(יש לציין שאני שאלתי רק על מקרה שהגבר יותר דתי מאישה...)

שאם יש מידות טובות, זה בסדר גמור ואפשר להתחתן ככה.   

אפילו אם הבחורה הולכת כרגע עם מכנסיים, ושומרת קצת שבת ונידה, אבל היא אוהבת את המסורת.. זה בסדר!    

בזכות המידות הטובות והסבלנות הם יכולים לקבל אחד את השני ולהתחזק ביחד.

כל שכן כשההבדל הוא בחסידות או קצת בהשקפה. 

המשותף שהוא- קיום המצוות ורצון להתקרב לה', רב מאד על הלא משותף...

מי שרוצה לדעת מי הרבנים: באישי.

מי שאין לו מידות טובות, יצער את אשתו גם אם הם יהיו כמו תאומים סיאמיים.

לא חסר על מה לריב...

הלואי שהייתה לי נוסחה איך בודקים.. הייתי שמח לעזור לך, לעצמי, ולכולם

נשואים 14 שנה. מבחינת מידות, אני חושבת שאין על בעלי. וגם אצלי (אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל בכל זאת) יחסית המידות טובות. ועדיין...

הקושי העיקרי הוא כרגע לפחות, בחינוך הילדים. בעלי אומר, שגם אם אני עושה דברים שפחות מוצאים חן בעיניו, הקושי שלו בעיקר הוא על השאיפות שלי והרצונות שלי מהילדים. אני מבינה אותו, אבל לי חשוב שגם יהיו פתוחים יותר ועם רוחב אופקים, וזה חשוב מבחינה עקרונית, וכאן הבעיה..

יכול להיות שהוא גם יחסית בקורתי באופן כללי, אבל אחד ה"בעיות" של הדוסים ממש - שהם בטוחים שהאמת אצלם ויש דרך אחת והפתוחים יותר מוכנים גם לקבל את המצאותם של דרכים נוספות, וזה מאוד קשה הסגירות הזו.

בדייט השלישי אמרתי לו "לא", כי הבנתי שהוא ממש דוס, על רציני.. וגם מעוד סיבה שלא אפרט. הוא חזר אלי וניסה שוב, ואני התאהבתי בו מהמידות הטובות שלו, מיכולת התקשורת ומאוד דברים. בחנו את זה כמה חודשים, האם זה אפשרי, והחלטנו שכן. אבל היה אז ברור לשנינו שאני אנסה להתקדם לעברו. ובפועל זה לא ממש קרה, או לא קרה מספיק.

 אז אחרי כמה חודשים שמתי גרביים, ואחרי כמה שנים הורדתי אותם כי ראיתי שזה לא אני. וכנ"ל בדברים נוספים. מי שרואה אותנו לא חושב שיש כאלה הבדלים, לדעתי, אני די נראית "דוסית" אבל יש, זה ברור. 

לדוגמא, הוא רוצה שבכלל לא יהיה אנטרנט בבית, אני רוצה שהילדים שלי ילמדו אנגלית דרך המחשב כי בתלמוד תורה לא לומדים.. וגם לא מפריע לי שישחקו קצת, כמה שעות בשבוע, באנטרנט מסונן. הוא רוצה שהבן שלנו יהיה רב, כי יש לו פוטנציאל, אני רואה שהוא כרגע לא בכיוון ומבחינתי גם איש הייטק זה טוב, אז אם הוא רוצה שילמד לתכנת, העיקר שיהיה אדם טוב ויאהב את התורה. אני רוצה שהם יקראו הרבה ספרים כי חשוב לי שיהיה להם רחבות אופקים וגם שפה גבוהה, יכולת ביטוי ודמיון. בעלי רואה בזה בזבוז זמן במקרה הטוב, ובעיקר הכנסת מושגים קלוקלים שלא היה רוצה שיהיו להם. וכו וכו, יש הרבה דוגמאות, נתתי את אלה שאנחנו נמצאים בהם היום, וזה כשהילדים עדיין לא ממש גדולים, אבל הפערים הולכים וניהיים יותר משמעותיים כשהם גדלים.

תחשבי טוב. בהצלחה.

זה לא משנה, זה כיווני חשיבה אחרים.

אני חושבת שבעלי הוא די "חרדי", אומנם עם כיפה סרוגה וממלכתי והכל, אבל בגישה - זו גישה חרדית, שבה התורה היא הכל, הדברים הם די שחור ולבן לגבי מה שמותר ומה שאסור, ויש פחד גדול מפתיחות וממה שהיא יכולה להביא.

מהצג השני, אני די "כיפה סרוגה" קלאסית - זאת אומרת, יכולה לוותר לעצמי או לילדים מדי פעם ולהרגיש עם זה בסדר.. והשאיפות הם לא שיהיו גדולים בתורה, אלא שיהיו אנשים טובים ויאמינו בה', ולאן שיתפתחו הם יתפתחו ויגדלו. ואני לא מפחדת מחשיפה לדברים שונים, אלא דווקא מאמינה שחשיפה לעולם הזה במינונים מתאימים תחשל אותם ותפתח בהם חוש ביקורת.

אז כן, לא חשבתי שזה יהיה כזה משמעותי כשהתחתנו, כי שנינו בעצם מאותו מגזר, אבל יש הבדלי השקפה מאוד משעמעותיים, והקושי עולה כל פעם מחדש. ולכן, גם בעלי, לא ממליץ כבר לתלמידים שלו להכנס לדברים האלה מראש. אפשר להגיד, נסתדר ונזרום, אבל מנסיון, הצד הדוסי יותר לרוב פחות זורם.. וגם לצד הפתוח קשה לסגור את עצמו, אז זה די לופ שנפתח כל פעם מחדש בסוגיות שונות ובתקופות שונות.

האם זו סיבה לפרק את הקשר? לא עד כדי כך. אני באמת מעריכה את בעלי ואוהבת אותו, אבל זה מעיב בהרבה תחומים.

ונכון, זה הניסיון העיקרי שלנו, בשאר הדברים אנחנו די על מי מנוחות אחד עם השני. אבל למה להכנס לניסיונות כאלה מראש?

בגלל שזה תחום יותר עקרוני ורעיוני, ולא עניין של מידה כזו או אחרת, אני דווקא חושבת שיותר קשה (לפחות לצד הדוס יותר) להשלים עם הקושי.

ויש עוד כמה, אבל הוא העיקרי, לפחות בתקופה הזו של החיים שלנו.

אבל השאלה היתה האם מראש להכנס לדבר כזה, אז אני אומרת שצריך לשקול טוב טוב, להיות מודעים לכך שזה אכן אתגר.

אם כבר יש פער, ברור שזה מאת ה' ושזה אחד הדברים שצריך לעבוד עליהם, גם אנשים יכולים להשתנות ממש ויהיה פער. בסה"כ החיים שלנו טובים, אני לא מתלוננת.

היו לנו עוד אתגרים (ועדיין קיימים), כמו טיפולי פוריות לא קלים ועוד כמה אתגרים רפואיים, והם דווקא רק חזקו אותנו מבחינה זוגית, וגם זה לא מובן מאליו. אני מודה לה' שהיו לנו כמה שנים בלי ילדים עם אתגרים שבנו אותנו, כדי שיהיה בסיס איתן בזוגיות לאתגרים שבאו אחר כך..

ועדיין - כשהייתי בת 19, לא לקחתי את הפער הזה באופן משמעותי כמו שהוא בעינינו כיום. לכן היה חשוב לי להדגיש שזה לא קל. מה להחליט? זה תלוי במכלול הדברים הנוספים, כמו גיל, עם כמה יצאת קודם וכמה ניסית ובדקת, מידת ההתאמה בשאר התחומים. אבל לא הייתי מקלה בזה ראש.

וכמובן שה' מסובב נסיבות, ויש לנו גם ילד שהגיע לעולם בדיוק כדי שנצטרך לעבוד על הפערים ביננו, הוא מאתגר אותנו כמעט מאז שנולד בתחום הזה של הגישות השונות בחינוך בכלל ובאופי הדתי בפרט (ויש גם ילדים שגדלים על מי מנוחות (בקטע הדוסי וגם בתחומים אחרים) ופחות מאתגרים אותנו ואז גם פחות עולות שאלות ויש פחות קושי)

התכוונתי להגיב לראשונה, וטעיתי...

זה חלק מאוד מרכזי מהדרך של הבית.

והאמת, אני לא מאמין ב'חינוך ילדים',

אם הוא מנותק מהלך החיים של ההורים,

ואז ממילא זה כבר נוגע בזוגיות,

ואז ממילא זה קשור מאוד לשלב הדייטים

להבדיל, אצל הנוצרים האבות הם הגורם העיקרי שמשפיע על אחוז ההולכים לכנסייה בקרב הילדים. אם אבא הולך, הילדים כשיתבגרו, יילכו אף הם, ולהיפך.

Church attendance - Wikipedia

כמו כן, ראיתי מחקר שנערך, כמדומני, ע"י מכללת רופין. מטרתו הייתה לבדוק את מצב השפה הזרה בקרב ילדים לזוגות מעורבים (עולֶה וצברית, צבר ועולָה). המסקנה: כשה"צלע החוצניקית" היא הבעל, יש הרבה יותר סיכוי שהילדים ידברו את שפתו, וגם הקשר עם הסבים והסבתות חזק יותר. 

ולעניינינו: אם הבעל הוא דוס, הילדים יהיו דוסים. אם הבעל הוא לייט, הצאצאים יהיו לייטים. לא ב-100 אחוז, אבל ברוב המקרים.

אבל זה לא בדיוק כך. צריך לבדוק עד כמה הפערים הם משמעותיים לכל אחד מהצדדים. ולא לבנות על זה שנשתנה עם הזמן, כי זה לא תמיד קורה.

אם כל אחד מוכן בלב שלם להתחתן עם השני, ומבין את ההשלכות של זה, גם אם הצד השני לא ישתנה בכלל לכיוון שלו, אז זה אפשרי. וצודק מי שכתב שזה לא משנה מה הפער, זה משנה איך כל אחד תופס את הפער ועד כמה הוא משמעותי בעיניו.

והייתי כותבת אחרת לגמרי אחרי 3-5 שנות נישואין, אז הפער פחות היה משמעותי, מאשר עכשיו כשהילדים מתבגרים ותפיסת החיים השונה נהיית יותר משמעותית. ואם היינו "מתקדמים" אחד לעבר השני בתחום הזה עם השנים, אז אולי זה באמת היה פחות משמעותי, אבל זה לא קרה. אולי דווקא קרה להיפך.. בעלי נהיה רב (ואני שמחה בזה ממש, בעיקר כי טוב לו וזה ממלא אותו בהרבה שמחה, סיפוק ועשייה. אבל מראש, בחיים לא הייתי מתחתנת עם "רב", אני לא "רבנית" למרות שהתלמידים קוראים לי כך.. ) ואני למדתי תחומים אחרים לגמרי והתפתחתי שם, ובתחום הדתי הפער קיים ובועט.

יקרה.

יש כל כך הרבה עבודה בחיי נישואין, למה לכתחילה להיכנס לפערים מהותיים כל כך?

הבדלים קטנים בדרך התורה - ניתנים לגישור, אבל הפערים ביניכם כפי שאת מתארת משמעותיים, מדוע לא לגשת לכיוון יותר מתאים???

וכפי שתארו לך, יש תמיד שוני ואתגר להתמודד, וזה היופי בחיי הנישואין!

אני שמחה שהוא הרבה יותר צדיק ממני

והוא מקבל ואוהב אותי כמו שאני.

שנינו היינו מודעים לנושא גם בתקופה שיצאנו, לי היו קצת חששות סביב זה, אבל צריך לזכור שבסופו של דבר זה הבדל הרבה יותר קטן מהבדלים באופי בייניכם, אז פרופורציות...

גם אחרי 5 שנים וכנראה גם אחרי 7 הייתי כותבת שזה לא משמעותי והעיקר המידות והנכונות ללכת אחד לקראת השני, ואני מאמינה שבתגובות ישנות שלי מלפני כמה שנים, זה מה שכתבתי בפורומים השונים כאן (נולד לנו ילד ראשון אחרי 3 שנות נישואין, וכל עוד הם היו בגנים, הנושא היה פחות רגיש).

הפערים התחילו להיות משמעותיים יותר רק כשהקטנים גדלו, כי כשזה נוגע לילדים שלך ולציפיות שלך מאיך יהיה החינוך שלהם, הרבה יותר קשה לוותר. 

שימי לב בנות כמה הבנות שכותבות שאין שום קושי בזה, או שהקושי מזערי והבעל מקבל אותם כמו שהן, מזה אני יכולה להסיק כמה שנים הן נשואות ומהם האתגרים שהם עמדו בפניהם בנושא הזה.

נשואה קרוב לעשר שנים.

יש בינינו פער גדול בהקשר המדובר - אני דוסית ובעלי לא. שנינו הפתענו את עצמינו והתחתנו... הרוב מבחינת תפיסת העולם של כל אחד מאיתנו (בלא הרבה דיבור על כך), היה ידוע מראש.

אנו גרים במקום דוס כרצוני והסביבה לא מעלה על דעתה את מצבו.

שנינו עברנו שנים של חיפוש החצי השני ונדבקנו אחד בשניה, ועל בסיס זה התחתנו. לאחר מחשבה והתייעצות. כלומר - בחרנו להתחתן.

אני חושבת שבעלי עיבד את העניין יותר והיום הוא מקבל אותי יותר ממה שאני מקבלת אותו.

אני מהרהרת בקול.. אומר את האמת, זה מעסיק אותי מאד כל העניין. בעיקר תפיסתית. קשה לי להשתחרר מהציור שהיה לי לגבי האיש שיהיה לי, אע"פ שלעיתים קרובות אני מתאהבת במראה שלו השונה הזה ממי שציירתי לעצמי. אבל לעיתים עולה בי געגוע עמוק לבעל הדוס (והסטנדרטי?) שכל כך רציתי.

אעלה מס' נק' של קושי:

1. צניעות - ההתנהלות שלו מכאיבה לי לעיתים. נושא רגיש בין זוגות ועוד יותר כשיש פער משמעותי ברצונות ובהתייחסות.

2. בדידות - בגלל השוני. בא לידי ביטוי בחינוך הילדים למצוות לדוגמה - מרגישה לבד בהובלה שלי לשם. 

3. יחס של כבוד - חשה כלפיו בהקשרים רבים, אך בהקשר הזה, קשה לי לחוש הערכה כלפיו וזה מצער אותי.  

4. מקום מגורים - לא מצאנו מקום מגורים ששנינו נשמח בו. בעלי ויתר לי בנושא זה מתוך הבנה שזה יותר עקרוני וקריטי עבורי מאשר עבורו. וטוב לו לראות אותי שמחה במקום שבו אנו גרים.

בכל זאת, יחד עם הקשיים, אני חושבת שנכון וטוב מאד שנישאנו. אני מאושרת יחד עם בעלי. הדגש הוא שטוב לי לצידו. 

נפגשתי עם עשרות בחורים ומשהוא בו נגע בי באופן מאד מיוחד ועמוק. מתחברת למה ש'ונסי' כתבה. זה יקר בעיניי. ומוסיפה... המראה שלו, הקול שלו, המבט, תנועת ההליכה, תכני הדיבור, תחומי העניין.. באמת אני חושבת שאלה הדברים היקרים והפנימיים ביותר המחברים בין בני זוג. לא צריך לחטט בזה ולחקור, אלא פשוט לחוות את זה. 

אני מסייגת וכותבת שאם הולכים על זה, על פער משמעותי - יוצאים לדרך פחות פשוטה, לטוב ולמוטב, וצריך לבחור בזה. עיקרון הבחירה נכון בכל נישואין, ועוד יותר כשיש פערים משמעותיים וניכרים.

אסכם, שאני חושבת (לאחר דרך), שאנו חיים בסך הכל בעונג יחד. מה שמנחה אותנו הוא שלא מדברים מתוך אמיתות, תפיסות ועקרונות, אלא, מתוך הצרכים האישיים והפשוטים של כל אחד מאיתנו. מודה שלי קשה יותר לעשות זאת. אבל מאמינה באמונה שלימה שזו הדרך.

ועוד תוספת: בעיניי, מי שנפגש הרבה - עשרות הבחורים / הבחורות שנפגש בהם - זה המדגם. אני חושבת שזה דמיון לחשוב שזה ייפתר בבחור / בבחורה הבאים. הנכון ביותר לבחור מתוך מה שנפגשת. אני בטוחה בכך.

תראו ברכה! שנה טובה ומתקתקה!     

יש לך תובנות ממש מעניינות!!

לא יודעת אם הייתי מסוגלת להיכנס לפער משמעותי מבחינה דתית, אבל ממש התחברתי לדברים שאמרת שצריך להרגיש לגבי הבחור. 

וגם הדברים שכתבת בסוף- מחכים מאוד!

תודה רבה!! 

האישה יותר דתייה מהבעל: היא מצפה שאבא ילמד תורה עם הילדים, כפי שזה היה נהוג אצל הוריה, ילך איתם לבית כנסת וכו'. כשזה לא קורה, נוצרים מתחים.

הבעל יותר דתי מהאישה: הוא רוצה שילדים ילמדו בבי"ס חרד"לי, היא מתעקשת על ממ"ד מעורב, הוא לא רוצה סרטי אנימציה, ספרים ושירים שאינם על טהרת הקודש, היא רוצה להרחיב לילדים אופקים. התוצאה: ריבים ופשרות שלא באמת פשרות, כי הצעד ש"התיישר" עדיין מרגיש שהצדק עמו. 

הנכון הוא שלעיתים זה הולך טוב אבל 

בד"כ יהיו הרבה פחות ילדים מן הממוצע בין שתי ההשקפות וכמו כן לפחות צד אחד יחוש שהחמיץ את חייו. לא כדאי להיכנס למלכודת כזאת. עדיף לבחורה דתית שלא משיגה בן זוג דתי לנישואין (עקב עודף הנשים הגדול ב"שוק" הנישואין)  שתינשא בנישואין פוליגמיים לגבר כרוחה.

לכל סיר יש מכסה, כידוע. גם ללא פתרונות יצירתיים ולא-הלכתיים בעליל.

וגם תלוי עד כמה ההפרש.

אם לצד ה"חזק" יותר, חשוב הנושא הזה - והשני הוא הרבה פות ברמה, אז חבל להתחיל עם זה לכאורה.

[אני לא מבין מה זה "מדובר על קשרים רציניים לא דייט שלישי".... למה לא לשאול מראש דבר כזה, במקום להגיע לתחושה של קשר "רציני", ואז לשאול...

מכל קום, במצב כזה, כבר צריך גם לעשות הערכה מתוך מה שרואים במציאות העכשווית]

כתבו פה הרבה דברים יפים, אני רוצה להעלות נקודה נוספת - איך מתיחסים לנקודת השקפה שונה:

1. כל האמת נמצאת אצלי ורק אני מבין.
2. יש גם משהו נכון בנקודות השקפה אחרות.

לדעתי תמיד יהיו פערים בין בני זוג השאלה היא מה מרחב התימרון - אם אחד מבני הזוג חושב שהוא תמיד צודק (1) אז מרחב התימרון הוא קטן אם שניהם כאלה מרחב התימרון הוא עוד יותר קטן.

אם שני בני הזוג מוכנים לקבל את זה שיש משהו נכון גם בדעה אחרת אז מרחב התימרון גדל.

אני אתן דוגמה מפערים בגישה כלכלית:

נניח ואחד מבני הזוג מאוד מחושב והשני יותר ספונטני,

אז אפשר שכל אחד ינסה לקחת את זה לכיוון שלו ואז אין הרבה מרחב תימרון ואפשר שכל אחד ינסה להבין איפה יש יתרונות לכל שיטה ואיפה לתחום כל דבר (למשל אפשר לצאת לטייל באופן ספונטני אבל נתכנן מראש איפה נישן, אפשר לקנות דברים לא לפי תיכנון אבל עד סכום מסוים).

מהניסיון שלי ביני לבין אישתי יש פערים בכל מיני נושאים (בצד הדתי קצת פחות) אבל אם כל אחד מוכן לנסות להבין נקודת מבט שונה ושיש לה גם יתרונות אז לפעמים גם מרוויחים מזה. 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?