קודם כל חיבוק גדול על האבדן שלך ועל הכאב הגדול שאת חווה סביבו.
כה כואב!! וכה מובן והגיוני!!!
הקנאה שלך הגיונית.
ההיזכרות שלך בתאריך, באזור הזמן הזה, בו היית אמורה ללדת- בהחלט מכאיב מאוד ומעורר רגשות קשים. במיוחד אם סביבך יולדות נשים. כואב כמו סכין בלב ממש!!!
את מתארת חוסר איזון. אני שואלת את עצמי כמה זמן עבר מאז ההפלה,
האם חוסר האיזון הנפשי קיים כבר יותר מחודשיים,
האם את חווה קושי בתפקוד (חברתי/זוגי/עבודה/בית),
האם את מרגישה ירידה במצב הרוח באופן קבוע כך שבאופן כללי איכות החיים שלך ירדה,
האם את כבר לא נהנית מדברים שנהנית בהם פעם
האם יש קשיי שינה או עודף שינה
האם יש שינויים בתזונה- עודף או חוסר
האם ישנם קשיי ריכוז כלשהם
והאם יש לך מחשבות על המוות, תכנון למות או תכנון להתאבד, או רצון עז למות כבר.
כל אלה שאלות שמאבחנות מצב דיכאוני או חומרה של דיכאון,
מצב זה הגיוני לאחר הפלה והוא בהחלט יכול להיות פתיר. רק צריך לאבחן אותו, להבין שאת סובלת וזה באמת בסדר, ולקבל עזרה כדי לעזור לעצמך לחזור למסלול.
נוסף לאבחון של רמת דיכאון הייתי גם שואלת אותך:
- האם את חווה פלאשבקים מאז האירוע? האם יש דברים מסוימים (כמו ריחות, רעשים, אנשים מסוימים, סיטואציות ועוד) שמזכירים לך את מה שקרה ומעלים את הזיכרון מול עינייך, או כזיכרון גופני?
- האם את מנסה להימנע ממחשבות או היזכרות בהיבטים מסוימים של האירוע?
- האם את חווה עוררות גופנית- צמרמורות / רעד / הזעה מוגברת / קשיי נשימה או משהו אחר גופני?
הסימפטומים שלעיל הם תוצאה של טראומה שנתקעה בפנים, והיא זקוקה לטיפול על מנת להשתחרר, ולשחרר אותך מהסבל הנלווה אל ההיזכרות. בדרך כלל זיכרון טראומטי אמור לרדת איכשהו לאחר מספר שבועות, ולא להטריד כל כך. לפעמים הוא "נתקע" ואז מופיעים סימפטומים. ככל שמעבדים את הטראומה יותר מהר וקרוב לאירוע- כך הטראומה תהיה פחות גדולה וכך חייך יחזרו למסלולם מהר יותר.
יש טיפולים טובים רבים לטראומה שכזו.
יקרה,
נתתי פה שני כיוונים אפשריים למצב בו את נמצאת. הם יכולים להיות משולבים זה בזה, או אחד מהם, או אף אחד מהם.
ההתפרצויות שלך, כאבי הלב והנפש, ובעיקר התחושה שאת לבד- מצביעים על קושי רגשי משמעותי ועל סבל גדול.
אני מחבקת אותך מאוד ורוצה לומר לך-
א. כפי שכתבת, את אינך לבד. נשים רבות איתך בסירה. וטוב שכתבת לנו כאן. המיכי לשתף אותנו. מה שלומך היום?
ב. אם את סובלת- ניתן לטפל בזה וניתן לצאת מהסבל, אפילו לפני שיהיה הריון וידיים מלאות. פשוט כדי שתצליחי לחיות טוב יותר ולחזור לשגרה נעימה יותר. אני מציעה לא להמתין עד להריון ולסיומו הטוב, אלא לנסות לפתור את הדברים אף לפני כן.
כמובן, ההרגשה שהריון טוב שבסופו יהיה תינוק- יהיה הדבר שיפתור הכל- זו הרגשה ידועה והיא אף נכונה במקרים רבים. אך מגיע לך לחיות טוב גם בלי הריון שכזה. הגיוני שהאבדן הוציא אותך מאיזון, זה הגיוני ונורמלי, אך חבל שתמשיכי לסבול.
אני ממליצה לך לנסות לפנות למשהו שיסייע לך להבין מה את חווה, ולעזור לך לפתור זאת.
אפילו רק שיח שיאפשר לבעלך להבין יותר מה את חווה, ולגייס אותו לזייע לך- יכול להקל המון.
ג. האם יש אנשים במשפחתך שיודעים מה את חווה? האם מישהו מלבד בעלך מכיר את המציאות? כדאי לנסותלגייס מישהו נוסף שיידע ויתמוך בזמני התפרצות או מצוקה.
מאחלת לך שלווה.
אני כאן זמינה באישי אם תהיי זקוקה להכוונה לעזרה מקצועית או סתם למחשבות.
חיבוקים חמים!!
ציפי
את מקסימה ומיוחדת..