וואי אנשים כמה צרותתתתתת????????????כיפה אדומה!!!
אוףףף
אני אגיד לך כמה~~אני~~
הרבה.
 
המון.
 
יותר מידי.
 
קשה לספור.
 
 
 
מספק אותך?
או שאת רוצה במספרים?
אגב מה זה נקרא 'צרה' לדעתך?
חח רעות את בעצמך צרה לא קטנה.....חחחחחחחחחחחחחחחחחכיפה אדומה!!!
צרה זה נגיד יש כל מיני.. יש צרות ממש ענקיות כמו שמישו במשפחה חולה וכל זה ויש צרות קצת יותר קטנות שמיסתבחים בבצפר וכל זה ובלימודים וחברות וכל זה... לי תודה לאל יש צרות די קטנות אבל מעצבנותתתת!!!!! מה לעשות.???
אולי כדאי להחליף את השם מ"צרה" ל... אתגר? צומאפחד
משימה להתבג\גברות?...

"צומת-דרכים", אם אתם מתעקשים...אפחד
תגובה יקירתילהבת-כוח
ניסיון, אתגר, מכשול, קושי, צרה וכו' וכו'.
אני ת'אמת בוחרת לקרוא ל"צרותי" בשם המאוד מקובל ביהדותינו והיא- ניסיון.
יש לנו מלא נסיונות שבהם הקב''ה מנסה אותנו. הניסיונות האלה- קשים. הנסיונות האלה מרגישים לעיתים כמו מכשול. מידי פעם כמו אתגר שאותו אתה יודע שתוכל לעבור.
הניסיונות האלה יגיעו בכל מצב, תמיד. זה טבע העולם שיפעל בצורה מעט קשה וכואבת.
אבל ניתן להסתכל על העניין בזווית מעט שונה, ע''י המשבר והקושי אנחנו מתקרבים לעצמנו, מתקרבים לקב''ה.
לכל ניסיון יש מטרה. היום עליתי על אוטובוס שלקח אותי למקום מעט שונה ממה שרציתי, במקום להרגיש בקנטים, ולהצטער אמרתי "כפרת עוונות"- שאלו יהיו הצרות שלי. ולשמחתי הרבה ראיתי חברה בתחנת האוטובוס שאליה לא הייתי מגיעה לולא נסעתי באוטובוס שונה. איזה טוב השם.. זה היה אתגר, מעין ניסיונון קטנטון, יכולתי ממש להצטער על העניין רבות. אך בחרתי להסתכל על המצב באור מעט שונה, מעט יותר חיובי.
לא בכל דבר שייך להסתכל עליו בצורה חיובית, אך אלו הם דברים מעטים.
יותר נכון להגיד שלא על כל דבר קל להסתכל בצורה חיובית. החיים לא קלים, החיים בקנטים, ואין אור בקצה המנהרה!. אני באה לטעון נגד, יש הסתר פנים, אנחנו לא רואים את האור. אבל זה לא אומר שהוא לא נמצא שם, זה לא אומר שאדם ששבר את הרגל שלו יזכה לראות את ההשגחה שבעניין, יש דברים שצריך להאמין שהם לטובה. אבל יש דברים שממש רואים את ההשגחה, אחרי כמה דק', אחרי כמה שעות, אחרי שנה, אחרי שמונים שנה פתאום אדם ימצא אותי אחרי שנים של חוסר תיקשור בגלל איזה צלקת קטנה שיש לי ברגל, צלקת שהייתי צריכה לסחוב במשך 80 שנה (!!) כדי שימצאו אותי. (למען הסר ספק אין לי צלקת ברגל ככל שידוע לי ב''ה).
תרגישי טוב, תמשיכי לשמוח כפי שאת יודעת, ותלמדי שהחיים שווים את כל הקשיים. כי בלי הקשיים לא באמת היינו חיים. לא באמת היינו מתקדמים. היינו נמצאים באותו המקום ומתהלכים לנו לאיטנו במשך 80-120 שנה. עכשיו אין בזה שום דבר רע, אך אני לא חושבת שיש בזה יותר מידי טוב. אדם צריך לעבור דברים, לפגוש אנשים, לנצח מכשולים, לעבור ניסיונות בכדי שיוכל לבנות את עצמו. הניסיונות האלה לא חייבים להיות קשים- זה תלוי בצורת ההסתכלות שלנו, באיך שאנחנו מרגישים עם הניסיון הזה- רע, או טוב... זה תלוי בנו..
ב''הצלחה כיפ'לה
 
אתגרים לדעתי זה לא בידיוק  "צומת דרכים"~~אני~~
אתגרים (=צרות) יש תמיד בחיים. לא תמיד זה 'צומת', יענו דבר שעובר, אם זו כוונתך.
דעתי היא שלא צריך להאמין ש 'יעבור ויהיה טוב וכו''.. כי זה לא נכון, וככל שגודלים גם יש יותר אתגרים בד"כ .
המטרה שלנו היא לא להאמים שיגמרו האתגרים. המטרה היא להתמודד איתם, ללמוד לחיות איתם. ל
 
אני לא אתחיל לחפור לך ש'הכל ניסיונות' ו'הכל לטובה', כי לא בטוח שאת מהסוג האלו שאוהבים לשמוע את זה בשעות ובתקופות הכי קשות בחיים.. אבל אם זה עוזר לך, יש פה בשפע.. תקראי שיחות חיזוק וכו', אם זה עזר לך..
 
אתה יודע מה שזה יהיהה הצרות שלנו בחיים!!מיסטר דום
עזבו אותכם אתם אומרים שזה צרות אנחנו רק מנפחים את זה למימדים מפלצתיים וגדולים ומפחד מפדחים לרואת מה באמת קורה שם וברגע שנתמודד נראה שהפיל לא כל כך גדול ויותר דומה לזבוב..
יש שיטה של 90\10 ש90% מהבעיות שלנו נבעו בגללנו תוגובת שגויות וכו' ורק 10 % בגלל הטבע השתלשלויות דברים וכו' אז בוא נדע לקחת דברים בגבולות ופרופורציות ולזכור שאפחד לא שווה את הבאסה שלך כי עונש עצמי במקום שתמודדו...ולפעמים שאחנונ בבאסה הכול נראה הר עולם והר אסון וענקי ומפלצתי ומנפחים למימדים גדולים ובעצם שרואים את זה כבר באמת ומתגברים על הפחד אז רואים שסתאם פחדנו וכו'...
די תגידו תודה לה' שאתם בריאים והשאר תלוי בך תלמדו להתסגל על החיים בצורה חיובית בחצי כוס מלאה מה יש לך טוב לא רק רע כי ברדע שאתה ביאוש זה סוחף אתך למטה תמיד תצוף תרים את הראש כלפי מעלה תנשוןם אויר אל תפחד להגיד מה יש לך בלב בראש זה ל חכם להשאיר דברים רעים על עצמך...אל תאכל אותך מבפנים זה לא שווה את זה ברגע שאתה ביאוש כל דבר נראה לך רע מי שורצה לעזור לך זה בגלל שהוא מרחם עליך ומי שאהוב אותך נראה שונא באמת אבי הדברים הרעם זה יאוש!!
מסכימה רעות.להבת-כוח
מסכימה לחלוטין. לא אתנצל על החפירה שעשיתי. אבל רעות עשית תמצות מדוייק למה שרציתי להגיד- בין אם אכן אמרתי את זה או לא.
רציתי אחרי זה לחזור ולסכם, אבל הייתי כבר עייפה. אז הבקיצור ולעניין- צריך להתמודד צריך להתגבר, צריך להאמין שהקב''ה איתנו ושבעז''ה התקופות הקשות יעברו. צריך כן למצוא את הדבר הטוב- כי בין אם מאמינים בזה או לא, זה באמת מנחם.
תמצאי את האור שלך בעניין. תאמיני לי שהחיים באמת קשים, יותר ממה שחווית ויותר ממה שאת יכולה לתאר. אבל אין ברירה האתגרים, ניסיונות וקשיים יהיו, וככה זה יהיה לעד ולעולם. הכלל שלנו בעז''ה יהיה נהדר ושמח בביאת המשיח. אבל הפרט עדיין יעבור סבל יחסי. תמיד יהיו צרות! את צריכה ללמוד מהם, לנתב אותם לדבר חיובי.
שוב, ב''הצלחה רבה רבה! שתעברי את התקופה הקשה הזו יותר מחוזקת ויותר שמייחה ממקודם.
 
מסכימה עם להבת כוח!אנונימי (פותח)אחרונה
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך