הלואי ויכולתי לגרום לה לחזור לעבר .
קצת לגעת בה, בנקודות הקטנות שבלב,
הלואי ויכולתי לשמוע ממנה קצת על עצמה
שתוציא כבר. כל כך מגיע לה להוציא הכל .
מהגוף הקטנטן שלה, שמכיל יותר מידי .
ובנתיים
שהיא עוד לא יודעת מה לעשות כל כך
אז היא פשוט עוטפת את הפנים במסכה
במסכה הזאת אין רגשות,
זה מסכה מאוד מאוד סנובית .
עם המסכה היא לא רוצה להתייחס
היא נהנת לסנן את כל העולם דוקא שהיא ככ צריכה כאן אנשים .
הטיפשות הזאת ..
ואז שהיא רואה שרע פה במסכה
כי אי אפשר לבכות
ובכלל אין חברים
אומנם אתה כביכול מעליהם
אבל .
אין חברים .

ושהיא תירצה לחזור
ולהוריד את המסכות
ולבכות
כן, לבכות
כי היא חסרת אונים.
וכי היא אבדה אח יקר .
כבר אף אחד
לא יהיה שם...