אז כולנו עברנו שם וכולנו חלק מכל זה. ואני מתכוון לקו ולגרורותיו. אם זה בישיבה התיכונית/אולפנה/מדרשה/ישיבה גבוהה/הסדר/מכינה.
וכולנו קיבלנו את אותו החינוך, וחשבנו שאנחנו אידיאליסטים, ונציל את העולם. כי הדתיים הלייטים האלה לא מבינים כלום, וגם החילונים לא. ורק אנחנו שלמדנו הרבקוק או הרבטאו מבינים את העולם. רק אנחנו בעלי שליחות וחזון. וכל השאר משחקים בחרא. ואז נפתחו לנו הצ'אקרות ושמענו קצת מוזיקה אלקטרונית, אכלנו פלפות, התגייסנו לצבא, שירתנו ביחידה מובחרת עם עוד חבר'ה חילונים מקסימים ודתיים לייט, עישנו, שתינו. יצאנו לקורס קצינים. ומשום מה, העולם לא רקדו לצלילי שיעור האמונה של הר"מ מהמכינה, נהפוכו. הבנות רק היו חמודות יותר, האמונה הייתה רלוונטית פחות. והרגשנו יותר ויותר פראיירים.
אין דרך אחרת להגיד את זה.
אני מאמין שהכל נכון. צודק. ואמיתי. אבל פשוט אין לי כח כרגע.

מה גרם לכם לדתל"ש? וכשהחלטתם לדתל"ש, מה עשיתם? מה הייתה 'שבירת הקערה' שלכם?