לכולם סביבי יש חיים.
לא מושלמים. כי לאפאחד לא מושלם. אני לא חיה בסרט.
אבל יש למה לקום בבוקר.
משפחה, עבודה, חברים, לימודים.
ואני בגדול עושה כלום.
בוהה בקיר, או בתקרה.
מתבכיינת על שטויות.
מתעצבנת משטויות.
מדי פעם מנסה לחשוב מה לעשות עם עצמי ולא באמת עושה כלום.
וכשנחה עלי הרוח אני הולכת לבשל משהו לאכול. היי וזה טוב כי לפעמים גם את זה אני לא עושה כי אפפעם לא היה בעייתי בשבילי במיוחד לא לאכול שבוע סתם כי למה צריך לאכול?
וזהו.
וכל זה למה?
כי אני פחדנית.
כי אני לא יודעת להסתדר.
כי אני לא מסוגלת לדאוג לעצמי לכלום בחיים.
והכי הכי גרוע?
שזה פשוט אומר שהיא צדקה וצודקת כל החיים.
פשוט היא הבינה את זה לפני.
עכשיו תורי להבין את זה.
היא לא בסדר באלפיים דברים. אבל היא עושה משהו עם עצמה בחיים האלה. גם אם רוב מה שהיא עושה זה לאמלל אנשים ולחשוב שהיא שחקנית בהבימה או מספרת הסיפורים הכי מעניינת בעולם. היא עושה משהו שהוא לא לבהות. האמת שהיא גם מתבכיינת. היי אז אולי אני כמוה. עוד ניצחון לה. יופי מצוין.
אני פשוט בנאדם מגעיל שלא עושה כלום ומרוכז רק בעצמו ופוגע בכל הסביבה שלו בלי הפסקה! מתי פעם אחרונה התנהגתי כמו בנאדם נורמלי? כנראה בגיל שנה שהתחלתי ללכת.
אולי יום אחד אעלם לאיזה חור נטוש שאמצא ואחיה לי לבד עם 4 קירות. גם ככה זה דיי דומה למה שאני עושה עכשיו.
לפחות אני אהיה לבד ולא ארגיש שכולם מסתכלים כמה טמטום ועצלנות יש בבנאדם אחד. וגם לא אפגע באפאחד.
פעם רציתי לבנות לעצמי חיים טובים למרות הכל.
התאמצתי בשביל זה הרבה.
אבל יש מקרים אבודים.
אין לי שום סיכוי להצליח במשהו הכי קטן בעולם, הכי נורמלי ובסיסי בעולם.
אני פשוט בנאדם מגעיל שלא עושה כלום ומרוכז רק בעצמו ופוגע בכל הסביבה שלו.
פעם היה לי חלומות.
הם נגנזו במגירה. עכשיו הגיע הזמן לשרוף אותם.
כל דבר שנחשב התנהלות חיים נורמטיבית, זה דבר שלא קשור אלי בשום דרך.
עדיף שלא תגיבו.
אתם לא מכירים אותי ואין לכם מושג אם אני צודקת או לא ואיזה בנאדם אני.
לפעמים בא לי ללכת לישון ולא לקום בבוקר.
או כל דבר אחר בסגנון.
אני יודעת שאסור לי להגיד את זה.
ותאמת, כבר לא אכפת לי.
לא מושלמים. כי לאפאחד לא מושלם. אני לא חיה בסרט.
אבל יש למה לקום בבוקר.
משפחה, עבודה, חברים, לימודים.
ואני בגדול עושה כלום.
בוהה בקיר, או בתקרה.
מתבכיינת על שטויות.
מתעצבנת משטויות.
מדי פעם מנסה לחשוב מה לעשות עם עצמי ולא באמת עושה כלום.
וכשנחה עלי הרוח אני הולכת לבשל משהו לאכול. היי וזה טוב כי לפעמים גם את זה אני לא עושה כי אפפעם לא היה בעייתי בשבילי במיוחד לא לאכול שבוע סתם כי למה צריך לאכול?
וזהו.
וכל זה למה?
כי אני פחדנית.
כי אני לא יודעת להסתדר.
כי אני לא מסוגלת לדאוג לעצמי לכלום בחיים.
והכי הכי גרוע?
שזה פשוט אומר שהיא צדקה וצודקת כל החיים.
פשוט היא הבינה את זה לפני.
עכשיו תורי להבין את זה.
היא לא בסדר באלפיים דברים. אבל היא עושה משהו עם עצמה בחיים האלה. גם אם רוב מה שהיא עושה זה לאמלל אנשים ולחשוב שהיא שחקנית בהבימה או מספרת הסיפורים הכי מעניינת בעולם. היא עושה משהו שהוא לא לבהות. האמת שהיא גם מתבכיינת. היי אז אולי אני כמוה. עוד ניצחון לה. יופי מצוין.
אני פשוט בנאדם מגעיל שלא עושה כלום ומרוכז רק בעצמו ופוגע בכל הסביבה שלו בלי הפסקה! מתי פעם אחרונה התנהגתי כמו בנאדם נורמלי? כנראה בגיל שנה שהתחלתי ללכת.
אולי יום אחד אעלם לאיזה חור נטוש שאמצא ואחיה לי לבד עם 4 קירות. גם ככה זה דיי דומה למה שאני עושה עכשיו.
לפחות אני אהיה לבד ולא ארגיש שכולם מסתכלים כמה טמטום ועצלנות יש בבנאדם אחד. וגם לא אפגע באפאחד.
פעם רציתי לבנות לעצמי חיים טובים למרות הכל.
התאמצתי בשביל זה הרבה.
אבל יש מקרים אבודים.
אין לי שום סיכוי להצליח במשהו הכי קטן בעולם, הכי נורמלי ובסיסי בעולם.
אני פשוט בנאדם מגעיל שלא עושה כלום ומרוכז רק בעצמו ופוגע בכל הסביבה שלו.
פעם היה לי חלומות.
הם נגנזו במגירה. עכשיו הגיע הזמן לשרוף אותם.
כל דבר שנחשב התנהלות חיים נורמטיבית, זה דבר שלא קשור אלי בשום דרך.
עדיף שלא תגיבו.
אתם לא מכירים אותי ואין לכם מושג אם אני צודקת או לא ואיזה בנאדם אני.
לפעמים בא לי ללכת לישון ולא לקום בבוקר.
או כל דבר אחר בסגנון.
אני יודעת שאסור לי להגיד את זה.
ותאמת, כבר לא אכפת לי.