(יש לציין שאני שאלתי רק על מקרה שהגבר יותר דתי מאישה...)

שאם יש מידות טובות, זה בסדר גמור ואפשר להתחתן ככה.   

אפילו אם הבחורה הולכת כרגע עם מכנסיים, ושומרת קצת שבת ונידה, אבל היא אוהבת את המסורת.. זה בסדר!    

בזכות המידות הטובות והסבלנות הם יכולים לקבל אחד את השני ולהתחזק ביחד.

כל שכן כשההבדל הוא בחסידות או קצת בהשקפה. 

המשותף שהוא- קיום המצוות ורצון להתקרב לה', רב מאד על הלא משותף...

מי שרוצה לדעת מי הרבנים: באישי.

מי שאין לו מידות טובות, יצער את אשתו גם אם הם יהיו כמו תאומים סיאמיים.

לא חסר על מה לריב...

הלואי שהייתה לי נוסחה איך בודקים.. הייתי שמח לעזור לך, לעצמי, ולכולם

נשואים 14 שנה. מבחינת מידות, אני חושבת שאין על בעלי. וגם אצלי (אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל בכל זאת) יחסית המידות טובות. ועדיין...

הקושי העיקרי הוא כרגע לפחות, בחינוך הילדים. בעלי אומר, שגם אם אני עושה דברים שפחות מוצאים חן בעיניו, הקושי שלו בעיקר הוא על השאיפות שלי והרצונות שלי מהילדים. אני מבינה אותו, אבל לי חשוב שגם יהיו פתוחים יותר ועם רוחב אופקים, וזה חשוב מבחינה עקרונית, וכאן הבעיה..

יכול להיות שהוא גם יחסית בקורתי באופן כללי, אבל אחד ה"בעיות" של הדוסים ממש - שהם בטוחים שהאמת אצלם ויש דרך אחת והפתוחים יותר מוכנים גם לקבל את המצאותם של דרכים נוספות, וזה מאוד קשה הסגירות הזו.

בדייט השלישי אמרתי לו "לא", כי הבנתי שהוא ממש דוס, על רציני.. וגם מעוד סיבה שלא אפרט. הוא חזר אלי וניסה שוב, ואני התאהבתי בו מהמידות הטובות שלו, מיכולת התקשורת ומאוד דברים. בחנו את זה כמה חודשים, האם זה אפשרי, והחלטנו שכן. אבל היה אז ברור לשנינו שאני אנסה להתקדם לעברו. ובפועל זה לא ממש קרה, או לא קרה מספיק.

 אז אחרי כמה חודשים שמתי גרביים, ואחרי כמה שנים הורדתי אותם כי ראיתי שזה לא אני. וכנ"ל בדברים נוספים. מי שרואה אותנו לא חושב שיש כאלה הבדלים, לדעתי, אני די נראית "דוסית" אבל יש, זה ברור. 

לדוגמא, הוא רוצה שבכלל לא יהיה אנטרנט בבית, אני רוצה שהילדים שלי ילמדו אנגלית דרך המחשב כי בתלמוד תורה לא לומדים.. וגם לא מפריע לי שישחקו קצת, כמה שעות בשבוע, באנטרנט מסונן. הוא רוצה שהבן שלנו יהיה רב, כי יש לו פוטנציאל, אני רואה שהוא כרגע לא בכיוון ומבחינתי גם איש הייטק זה טוב, אז אם הוא רוצה שילמד לתכנת, העיקר שיהיה אדם טוב ויאהב את התורה. אני רוצה שהם יקראו הרבה ספרים כי חשוב לי שיהיה להם רחבות אופקים וגם שפה גבוהה, יכולת ביטוי ודמיון. בעלי רואה בזה בזבוז זמן במקרה הטוב, ובעיקר הכנסת מושגים קלוקלים שלא היה רוצה שיהיו להם. וכו וכו, יש הרבה דוגמאות, נתתי את אלה שאנחנו נמצאים בהם היום, וזה כשהילדים עדיין לא ממש גדולים, אבל הפערים הולכים וניהיים יותר משמעותיים כשהם גדלים.

תחשבי טוב. בהצלחה.

זה לא משנה, זה כיווני חשיבה אחרים.

אני חושבת שבעלי הוא די "חרדי", אומנם עם כיפה סרוגה וממלכתי והכל, אבל בגישה - זו גישה חרדית, שבה התורה היא הכל, הדברים הם די שחור ולבן לגבי מה שמותר ומה שאסור, ויש פחד גדול מפתיחות וממה שהיא יכולה להביא.

מהצג השני, אני די "כיפה סרוגה" קלאסית - זאת אומרת, יכולה לוותר לעצמי או לילדים מדי פעם ולהרגיש עם זה בסדר.. והשאיפות הם לא שיהיו גדולים בתורה, אלא שיהיו אנשים טובים ויאמינו בה', ולאן שיתפתחו הם יתפתחו ויגדלו. ואני לא מפחדת מחשיפה לדברים שונים, אלא דווקא מאמינה שחשיפה לעולם הזה במינונים מתאימים תחשל אותם ותפתח בהם חוש ביקורת.

אז כן, לא חשבתי שזה יהיה כזה משמעותי כשהתחתנו, כי שנינו בעצם מאותו מגזר, אבל יש הבדלי השקפה מאוד משעמעותיים, והקושי עולה כל פעם מחדש. ולכן, גם בעלי, לא ממליץ כבר לתלמידים שלו להכנס לדברים האלה מראש. אפשר להגיד, נסתדר ונזרום, אבל מנסיון, הצד הדוסי יותר לרוב פחות זורם.. וגם לצד הפתוח קשה לסגור את עצמו, אז זה די לופ שנפתח כל פעם מחדש בסוגיות שונות ובתקופות שונות.

האם זו סיבה לפרק את הקשר? לא עד כדי כך. אני באמת מעריכה את בעלי ואוהבת אותו, אבל זה מעיב בהרבה תחומים.

ונכון, זה הניסיון העיקרי שלנו, בשאר הדברים אנחנו די על מי מנוחות אחד עם השני. אבל למה להכנס לניסיונות כאלה מראש?

בגלל שזה תחום יותר עקרוני ורעיוני, ולא עניין של מידה כזו או אחרת, אני דווקא חושבת שיותר קשה (לפחות לצד הדוס יותר) להשלים עם הקושי.

ויש עוד כמה, אבל הוא העיקרי, לפחות בתקופה הזו של החיים שלנו.

אבל השאלה היתה האם מראש להכנס לדבר כזה, אז אני אומרת שצריך לשקול טוב טוב, להיות מודעים לכך שזה אכן אתגר.

אם כבר יש פער, ברור שזה מאת ה' ושזה אחד הדברים שצריך לעבוד עליהם, גם אנשים יכולים להשתנות ממש ויהיה פער. בסה"כ החיים שלנו טובים, אני לא מתלוננת.

היו לנו עוד אתגרים (ועדיין קיימים), כמו טיפולי פוריות לא קלים ועוד כמה אתגרים רפואיים, והם דווקא רק חזקו אותנו מבחינה זוגית, וגם זה לא מובן מאליו. אני מודה לה' שהיו לנו כמה שנים בלי ילדים עם אתגרים שבנו אותנו, כדי שיהיה בסיס איתן בזוגיות לאתגרים שבאו אחר כך..

ועדיין - כשהייתי בת 19, לא לקחתי את הפער הזה באופן משמעותי כמו שהוא בעינינו כיום. לכן היה חשוב לי להדגיש שזה לא קל. מה להחליט? זה תלוי במכלול הדברים הנוספים, כמו גיל, עם כמה יצאת קודם וכמה ניסית ובדקת, מידת ההתאמה בשאר התחומים. אבל לא הייתי מקלה בזה ראש.

וכמובן שה' מסובב נסיבות, ויש לנו גם ילד שהגיע לעולם בדיוק כדי שנצטרך לעבוד על הפערים ביננו, הוא מאתגר אותנו כמעט מאז שנולד בתחום הזה של הגישות השונות בחינוך בכלל ובאופי הדתי בפרט (ויש גם ילדים שגדלים על מי מנוחות (בקטע הדוסי וגם בתחומים אחרים) ופחות מאתגרים אותנו ואז גם פחות עולות שאלות ויש פחות קושי)

התכוונתי להגיב לראשונה, וטעיתי...

זה חלק מאוד מרכזי מהדרך של הבית.

והאמת, אני לא מאמין ב'חינוך ילדים',

אם הוא מנותק מהלך החיים של ההורים,

ואז ממילא זה כבר נוגע בזוגיות,

ואז ממילא זה קשור מאוד לשלב הדייטים

להבדיל, אצל הנוצרים האבות הם הגורם העיקרי שמשפיע על אחוז ההולכים לכנסייה בקרב הילדים. אם אבא הולך, הילדים כשיתבגרו, יילכו אף הם, ולהיפך.

Church attendance - Wikipedia

כמו כן, ראיתי מחקר שנערך, כמדומני, ע"י מכללת רופין. מטרתו הייתה לבדוק את מצב השפה הזרה בקרב ילדים לזוגות מעורבים (עולֶה וצברית, צבר ועולָה). המסקנה: כשה"צלע החוצניקית" היא הבעל, יש הרבה יותר סיכוי שהילדים ידברו את שפתו, וגם הקשר עם הסבים והסבתות חזק יותר. 

ולעניינינו: אם הבעל הוא דוס, הילדים יהיו דוסים. אם הבעל הוא לייט, הצאצאים יהיו לייטים. לא ב-100 אחוז, אבל ברוב המקרים.

אבל זה לא בדיוק כך. צריך לבדוק עד כמה הפערים הם משמעותיים לכל אחד מהצדדים. ולא לבנות על זה שנשתנה עם הזמן, כי זה לא תמיד קורה.

אם כל אחד מוכן בלב שלם להתחתן עם השני, ומבין את ההשלכות של זה, גם אם הצד השני לא ישתנה בכלל לכיוון שלו, אז זה אפשרי. וצודק מי שכתב שזה לא משנה מה הפער, זה משנה איך כל אחד תופס את הפער ועד כמה הוא משמעותי בעיניו.

והייתי כותבת אחרת לגמרי אחרי 3-5 שנות נישואין, אז הפער פחות היה משמעותי, מאשר עכשיו כשהילדים מתבגרים ותפיסת החיים השונה נהיית יותר משמעותית. ואם היינו "מתקדמים" אחד לעבר השני בתחום הזה עם השנים, אז אולי זה באמת היה פחות משמעותי, אבל זה לא קרה. אולי דווקא קרה להיפך.. בעלי נהיה רב (ואני שמחה בזה ממש, בעיקר כי טוב לו וזה ממלא אותו בהרבה שמחה, סיפוק ועשייה. אבל מראש, בחיים לא הייתי מתחתנת עם "רב", אני לא "רבנית" למרות שהתלמידים קוראים לי כך.. ) ואני למדתי תחומים אחרים לגמרי והתפתחתי שם, ובתחום הדתי הפער קיים ובועט.

יקרה.

יש כל כך הרבה עבודה בחיי נישואין, למה לכתחילה להיכנס לפערים מהותיים כל כך?

הבדלים קטנים בדרך התורה - ניתנים לגישור, אבל הפערים ביניכם כפי שאת מתארת משמעותיים, מדוע לא לגשת לכיוון יותר מתאים???

וכפי שתארו לך, יש תמיד שוני ואתגר להתמודד, וזה היופי בחיי הנישואין!

אני שמחה שהוא הרבה יותר צדיק ממני

והוא מקבל ואוהב אותי כמו שאני.

שנינו היינו מודעים לנושא גם בתקופה שיצאנו, לי היו קצת חששות סביב זה, אבל צריך לזכור שבסופו של דבר זה הבדל הרבה יותר קטן מהבדלים באופי בייניכם, אז פרופורציות...

גם אחרי 5 שנים וכנראה גם אחרי 7 הייתי כותבת שזה לא משמעותי והעיקר המידות והנכונות ללכת אחד לקראת השני, ואני מאמינה שבתגובות ישנות שלי מלפני כמה שנים, זה מה שכתבתי בפורומים השונים כאן (נולד לנו ילד ראשון אחרי 3 שנות נישואין, וכל עוד הם היו בגנים, הנושא היה פחות רגיש).

הפערים התחילו להיות משמעותיים יותר רק כשהקטנים גדלו, כי כשזה נוגע לילדים שלך ולציפיות שלך מאיך יהיה החינוך שלהם, הרבה יותר קשה לוותר. 

שימי לב בנות כמה הבנות שכותבות שאין שום קושי בזה, או שהקושי מזערי והבעל מקבל אותם כמו שהן, מזה אני יכולה להסיק כמה שנים הן נשואות ומהם האתגרים שהם עמדו בפניהם בנושא הזה.

נשואה קרוב לעשר שנים.

יש בינינו פער גדול בהקשר המדובר - אני דוסית ובעלי לא. שנינו הפתענו את עצמינו והתחתנו... הרוב מבחינת תפיסת העולם של כל אחד מאיתנו (בלא הרבה דיבור על כך), היה ידוע מראש.

אנו גרים במקום דוס כרצוני והסביבה לא מעלה על דעתה את מצבו.

שנינו עברנו שנים של חיפוש החצי השני ונדבקנו אחד בשניה, ועל בסיס זה התחתנו. לאחר מחשבה והתייעצות. כלומר - בחרנו להתחתן.

אני חושבת שבעלי עיבד את העניין יותר והיום הוא מקבל אותי יותר ממה שאני מקבלת אותו.

אני מהרהרת בקול.. אומר את האמת, זה מעסיק אותי מאד כל העניין. בעיקר תפיסתית. קשה לי להשתחרר מהציור שהיה לי לגבי האיש שיהיה לי, אע"פ שלעיתים קרובות אני מתאהבת במראה שלו השונה הזה ממי שציירתי לעצמי. אבל לעיתים עולה בי געגוע עמוק לבעל הדוס (והסטנדרטי?) שכל כך רציתי.

אעלה מס' נק' של קושי:

1. צניעות - ההתנהלות שלו מכאיבה לי לעיתים. נושא רגיש בין זוגות ועוד יותר כשיש פער משמעותי ברצונות ובהתייחסות.

2. בדידות - בגלל השוני. בא לידי ביטוי בחינוך הילדים למצוות לדוגמה - מרגישה לבד בהובלה שלי לשם. 

3. יחס של כבוד - חשה כלפיו בהקשרים רבים, אך בהקשר הזה, קשה לי לחוש הערכה כלפיו וזה מצער אותי.  

4. מקום מגורים - לא מצאנו מקום מגורים ששנינו נשמח בו. בעלי ויתר לי בנושא זה מתוך הבנה שזה יותר עקרוני וקריטי עבורי מאשר עבורו. וטוב לו לראות אותי שמחה במקום שבו אנו גרים.

בכל זאת, יחד עם הקשיים, אני חושבת שנכון וטוב מאד שנישאנו. אני מאושרת יחד עם בעלי. הדגש הוא שטוב לי לצידו. 

נפגשתי עם עשרות בחורים ומשהוא בו נגע בי באופן מאד מיוחד ועמוק. מתחברת למה ש'ונסי' כתבה. זה יקר בעיניי. ומוסיפה... המראה שלו, הקול שלו, המבט, תנועת ההליכה, תכני הדיבור, תחומי העניין.. באמת אני חושבת שאלה הדברים היקרים והפנימיים ביותר המחברים בין בני זוג. לא צריך לחטט בזה ולחקור, אלא פשוט לחוות את זה. 

אני מסייגת וכותבת שאם הולכים על זה, על פער משמעותי - יוצאים לדרך פחות פשוטה, לטוב ולמוטב, וצריך לבחור בזה. עיקרון הבחירה נכון בכל נישואין, ועוד יותר כשיש פערים משמעותיים וניכרים.

אסכם, שאני חושבת (לאחר דרך), שאנו חיים בסך הכל בעונג יחד. מה שמנחה אותנו הוא שלא מדברים מתוך אמיתות, תפיסות ועקרונות, אלא, מתוך הצרכים האישיים והפשוטים של כל אחד מאיתנו. מודה שלי קשה יותר לעשות זאת. אבל מאמינה באמונה שלימה שזו הדרך.

ועוד תוספת: בעיניי, מי שנפגש הרבה - עשרות הבחורים / הבחורות שנפגש בהם - זה המדגם. אני חושבת שזה דמיון לחשוב שזה ייפתר בבחור / בבחורה הבאים. הנכון ביותר לבחור מתוך מה שנפגשת. אני בטוחה בכך.

תראו ברכה! שנה טובה ומתקתקה!     

יש לך תובנות ממש מעניינות!!

לא יודעת אם הייתי מסוגלת להיכנס לפער משמעותי מבחינה דתית, אבל ממש התחברתי לדברים שאמרת שצריך להרגיש לגבי הבחור. 

וגם הדברים שכתבת בסוף- מחכים מאוד!

תודה רבה!! 

האישה יותר דתייה מהבעל: היא מצפה שאבא ילמד תורה עם הילדים, כפי שזה היה נהוג אצל הוריה, ילך איתם לבית כנסת וכו'. כשזה לא קורה, נוצרים מתחים.

הבעל יותר דתי מהאישה: הוא רוצה שילדים ילמדו בבי"ס חרד"לי, היא מתעקשת על ממ"ד מעורב, הוא לא רוצה סרטי אנימציה, ספרים ושירים שאינם על טהרת הקודש, היא רוצה להרחיב לילדים אופקים. התוצאה: ריבים ופשרות שלא באמת פשרות, כי הצעד ש"התיישר" עדיין מרגיש שהצדק עמו. 

הנכון הוא שלעיתים זה הולך טוב אבל 

בד"כ יהיו הרבה פחות ילדים מן הממוצע בין שתי ההשקפות וכמו כן לפחות צד אחד יחוש שהחמיץ את חייו. לא כדאי להיכנס למלכודת כזאת. עדיף לבחורה דתית שלא משיגה בן זוג דתי לנישואין (עקב עודף הנשים הגדול ב"שוק" הנישואין)  שתינשא בנישואין פוליגמיים לגבר כרוחה.

לכל סיר יש מכסה, כידוע. גם ללא פתרונות יצירתיים ולא-הלכתיים בעליל.

וגם תלוי עד כמה ההפרש.

אם לצד ה"חזק" יותר, חשוב הנושא הזה - והשני הוא הרבה פות ברמה, אז חבל להתחיל עם זה לכאורה.

[אני לא מבין מה זה "מדובר על קשרים רציניים לא דייט שלישי".... למה לא לשאול מראש דבר כזה, במקום להגיע לתחושה של קשר "רציני", ואז לשאול...

מכל קום, במצב כזה, כבר צריך גם לעשות הערכה מתוך מה שרואים במציאות העכשווית]

כתבו פה הרבה דברים יפים, אני רוצה להעלות נקודה נוספת - איך מתיחסים לנקודת השקפה שונה:

1. כל האמת נמצאת אצלי ורק אני מבין.
2. יש גם משהו נכון בנקודות השקפה אחרות.

לדעתי תמיד יהיו פערים בין בני זוג השאלה היא מה מרחב התימרון - אם אחד מבני הזוג חושב שהוא תמיד צודק (1) אז מרחב התימרון הוא קטן אם שניהם כאלה מרחב התימרון הוא עוד יותר קטן.

אם שני בני הזוג מוכנים לקבל את זה שיש משהו נכון גם בדעה אחרת אז מרחב התימרון גדל.

אני אתן דוגמה מפערים בגישה כלכלית:

נניח ואחד מבני הזוג מאוד מחושב והשני יותר ספונטני,

אז אפשר שכל אחד ינסה לקחת את זה לכיוון שלו ואז אין הרבה מרחב תימרון ואפשר שכל אחד ינסה להבין איפה יש יתרונות לכל שיטה ואיפה לתחום כל דבר (למשל אפשר לצאת לטייל באופן ספונטני אבל נתכנן מראש איפה נישן, אפשר לקנות דברים לא לפי תיכנון אבל עד סכום מסוים).

מהניסיון שלי ביני לבין אישתי יש פערים בכל מיני נושאים (בצד הדתי קצת פחות) אבל אם כל אחד מוכן לנסות להבין נקודת מבט שונה ושיש לה גם יתרונות אז לפעמים גם מרוויחים מזה. 

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.