אפשר ממש להבין את התחושה הזאת.
החוויה של ההריון יכולה להיות ממש אחרת אחרי שעברת הפלות. 
נראה לי נורמלי למדי  

קצת מבאס, סוג של תמימות שהלכה לאיבוד..

תודה על התגובה, ועל הלגיטימציה. עוזר להרגיש נורמלית

כאילו התמימות נעלמה..

פעם כשראיתי בדיקת הריון ביתית חיובית היה לי ברור שיוצא אחרי 9 חודשים תינוק..

ופתאום זה לא.. יכול להיות שכן.. יכול להיות שלא.. בכל שלב של ההיריון..

הגעתי למצב שאני לא הולכת למשפחה לשבתות ומפחדת לצאת מהבית בכדי שלא יראו שאני בהריון..

הבן שלי היה מאושפז וחמי וחמותי הגיעו לבקר בלי הודעה.. ממש נלחצתי וכל מה שהיה לי בראש זה שאולי הם יראו שאני בהריון..

שיגעון אמיתי..

אכן, התמימות כבר לא שם... 

מי שחווה הריון לאחר אבדן חווה את הפחדים. היא כבר מבינה שלא כל הריון מסתיים בטוב כפי שחשבה קודם. המקרים שקרו בעבר יושבים בפנים, ואכן לפעמים קשה לדבר על הריון עם נשיםן שלא עברו אבדן הריון. זו תפיסה אחרת...

הייתי אומרת שאבדן התמימות הזה- הוא כואב, והוא גם תורם. את יותר מודעת.

נסי להיות רגועה (במגוון דרכים, ולא תמיד מצליחים אבל זו עבודה פנימית עמוקה...), ולהתמודד עם ההריון בשמחה. כמה שניתן. רוב ההריונות מסתיימים בידיים מלאות, זכרי זאת. 

חיבוקים!

וכמובן את מוזמנת לבטא פה את חששותייך. אנחנו פה איתך. מבינות לעומק.

שנה מלאה ומתמלאת, ושיסתיים ההריון בטוב מאוד, בריאות לך ולתינוק, שמחה ונחת!

ציפי

הגדולה שלי בת 10.5 וכבר יש לי ממש בטן..

כל מי שרואה אותי מבין..

איך אפשר לומר להם כשלא בטוח שזה ייגמר בתינוק?!

אני ממש בקונפליקט..

1- האם כבר הסתיים ההריון, ואת חושבת איך להודיע להם? או שאת חוששת כל כך שיסתיים בעתיד, ועל כן את חושבת איך לומר? אלה שני דברים שונים.

הפחדים שלך הם שלך, את חוששת שההריון לא יסתיים בטוב בגלל העבר ובגלל שאת אינך כבר תמימה, אך הם עודם תמימים ומן הראוי שכל עוד ההריון נמשך- שלא ייחשפו לפחדייך. רוב ההריונות כן מסתיימים בטוב. אין צורך להפיל עליהם את הסטטיסטיקה העגומה של הריונות שאינם מסתיימים טוב- לפני הזמן.

לכן, אם את עודך בהריון, ורק מלאה פחדים- טפלי בעצמך ובפחדייך ואת האמירות הבריאות והשמחות השאירי לדיבור עם ילדייך. רוב העולם אכן בריא ותקין, אחד מכל 4 הריונות יסתיים בהפלה, והסטטיסטיקה יורדת ככל שההריון נמשך. עדיין רוב ההריונות מסתיימים טוב.

אם ההריון נפסק או עומד להפסיק, וישנה התלבטות איך לומר לילדים זאת- זה כבר עניין נפרד.

2- גיל הילדים.

לכל גיל יש תפיסת מוות אחרת. גילאים קטנים תופסים את המוות כדבר הפיך, לאט לאט כשגדלים המוות נתפס כיותר ממשי, כהיעלמות שלא תשוב, כדבר סופי ולכן גם עצוב.

ילדה בת 10 בוודאי כבר יודעת שהמוות אינו דבר הפיך. 

נוסף על כך, ילדים נוטים לקחת על עצמם אשמה כשקורה משהו רע (למשל, קפצתי על הבטן של אמא ולכן היתה הפלה, או- חיבקתי את אמא חזק מדי, או- לא נתתי לאמא מספיק נשיקות, או - חשבתי מחשבות רעות ולכן היתה הפלה...)

לכן, כשמדברים על מות העובר ועל ההפלה יש לשים לב לשני הפרמטרים. 

1- בן כמה הילד ומה רמת ההבנה שלו

2- מה הוא שואל, והאם הוא מאשים את עצמו על כך?

לרוב, אני ממליצה פשוט לספר לילד שישנם הריונות שבהם התינוק לא צומח בבטן ולכן ההריון נפסק. 

כשקרתה לי הלידה השקטה (חודש שישי)- הילדים היו בני 4, 2.5 וסיפרתי להם שכששותלים שתיל באדמה- לפעמים הוא צומח ולפעמים לא. כך גם תינוק- לפעמים הוא צומח בבטן ולפעמים לא. וזה לא תלוי בנו. התינוק שלנו לא צמח, ולכן אנחנו עצובים מאוד. ואנו מתפללים לה' שיצמיח לנו תינוק חדש שיצמח ויגדל עד הסוף.

בהריון שלאחר האבדן (כבר עברו 5 שנים מהלידה השקטה והילדים גדלו)- השיח היה כבר יותר על האפשרות שהתינוק ימות בבטן (לא דיברנו על שתיל שצומח, כי השלב שלהם כבר היה כזה שניתן היה לשוחח על מוות). דיברנו על הפחד ששוב התינוק ימות, ועל התפילה והתקווה שהוא לא ימות ויישאר בחיים עד הסוף הטוב. ודיברנו על כל המאמצים, הבדיקות והתרופות שאמא לוקחת על מנת שיסתיים בשלום (ואכן הסתיים בשלום ובטוב ).

אני ממליצה בשיחה עם הילדים- להקפיד על כמה דברים:

1- לדבר באופן פשוט. 

2- לומר רגשות. להדגים להם שזה בסדר להרגיש. "אני עצובה שהפסיק ההריון" / "אני מאוכזבת" / "הייתי רוצה שימשיך עד הסוף וזה כואב". ולשאול אותם מה הם מרגישים. (כמובן, לא להפיל עליהם את כל כובד הרגשות שלך אלא להיות מודעת לנתינת ביטוי לרגש, ולגיטימציה, לצד היכולת לשאת את הרגשות שלהם)

3- להקשיב מה הם שואלים. ולענות למה שהם שאלו. לא להוסיף פרטים מעבר. 

שנה טובה יקירתי.

מקווה שהכל בסדר...

תודה על התגובה המושקעת..

אני עכשיו בהריון אחרי הפלה (פעם ראשונה שאני אומרת שאני בהריון.. כששואלים אני מגיבה בחיוב בלי לומר את השם המפורש).. הילדים לא היו מודעים להפלה. זה היה בשלב מוקדם יחסית ואמרנו להם שאני לא מרגישה טוב, כואבת לי הבטן, שיש לי וירוס שלשולים (הייתי הרבה בשירותים..) וכדומה..

הגדולה יודעת שיש אפשרות כזו שהריון לא נגמר בתינוק.. חברה שלה שיתפה אותה לפני הרבה זמן שאמא שלה עברה הפלה.. אז דיברנו על זה מספר פעמים..

ב"ה, הבדיקות יוצאות תקינות וההריון מתקדם (עוד מעט מתחילה חמישי).. אני פתוחה לכל תסריט שיכול לקרות.. מתפללת לה' שייגמר בתינוק אך חוששת עדיין לדמיין את זה קורה.. משתדלת לעסוק בהודיה לה' על מה שיש ועל מה שנתן לי עד עכשיו (שזה ממש המון).

מצד אחד מחכה שהם ישאלו (הקטנות שלי בנות 4.5 ו-3 כבר יודעות.. שאלו במפורש לפני שבועיים בערך.. ומדברות על זה אך הגדולים ממש לא ב"כדור".. אחת מהן מרביצה לתינוק והשנייה מלטפת..) ומצד שני חוששת שיגלו מאחרים (חברות של הבת שלי יכולות להבין לבד אם יראו אותי.. הבת שלי פשוט תמימה מאוד ולא מבחינה בדברים האלו)..

מבולבל..

ואור מהר מהר

לי לא נתנו רק גרידה אפילו בשבוע 17 ו18 (לצערי איבדתי שתי עובריות בשלב הזה )

הייתי חייבת לעבור גם תהליך כמו לידה עם ציטוטק וגם גרידה, הבנתי שככה זה ברוב המקומות בשבוע הזה

לא יודעת אם יתנו לך בפועל, בטח בשלב יותר מתקדם, קחי בחשבון שכנראה תצטרכי גם וגם (לחכות ל22 אולי יעזור לך לפחות לוותר על גרידה)

יש הפרש של שבוע ויומיים בין 20+4 ל22, הגיוני לחכות את זה, השאלה אם לא יהיה לך סיוט במיוחד שמתחילים לראות ❤️

אבל מסכימה איתך שעדיף חופשת לידה, לי לא היה כאמור והיה לי סיוט לחזור כל כך מהר במיוחד שהגוף והנפש היו מפורקים

אצלי כבר ממש רואים וכולם אומרים לי מזל טוב וכו' ממש כיף לי

נראה לי שאנחנו בורחים לשבוע

לא הבנתי שזה גם לידה וגם גרידה. מה זה הסיוט הזה. חשבתי או זה או זה.

מוזר שהרופאה בקופה אמרה לי משהו אחד והעוסית בית חולים משהו אחר. לא מבינה למי להקשיב.

ממש הדגישו לי כשביקשתי בשבוע 18 רק גרידה שבשבוע הזה יש מקומות בודדים שעושים וזה עלול להזיק, נשמע לי מוזר שבשבוע מתקדם יותר מדברים רק על גרידה

באמת ממש זוועה לעבור גם לידה וגם גרידה, אם בשבוע 22 זה רק לידה זה שיקול משמעותי

(ואל תקשיבי לאחיות אם הן אומרות לך ללחוץ!! אם אין עובר שצריך להציל לפחות תעשי את זה כמו שצריך רק בזמן ציר ולא ללחוץ סתם! הלחיצו אותי והלך לי הגוף סתם)

באמת תשקלי בשבוע הזה לצאת למשהו שיעשה לך טוב ולא תפגשי באנשים (תחשבי מה לא הרשיתי לעצמי בהריון ותרשי לעצמך עכשיו ), אבל משהו שיעשה הסחת דעת כי להיות לבד עם המחשבות האלו זה נורא ❤️

נשמע ממש קשוח.

תודה על התגובות והעזרה

זה היה לפני 10 שנים כמעט ואז נאמר לי שרוב הבתי חולים מבצעים גרידה רק עד שבוע 18.. אני עברתי בשבוע 19.. וזה היה גבולי..

אז הכי נכון לבדוק מול הבית חולים ולא לפי מה שהרופאה בקהילה אמרה.. ויש גם עניין של לקבוע תור..

בשורות טובות ושה' ימלא את חסונכם.

(אם יתאים לך אולי לדבר עם מכון פועה, תנסי לדבר ישירות עם הרב בורשטיין , אותי זה חיזק שיש דעת תורה שהדריכה אותנו.. וגם הרב האישי שלנו כמשפחה היה מעורב וחיזק)

אני חושבת שיש יתרונות ללידה על פני גקידה ולכתחילה הייתי הולכת על לידה.

גם אם תצטרכי לעבור גרידה אחר כך (אני לא הייתי צריכה ב"ה אבל זה היה בשבוע מתקדם יותר).

מה שכן הייתי בודקת - אמרו לי שרק בשע"צ יש אפשרות לוותר על ההמתה אם הלידה מתרחשת בין שבוע 22+1 ל24+0. אצלנו זה לא היה רלוונטי כי הוועדה נקבעה ל24+0, אבל בהחלט הייתי שוקלת כי ההמתה היתה השלב הגרוע ביותר בכל התהליך.

מבינה שזריקה ללב של העובר חוסכת ממנו את הסבל.

האמת שההמתה נועדה למנוע מצב שהעובר יוולד חי ואז יהיו מוכרחים לטפל בו ולהמשיך להאריך את חייו (ואת הסבל..) ככל הניתן.

אבל בין השבועות האלה הסיכוי שהוא ישרוד את הלידה ויצא חי כל כך נמוכים, שבשערי צדק לוקחים את הסיכון ומאפשרים להורים לבחור לא להמית.

אני לא יודעת אם זה רעיון טוב או לא, אבל זו חווייה מפוקפקת ביותר והאפשרות לוותר עליה מאד מפתה בעיני.

ממש ממליצה לך להתייעץ עם רב.

כי יכול להיות מאתגר להיטהר אחרי זה ויש הרבה הקלות שאפשר לקבל בתהליך הזה.

אם נרגע ליום כן הייתי ממליצה לך לעשות הפסק ואם עשית תתיעצי מה לעשות בהמשך עם רב או עם מכון פועה יש קו בערב שנשים עונות בו.

וגם היה לי בונוס מדללי דם שמאט את התהליך

שה' ימלא חסרונך בקרוב, בהריון בריא בידיים מלאות

אחרי גרידה בשבוע מוקדם יותר לקחתי 3 ימים וזה ממש לא היה מספיק.. חזרתי ליום אחד, התפרקתי, ואז יצאנו לחופש של אחד החגים אז זה עזר לי שלא הייתי צריכה להגיע לעבודה.

(בעיקר נפשית.. קצת פיזית)

לפעמים זה עושה טוב לנפש לצאת, אבל צריך לדעת מה המינון וכמה...

עברת גרידה בשבוע כ"כ מאוחר?

הכי קשה שמבחינה חוקית אין שום הכרה ושום זכויות.

בעיני תקחי כמה שיותר, אפילו חודש, אל תחזרי לפני שתרגישי מספיק טוב פיזית וגם שתרגישי שאת מסוגלת נפשית להתמודד.

איך ממשיכים זו שאלה גדולה ממש, לפעמים כדאי לפנות לטיפול לצורך עיבוד, לפעמים שיחה עם חברה, דמות רבנית, לפעמים פשוט הזמן מרפא.

בשורות טובות, ואם צריך עוד משהו, אני פה...

רציתי לעודד כאן את הנשים שמציעים להן ציטוטק ולהגיד שזאת היתה חוויה לא כזאת נוראית תוך שעות ספורות כל התוכן ברחם פשוט יצא. אז זה גם יכול לעשות את העבודה במינימום התערבות..

אני לא מכירה שאיבה

עברתי בגרידה

אם רלוונטי אפרט

וחיבוק גדול♥️♥️

אני בחרדות

מה מפחיד אותך?

הרבה חרדות לקראת

אמרו שאיבה וואקום

חיבוק ענק♥️♥️

אולי תכתבי בפורום הריון ולידה? הוא יותר פעיל ואולי יהיה שם יותר מענה..

קצת כואב ולא נעים, אבל נסבל ועובר מהר.

בהצלחה! ושה' ימלא את חסרונך❤️

עשיתי היום בבית חולים נהריה עם הרדמה מלאה

שאיבה .. דימום קל וכאב קל

מרגישה רק עייפה

נתנו לי גם אנטיביוטיקה כי נמצא לי בדם זיהום

תודה אמן לכולנו

איך את עכשיו?

🫂

היום עשיתי בבית חולים נהריה סיבובת שעה 16:00

שאיבה בהרדמה מלאה

קצת דימום קל וכאב קל

כרגע מרגישה טוב רק עייפות