מחשבות ליליות שכאלו. בלי תכלית.
אומרים שלפני כל אור גדול חייב לבוא חושך
כמו שלפני שזורחת השמש יש עלטה של לילה
ויש גם מקומות שבהם הלילה נמשך כמה חודשים.
הלילה שלי נמשך ככה. ארוך מתמיד
הליכות תמידיות בין הרצוא לרצוא
אפילו שוב בקושי שיש.
לפעמים אני תוהה לעצמי האם העלטה תגמר
ומתי.
..............
אתמול ישבתי במרפסת, השעה כמעט 1 בלילה
צופה בבניינים שחוסמים את הנוף ואת כיוני האויר
3 עצים. הרבה מכוניות.
לחשוב רגע ולהרהר
קראתי לאבא שיושב בפינת אוכל
הוא לא ענה. כנראה שלא שמע אותי.
מהססת לא להעיר את השכנים.
פתאום דמיינתי שאני מדברת אל ה'.
שהקריאות לאבא הפיזי הופכות לקריאות אל אבא רוחני
המשכתי לקרוא לו, למרות שהוא לא ענה
זה לא תכליתי. אבל משהו בתוכי המשיך. כאילו מתחנן לרחמים ועזרה.
..........
חשבתי עליה בחג בדיוק כשהייתי במרפסת באותו הלילה.
חשבתי שאני צריכה להתקשר
חשבתי מה קורה איתה היום, איך הולך לה.
וחשבתי גם מה יהיה איתה בעוד כמה שנים
שכולן יגדלו ויגיעו לשלב שצריך להתחתן
עם מי היא תתייעץ איזה שמלה לבחור לפגישה הראשונה.
מי תלווה אותה לחופה?
מי תלמד אותה איך להחליף טיטול לתינוק שלה. לבשל ולנקות.
ולמי היא תבכה שקשה.
לפחות בבת מצווה שלה היא הספיקה להיות. אני מתייפחת
אח. צביטה בלב. פתאום נזכרתי בכל מה שעברנו
ואיך היא גדלה והתבגרה פתאום. כמה שאני גאה בה
ואני רוצה לומר לה את זה. לצרוח לה את זה.
אסור לי לחשוב . שאני כל כך עייפה.
לילה טוב.