סיפור המעשה
מלך בבל הותיר בארץ קומץ יהודים ומינה עליהם את גדליה בן אחיקם למושל ביהודה. "וגם כל היהודים אשר במואב ובבני עמון ובאדום ואשר בכל הארצות, שמעו, כי נתן מלך בבל שארית, ליהודה; וכי הפקיד עליהם, את גדליהו בן אחיקם בן שפן." (ירמיהו מ,יא).
ירושלים הייתה חרבה והוא קבע את מושבו במצפה, לשם נאספו גם יהודים מהארצות השכנות, אליהן נסו במהלך המלחמה. בעידודו של ירמיהו הנביא החלו לעבד את האדמה ולקומם את הריסות הארץ. קבוצת קנאים, אשר לא שמעה בקול החכמים, שאפה להמשיך את המלחמה ולגרש את הכובש, בעזרת עמון ומצרים, וראתה בגדליה בן אחיקם בוגד ומשתף פעולה עם האויב. הם כעסו גם על כך שלא היה ממשפחת המלוכה. ביום ג' בתשרי בא ישמעאל בן נתניה והרג את גדליה בן אחיקם. אז נפוצו הנשארים והחורבן היה מוחלט.
מדוע נקבע יום הרצח כיום צום?
אמרו חכמים (ראש-השנה יח), שיום זה של הריגת גדליה נקבע כצום, כמו שיום חורבן הבית נקבע כצום: "ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו". הצום והאבל אינו רק על רציחת גדליה, אלא בעיקר על כך שמעשה זה השלים את החורבן והביא להגליית שארית הפליטה שנותרה ביהודה.
ג' בתשרי או א' בתשרי?
קיים ספק מתי בדיוק ארעה רציחתו של גדליה. בתלמוד נאמר שביום ג' בתשרי (ר"ה יח, ב; ירושלמי תענית פ"ד ה"ה). אולם יש מן הראשונים שפרשו כי נרצח בא' בתשרי, אלא שהואיל וזהו יום טוב של ראש השנה, דחו את התענית לג' בתשרי.




