שלום לך
אני מעריכה את הבקשה שלך לענות בכנות ובכבוד, אבל אני נפגעתי דווקא מהניסוח שלך. כל ה"לא עלינו" הזה והסיומת בסוגריים לא עשו לי טוב. אני אסביר לך למה. לי יש היסטוריה של מורכבויות משפחתיות (לא אחת ולא שתיים) והרבה שנים הסתרתי את זה מעיני החברה כי לא רציתי לחוש חריגה ושונה אלא "נורמלית" כמו כולם. כן. חשבתי שכל מי שהמשפחה שלו שלימה ובריאה ורגילה הם נורמליים לגמרי.
ואז התבגרתי ב"ה והתפתחתי עוד יותר ב"ה והחלטתי להתחיל לשתף את סביבתי ב"לא נורמליות המשפחתית" שלי. ואז כמו בומרנג התחילו לשתף אותי בחזרה, וסיפור אחרי סיפור הביא אותי למסקנה האנושית הזו שאין מושלם. שגם אצל החברות הכי "מושלמות" שלי עם הבתים הכי נוצצים והרקורד הנקי ללא רבב, לעיתים מסתתרות טרגדיות אנושיות ופועמות שאף אחד לא מדמיין לעצמו עקב ההסתרה הגדולה והחשש מהסטיגמה.
ואני שואלת אותך- למה את שמה באותה קטגוריה תופעות אנושיות וכלליות כמו גירושין, מחלות נפשיות וקשיים כלכליים, בהן הטענה "כל מקרה לגופו" היא כל כך נכונה, לבין "משפחה שאולי קשה להסתדר איתה"? מה הקשר בין השניים? אנשים שעברו דברים בחיים יכולים לצמוח ולהתפתח מתוך זה ויש להם בחירה. ברור שהחוויות שעברו עיצבו אותם אבל יכול להיות שהם עיצבו אותם באופן מדהים ומעורר השראה. ואילו משפחה שסתם קשה להסתדר איתה, זה עניין שקשור לדפוסי אישיות ולמידות וליכולת רגשית וזה מעורר הרבה יותר פעמוני אזהרה.
את אותו חיבור עשתה גם @עדן ירושלים כשציינה את החמות מ"נשואים טריים" המבכרת גיסה אחת. מה הקשר בין יכולת רגשית לקויה לבין משפחה שעברה חוויות מורכבות והיא שונה מהמבנה המשפחתי הקלאסי?
וכאחת שעברה דברים אני יכולה להגיד לך שכל דבר שעברתי השפיע גם השפיע על אמונות הבסיס שלי ועל איך שאני רואה את העולם, אבל כשהחלטתי שאני רוצה לעשות שינוי באמונות שונות שלי שכבר לא שירתו אותי, ראיתי את המדהימות של החיים. את הדינמיות של הלב והמוח לבצע שינויים ולהתפתח ולגדול. ולכן חשוב כמובן לא להתעלם מהרקע ההיסטורי של בן אדם אבל לבחון את הבחירות האישיות שאותו אדם בחר לבצע ולא להחליט עבורו מהן ההשלכות אותן הוא נושא. וכמובן שלכל אדם יש בחירה חופשית מלאה לרצות להכנס למשפחה שההרכב שלה יותר נשמע לו..
בהצלחה רבה!