי למדי  

קצת מבאס, סוג של תמימות שהלכה לאיבוד..

תודה על התגובה, ועל הלגיטימציה. עוזר להרגיש נורמלית

כאילו התמימות נעלמה..

פעם כשראיתי בדיקת הריון ביתית חיובית היה לי ברור שיוצא אחרי 9 חודשים תינוק..

ופתאום זה לא.. יכול להיות שכן.. יכול להיות שלא.. בכל שלב של ההיריון..

הגעתי למצב שאני לא הולכת למשפחה לשבתות ומפחדת לצאת מהבית בכדי שלא יראו שאני בהריון..

הבן שלי היה מאושפז וחמי וחמותי הגיעו לבקר בלי הודעה.. ממש נלחצתי וכל מה שהיה לי בראש זה שאולי הם יראו שאני בהריון..

שיגעון אמיתי..

אכן, התמימות כבר לא שם... 

מי שחווה הריון לאחר אבדן חווה את הפחדים. היא כבר מבינה שלא כל הריון מסתיים בטוב כפי שחשבה קודם. המקרים שקרו בעבר יושבים בפנים, ואכן לפעמים קשה לדבר על הריון עם נשיםן שלא עברו אבדן הריון. זו תפיסה אחרת...

הייתי אומרת שאבדן התמימות הזה- הוא כואב, והוא גם תורם. את יותר מודעת.

נסי להיות רגועה (במגוון דרכים, ולא תמיד מצליחים אבל זו עבודה פנימית עמוקה...), ולהתמודד עם ההריון בשמחה. כמה שניתן. רוב ההריונות מסתיימים בידיים מלאות, זכרי זאת. 

חיבוקים!

וכמובן את מוזמנת לבטא פה את חששותייך. אנחנו פה איתך. מבינות לעומק.

שנה מלאה ומתמלאת, ושיסתיים ההריון בטוב מאוד, בריאות לך ולתינוק, שמחה ונחת!

ציפי

הגדולה שלי בת 10.5 וכבר יש לי ממש בטן..

כל מי שרואה אותי מבין..

איך אפשר לומר להם כשלא בטוח שזה ייגמר בתינוק?!

אני ממש בקונפליקט..

1- האם כבר הסתיים ההריון, ואת חושבת איך להודיע להם? או שאת חוששת כל כך שיסתיים בעתיד, ועל כן את חושבת איך לומר? אלה שני דברים שונים.

הפחדים שלך הם שלך, את חוששת שההריון לא יסתיים בטוב בגלל העבר ובגלל שאת אינך כבר תמימה, אך הם עודם תמימים ומן הראוי שכל עוד ההריון נמשך- שלא ייחשפו לפחדייך. רוב ההריונות כן מסתיימים בטוב. אין צורך להפיל עליהם את הסטטיסטיקה העגומה של הריונות שאינם מסתיימים טוב- לפני הזמן.

לכן, אם את עודך בהריון, ורק מלאה פחדים- טפלי בעצמך ובפחדייך ואת האמירות הבריאות והשמחות השאירי לדיבור עם ילדייך. רוב העולם אכן בריא ותקין, אחד מכל 4 הריונות יסתיים בהפלה, והסטטיסטיקה יורדת ככל שההריון נמשך. עדיין רוב ההריונות מסתיימים טוב.

אם ההריון נפסק או עומד להפסיק, וישנה התלבטות איך לומר לילדים זאת- זה כבר עניין נפרד.

2- גיל הילדים.

לכל גיל יש תפיסת מוות אחרת. גילאים קטנים תופסים את המוות כדבר הפיך, לאט לאט כשגדלים המוות נתפס כיותר ממשי, כהיעלמות שלא תשוב, כדבר סופי ולכן גם עצוב.

ילדה בת 10 בוודאי כבר יודעת שהמוות אינו דבר הפיך. 

נוסף על כך, ילדים נוטים לקחת על עצמם אשמה כשקורה משהו רע (למשל, קפצתי על הבטן של אמא ולכן היתה הפלה, או- חיבקתי את אמא חזק מדי, או- לא נתתי לאמא מספיק נשיקות, או - חשבתי מחשבות רעות ולכן היתה הפלה...)

לכן, כשמדברים על מות העובר ועל ההפלה יש לשים לב לשני הפרמטרים. 

1- בן כמה הילד ומה רמת ההבנה שלו

2- מה הוא שואל, והאם הוא מאשים את עצמו על כך?

לרוב, אני ממליצה פשוט לספר לילד שישנם הריונות שבהם התינוק לא צומח בבטן ולכן ההריון נפסק. 

כשקרתה לי הלידה השקטה (חודש שישי)- הילדים היו בני 4, 2.5 וסיפרתי להם שכששותלים שתיל באדמה- לפעמים הוא צומח ולפעמים לא. כך גם תינוק- לפעמים הוא צומח בבטן ולפעמים לא. וזה לא תלוי בנו. התינוק שלנו לא צמח, ולכן אנחנו עצובים מאוד. ואנו מתפללים לה' שיצמיח לנו תינוק חדש שיצמח ויגדל עד הסוף.

בהריון שלאחר האבדן (כבר עברו 5 שנים מהלידה השקטה והילדים גדלו)- השיח היה כבר יותר על האפשרות שהתינוק ימות בבטן (לא דיברנו על שתיל שצומח, כי השלב שלהם כבר היה כזה שניתן היה לשוחח על מוות). דיברנו על הפחד ששוב התינוק ימות, ועל התפילה והתקווה שהוא לא ימות ויישאר בחיים עד הסוף הטוב. ודיברנו על כל המאמצים, הבדיקות והתרופות שאמא לוקחת על מנת שיסתיים בשלום (ואכן הסתיים בשלום ובטוב ).

אני ממליצה בשיחה עם הילדים- להקפיד על כמה דברים:

1- לדבר באופן פשוט. 

2- לומר רגשות. להדגים להם שזה בסדר להרגיש. "אני עצובה שהפסיק ההריון" / "אני מאוכזבת" / "הייתי רוצה שימשיך עד הסוף וזה כואב". ולשאול אותם מה הם מרגישים. (כמובן, לא להפיל עליהם את כל כובד הרגשות שלך אלא להיות מודעת לנתינת ביטוי לרגש, ולגיטימציה, לצד היכולת לשאת את הרגשות שלהם)

3- להקשיב מה הם שואלים. ולענות למה שהם שאלו. לא להוסיף פרטים מעבר. 

שנה טובה יקירתי.

מקווה שהכל בסדר...

תודה על התגובה המושקעת..

אני עכשיו בהריון אחרי הפלה (פעם ראשונה שאני אומרת שאני בהריון.. כששואלים אני מגיבה בחיוב בלי לומר את השם המפורש).. הילדים לא היו מודעים להפלה. זה היה בשלב מוקדם יחסית ואמרנו להם שאני לא מרגישה טוב, כואבת לי הבטן, שיש לי וירוס שלשולים (הייתי הרבה בשירותים..) וכדומה..

הגדולה יודעת שיש אפשרות כזו שהריון לא נגמר בתינוק.. חברה שלה שיתפה אותה לפני הרבה זמן שאמא שלה עברה הפלה.. אז דיברנו על זה מספר פעמים..

ב"ה, הבדיקות יוצאות תקינות וההריון מתקדם (עוד מעט מתחילה חמישי).. אני פתוחה לכל תסריט שיכול לקרות.. מתפללת לה' שייגמר בתינוק אך חוששת עדיין לדמיין את זה קורה.. משתדלת לעסוק בהודיה לה' על מה שיש ועל מה שנתן לי עד עכשיו (שזה ממש המון).

מצד אחד מחכה שהם ישאלו (הקטנות שלי בנות 4.5 ו-3 כבר יודעות.. שאלו במפורש לפני שבועיים בערך.. ומדברות על זה אך הגדולים ממש לא ב"כדור".. אחת מהן מרביצה לתינוק והשנייה מלטפת..) ומצד שני חוששת שיגלו מאחרים (חברות של הבת שלי יכולות להבין לבד אם יראו אותי.. הבת שלי פשוט תמימה מאוד ולא מבחינה בדברים האלו)..

מבולבל..

היו לי הריונות שב"ה הסתיימו בידיים מלאות עם דימומים שלא הפסיקו הרבה מאוד זמן...

וההריון שהפסיק היה בלי דימומים....

כדאי ללכת שוב להבדק

בגדול מכניסים צינורית לרחם שממלאת את הרחם במים (להביא פדים לאחרי כי המים ממשיכים לצאת)

ויחד איתו מצלמה קטנה שבודקת מה יש הרחם.

לפעמים אחרי גרידה התערבות יש הידבקויות או כל מיני שאריות. ואז זה בודק את מצב הרחם. זה אבחנתי, לא טיפולי.

ואז אם יש תורך טיפולי אז בהיסטרוסקופיה ניתוחית מוציאים את מה שיש.

הבדיקה עצמה לא נעימה בכלל אבל לי היא הייתה סבירה.

מה שכאב לי זה שהוציאו את השארית שהייתה בלי הרדמה. אבל כאב מקומי שעבר..

בדרכ ניתוחית עושים בהרדמה. 

נתנו לי אופציה לעשות את התהליך בבית חולים, בהרדמה. זה בהרדמה מלאה?

או בקופת חולים, בלי הרדמה.

יש עוד נשים שעברו את זה ויכול להוריד לי לחץ מהכאב?

אם זה לבדוק אז לא צריך הרדמה. זה לא כואב, רק לא נעים.

אם צריך טיפול בגלל הידבקויות או שאריות אז זה בדרכ עושים בהרדמה.

יש בתי חולים שמתחילים בלי הרדמה אבחנתית ואז אם צריך לטפל מרדימים. 

ובמידה וחלילה יש הדבקות, יקבעו לי בבית חולים.

בגדול זה לבדוק אם זה הסיבה למחזורים קצרים ולחוסר כניסה להריון

בשיטת see&treat

במרפאה. ללא משככי כאבים מאף סוג.

זה קצת כואב כשעוברים דרך צוואר הרחם, אבל אח"כ סביר ולא הרגשתי כאב. אולי אי נוחות

כלומר אצלי לא רק הסתכלו עם מצלמה אלא גם ממש עשו פרוצדורה קטנה.

וצוואר הרחם שלי רגיש ברמות (רפואית אני אומרת לך, כל מגע הכי מינורי שיש פוצע אותו)

אם מדובר בשארית קטנה אז עושים בשיטה הזו, ואז ניתן להוציא את השארית ללא הרדמה.

לא זכור לי כאב בכלל. רק קצת אי נוחות.

מקווה שזה בסדר להשתמש פה באנונימי של הו"ל לא יודעת איך נכנסים דרך האנונימי שכאן והרבה שמעו את הסיפור אז אולי ייזהו.

חיבוק גדול גדול❤️ כ"כ כואב.

גם לי היה אחרי גרידה, ראו לי בוודאות שאריות. היו ממש גדולות אז אמרו שחייב לעשות בפרוצדורה ניתוחית עם הרדמה מלאה בבית חולים.

נאמר לי שגם אחרי הרדמה מלאה , משתחררים באותו יום. כמו אחרי גרידה.

בפועל,

בעלי היה באותה תקופה בעזה💔 וברגע האחרון הצליח להיות לצאת להיות איתי 24. היה לנו ליווי צמוד של מכון פועה לאורך התקופה (בכ"ז דימום לא מוסברים אחרי גרידה+מילואים זה שילוב זועה) והבנתי שיש הקלות ואפשר לא להאסר אחרי הפרוצדורה הזו, תלוי בגודל הצינורית ועוד גורם זה אם זה בהרדמה או לא, אז החלטתי לנסות בלי הרדמה. לקחתי רופאה פרטית, היא עשתה לי בבית חולים, בחדר ניתוח, אמרנו מראש שנתחיל בלי הרדמה ואם יהיה ממש בלתי נסבל נעבור להרדמה.

לקחתי את הסיכון עשו לי גם צילום וגם ניקיון של הרחם ללא הרדמה. היה כואב, היה לא נעים בכלל, אבל לפחות יכולתי לקבל ממנו עוד חיבוק לפני שהוא חזר לעזה. וגם ההתאוששות הייתה ממש מהירה, כי לא הייתה הרדמה. נגמר, קמתי והלכתי הביתה🤷🏽‍♀️

אז מוסיפה לך עוד משהו לשיקול (למרות שאין לי מושג אם ההיתר של הגודל/הרדמה שלא אוסר רלוונטי לכל מצב, או שיש הקלות בגלל המלחמה)

ואם באמת יש שאריות, בוודאי שזו סיבה לא להיכנס להריון.

ב"ה יחסית מהר (בהתחשב בבעל עם בקושי יציאת) אחרי ההיסטרוסקופיה נכנסתי להריון תקין ❤️

שיהיה בקלות, בבריאות ובעז"ה שתתבשרי בשורות טובות בהמשך.

אז ב"ה אני אחרי, כאב מאוד אבל סביל

מסתבר שכל הרחם היתה דבוקה ממש, פתחו הכל ב"ה. ועכשיו חודש נתנו לי כדור לשקם את הרחם

בעז"ה בעוד חודש שוב בדיקת היסטרוסקופיה לראות שהחלל פתוח, ואז בעז"ה נתפלל לנס והריון תקין במהירות ,קלות וידיים מלאות

שמחה לשמוע שאת אחרי.

בעז"ה שיגיע גם הריון בזמן הכי טוב לך❤️

זוכרת את הקושי העצום אחרי הגרידה, לא הפסקתי לבכות. הכל היה ביחד, קושי נפשי עצום, בלאגן בגלל הדימום והבירוקרטיה המעצבנת להיסטרוסקופיה, והכל תוך כדי מילואים😵‍💫 היה באמת זוועה.

אבל היום, אני מחבקת את הקטנה שנולדה אחרי הגרידה ומרגישה שהכל היה שווה. היא מילאה לי את הלב מחדש.

מאחלת לך את התחושה הזו בקרוב מאוד❤️

הייתי חייבת. נעדרתי כמה ימים כדי לברר מה הכי נכון לעשות.

ואז היתה לידה לכל דבר ועניין

אבל זה היה בשבוע 22 כבר הרבה אנשים ראו שאני בהריון ונעדרתי לתקופה של 9 שבועות.

אבל באופן כללי הגישה שלי היא שאני לא עשיתי שום דבר רע אז אין לי מה להסתיר 

אבל יש לנו שליטה מה אנחנו בוחרים לעשות בדרך.

בהצלחה!!!

האמת היא שאני גם מנסה לטפל בעצמי אבל ממש לא מצליחה

לא עוזר שלפני ובמהלך ההריון האחרון עשיתי דיאטה שלא הורידה כלום, ושעכשיו אני אמנם מנסה לשמור אבל מדי פעם נופלת ואוכלת מלא מתוק (ועולה במשקל בלי שום פרופורציות)

ולא עוזר שנפלתי לדיכאון נוראי ממש אחרי ההפלה האחרונה

אני מטפלת רק כי אין לי ברירה, ההריון האחרון היה מלא החרדות שפחדתי שרק זה עצמו מזיק ועלול לגרום להפלה (כנראה שלא כי העוברית היתה פגועה מאד ואמרו לנו שאין הרבה סיכוי שתשרוד, אבל החשש תמיד עומד), ולכן כדאי אם רוצים עוד (רוצים מאד)

נראה לי שעשינו את כל הבירורים האפשריים להפלות חוזרות, לא רואה מה עוד אפשר לבדוק.

שה’ ימלא חסרונך, לצערי מכירה מקרוב את הכאב ממישהי קרובה מאד.

ממליצה מאד לפנות לטיפול אחרי שתחלימי קצת, לא לוותר על זה. חווית אובדן וזה חשוב לעבד אותו.

בינתיים תעשי לך טוב בכל דרך אפשרית, תפנקי את עצמך, ותקיפי את עצמך רק במי שעושה לך טוב.

עוד חיבוק מרחוק💔

אמן!!!

כבר לא יודעת מה יעשה לי טוב עכשיו, אני מרגישה שבר כלי ובלי כוחות לעשות דברים

מתחילה ונתקפת סחרחורת

שרירים נתפסים

קשוח לי

מה עכשיו, לתת לעצמך זמן לעבד , להתאבל ולנוח. 

אני פניתי לחני גולד שעשתה איתי תהליך מדהים של עיבוד שעזר לי לקום. ממליצה. 

השאלה אם זה נכון

אני עברתי בשבועות 17 ו18 גם ציטוטק להוציא את העובר וגם גרידה להוציא את השליה (לא יודעת אם חייבים בשבוע 22, אם לא חייבים גרידה אולי עדיף לוותר על זה? גרידה זה לא פיקניק לגוף, היו לי הידבקויות אחריה, זה היה רק גרידה של השליה אז עדינה למדי, וגרידה בשבוע כל כך מתקדם עלולה להרחיב את הצוואר גם ולעשות בעיות של אי ספיקת צוואר בהריונות הבאים)

לי אישית בשבוע מתקדם היה חשוב להיפרד מהבנות שלי, בסוף זה כבר ממש תינוק קטן. בגרידה אין אפשרות כזאת, זה גם שיקול. (אבל אם את עושה את זה תשקלי לקחת אפידורל כי ציטוטק זה כמו לידה שאין לגוף יכולת להפסיק את הצירים, כאבי תופת)

בכל מקרה אם את מחליטה שכן או שצריך לעשות גרידה בכל מקרה תעשי היסטרוסקופיה אחר כך לוודא שאין הידבקויות

חיבוק גדול מאד, תהיי קשובה לעצמך ממש ותעשי מה שטוב לך, זה אחד הדברים הכי כואבים שיש ❤️

אני לא יודעת

לא יודעת

כואב לי

קשה לי

קשה לי גם המחשבה של לחוות לידה (ראשונה) כזו

אני כל כך מבינה את הקושי ❤️

זה שובר שובר שובר, כל התמימות הזאת שהריון בהכרח נגמר עם ילד, כל החלומות שחלמנו, ועכשיו אינם, כל הנשים מסביב שכן מצליחות והכל אצלן חלק ולמה אצלי לא?

(אני מדברת מנסיון כואב, לצערי אצלי ההריונות באו מתוך טיפולים עם קושי רב ואחרי שנים של נסיונות, ועדין 3 מתוך 4 נפלו)

תדאגי להרבה תמיכה כדי לשרוד (לשרוד זו המילה) את זה, ולהרבה מעטפת אחר כך, יש לך כזאת?

לי היה נכון לקרוא את הספר כחלום יעוף, אולי תנסי

ואני לא יודעת מה לייעץ לך, במקרה שלי יש לי אי ספיקת צוואר ואמרו לי שגרידה בשבוע מתקדם (18) יכולה לגרום להפלות אחר כך כי הצוואר ניזוק, אבל אולי זה רק אצלי

אולי תתייעצי עם מכון פועה?

זה באמת נורא לחוות ככה לידה ראשונה, מצד שני לי היה חשוב להיפרד מהבנות שלי (ההריון הראשון גם נגמר אבל מוקדם יותר), כי בכל זאת הן הבנות שלי ורציתי לראות אותן ולהגיד להן שלום. תחשבי מה נכון לך, אם את לא מסוגלת כלום תלכי בכל זאת לגרידה לאסף הרופא (אולי גם סורוקה עושים את זה, אולי גם תל השומר? לא בטוחה, דווקא אמרו לי לפני ההפלה שעברתי אבל לא הייתי בראש לזכור את זה) ותקווי ותתפללי שלא יזיק

שוב חיבוק גדול!

מאחלת לך שתזכי לנחמה גדולה

באסף הרופא ובשיבא אין תורים לגרידה עד ר"ה/יוכ

סורוקה לא אומרים מראש אם גרידה או לידה שקטה.

אני לא יודעת אם רוצה לראות. מפחדת שיהיה לי כואב מידי לזכור ככה

לי זה היה כבר אחרי הפלה ואחרי מלא שנות צפייה, רציתי להרגיש אמא גם אם היא תלקח ממני עוד רגע, כל אחת ומה שנכון לה

זה באמת שבוע גבולי. האמת היא שבשבוע כזה למיטב ידיעתי אמורים ללכת למיון ואז לטפל כי זה מסכן אותך, את ממש לא אמורה לחכות לתור לגרידה. לא אמרו לך בקופה ללכת ישר לבית חולים?

תור זה במקרים מוקדמים יותר לפי מה שאני יודעת

אני הרגשתי שאני לא מסוגלת לראות, גם פחדתי שאראה מראה מעוות בגלל המום שהיה, ביקשתי לפני לא לראות ולגמרי כבדו את הרצון שלי.

אז לפותחת את לא חייבת כלום, את גם לא חייבת להחליט עכשיו מה את רוצה, אפשר להחליט באותו הרגע בהתאם למה שתרגישי 

עוד טיפ אם הפותחת מסוגלת לשמוע בכלל- לא ללחוץ! גם אם האחיות לוחצות, זה גומר את הגוף ועדין לא התאוששתי מזה 

קודם כל הרבה כוחות ושה' ימלא חסרונכם במהרה!

בזמנו גם שמעתי שאסף הרופא עושים בשבועות האלה.. זה נראה לי כבר הקצה של האפשרות לכן לא רוצים להגיד לך מראש כנראה...

תקחי לך את  זמן והרבה כוחות הנפש והגוף!

בשיבא בכלל עוד יותר מאוחר

בסורוקה לא אומרים מראש, רק אחרי אשפוז

אז נשארתי עם אופציה של לידה שקטה

או שאת כבר אחרי.

בעיני לידה עדיפה עשרת מונים

נכון, זה לא פשוט, אבל זה מאפשר לעבור דרך התהליך ולהפרד מהתינוק, זה נותן קלוז'ר שאחריו תהליכי האבל והעיבוד של האובדן מחוברים יותר.

גם לגוף ובעיקר לרחם לידה עדיפה, פוטנציאל נמוך יותר לנזק.

בשורות טובות ונחמה לגוף ולנפש

עברתי לידה

זכיתי ובשלב הקריטי היו אחיות טובות

וה' חמל עליי והיא יצאה עם השיליה בשלמותה, ככה שנחסכה ממני גרידה

ואכן היה משהו בלהחזיק ולראות

נתנו לי להחליט באותו זמן, ובקצב שלי

זה בהחלט מקל על הגוף שאין גרידה

ממש ממליצה לך לקרוא את הספר כחלום יעוף

חיבוק גדול, עכשיו מחכה לך תקופה לא קלה, בבקשה תעטפי את עצמך באנשים טובים שיעזרו לך להתמודד, לפחות עד אחרי התל"מ שהיה אמור להיות

חיבוק גדול ממש ❤️

וואי התל"מ

זה יהיה זמן קשוח

ה'!

מקווה שעד אז ניהיה במקום אחר

ולהיות כמה שאפשר נוכחת ברגע, יבואו בטח רגעים קשים, אבל גם זמנים טובים.

רגש הוא גל, בא ואחר כך הולך, תני לרגשות לשטוף אותך, אל תברחי מהם.

ממליצה גם לכתוב את סיפור ההריון והלידה.