אז היה כמה שרשורים על קנאה. וגם לי יש משהו קטן שאני סוחבת בנושא ואשמח לקרוא מה אתם חושבים. אם זה מוגזם או הגיוני ואיך אפשר להתקדם מהמקום הזה. זה לא בראש מעייני אבל נקודה שלפעמים מציקה.
אוקי אז זה קשור לאחותי, רווקה ובגירה (כבר בגיל להתחתן) שניכר שהיא מאד מעריכה (אולי מעריצה אפילו) את בעלי.
בכללי היא אדם מאד חברותי ותוסס וגם די נחמדה ופתוחה לשיח עם בנים ככה שזה לא בהכרח ספציפי איתו.
אבל היו הרבה דברים קטנים מההתחלה שהצטברו והצטברו אצלי בלב עד שבשלב מסויים אחרי איזה שנה זה התפוצץ וממש בכיתי לו וסיפרתי הכל. הוא אמר שאין לו שום דבר אליה וכו'. ושאין לי מה לדאוג בכלל.
סתם דוגמאות לדברים קטנים-* ירדה עלי לידו והוא צחק. (ממש נפגעתי). *הוא שואל מנימוס מה שלומה והיא מספרת לו באריכות על הקשיים וכו. *היא מספרת חוויות בשולחן והוא צוחק למרות שאני כמעט אף פעם לא מצליחה להצחיק אותו. *יש בה כמעט את כל הדברים שאני צריכה לשפר לדעתו. *פעם אחת כשהיינו איתה ארוחת שבת לבד היא הציעה לו מנה נוספת כשאני לידו. די נפגעתי- מה אני לא דואגת לו מספיק טוב?.*כל סעודה שזה אפשרי היא מתיישבת מולנו והאמת לא ברור אם בגללי או בגללו. *שרה לפעמים כשהוא נמצא ויוצאת בטעות עם פיג'מה שאני בספק כמה זה טעות. והוא מאד שומר משירת נשים וכו ככה שזה לא בפרופורציות. *הגיעה אלינו פעם לביקור פתע ונשארה עד 12 בלילה. יש עוד כל מיני. וכל פעם מצטרפת עוד טיפה קטנה ועוד אחת עד שזה נהיה שלולית ענקית. של מטען שמוסיף אליו עוד טיפות כאלה.
אני אציין שאני בקשר די טוב איתה לכל דבר. ממש קשר חם והתייעצויות ועזרה וכו. לא אמרתי לה כלום כי זה לא נראלי נכון. כי די סביר שהיא לא ממש מודעת. אבל בכל מקרה אני פגועה ולא מצליחה לסלוח. היו תקופות שהיו לי חלומות בלילה. ושאני קמה כועסת ופגועה. כל פעם שאנחנו איתה אני מרגישה מתח בלב. שמה לב לכל פיפס.
בעלי גם מאד שומר על עצמו ושומר מרחק וירא שמיים ב"ה. אבל עדין ברגש אני לא רגועה. הרי אין אפוטרופוס לעריות.
אז מצד אחד אני רוצה להיות בשלום עם אחותי גם בלב. ומצד שני ההערצה שלה והנחמדות שלה מלחיצים אותי.
???
אוקי אז זה קשור לאחותי, רווקה ובגירה (כבר בגיל להתחתן) שניכר שהיא מאד מעריכה (אולי מעריצה אפילו) את בעלי.
בכללי היא אדם מאד חברותי ותוסס וגם די נחמדה ופתוחה לשיח עם בנים ככה שזה לא בהכרח ספציפי איתו.
אבל היו הרבה דברים קטנים מההתחלה שהצטברו והצטברו אצלי בלב עד שבשלב מסויים אחרי איזה שנה זה התפוצץ וממש בכיתי לו וסיפרתי הכל. הוא אמר שאין לו שום דבר אליה וכו'. ושאין לי מה לדאוג בכלל.
סתם דוגמאות לדברים קטנים-* ירדה עלי לידו והוא צחק. (ממש נפגעתי). *הוא שואל מנימוס מה שלומה והיא מספרת לו באריכות על הקשיים וכו. *היא מספרת חוויות בשולחן והוא צוחק למרות שאני כמעט אף פעם לא מצליחה להצחיק אותו. *יש בה כמעט את כל הדברים שאני צריכה לשפר לדעתו. *פעם אחת כשהיינו איתה ארוחת שבת לבד היא הציעה לו מנה נוספת כשאני לידו. די נפגעתי- מה אני לא דואגת לו מספיק טוב?.*כל סעודה שזה אפשרי היא מתיישבת מולנו והאמת לא ברור אם בגללי או בגללו. *שרה לפעמים כשהוא נמצא ויוצאת בטעות עם פיג'מה שאני בספק כמה זה טעות. והוא מאד שומר משירת נשים וכו ככה שזה לא בפרופורציות. *הגיעה אלינו פעם לביקור פתע ונשארה עד 12 בלילה. יש עוד כל מיני. וכל פעם מצטרפת עוד טיפה קטנה ועוד אחת עד שזה נהיה שלולית ענקית. של מטען שמוסיף אליו עוד טיפות כאלה.
אני אציין שאני בקשר די טוב איתה לכל דבר. ממש קשר חם והתייעצויות ועזרה וכו. לא אמרתי לה כלום כי זה לא נראלי נכון. כי די סביר שהיא לא ממש מודעת. אבל בכל מקרה אני פגועה ולא מצליחה לסלוח. היו תקופות שהיו לי חלומות בלילה. ושאני קמה כועסת ופגועה. כל פעם שאנחנו איתה אני מרגישה מתח בלב. שמה לב לכל פיפס.
בעלי גם מאד שומר על עצמו ושומר מרחק וירא שמיים ב"ה. אבל עדין ברגש אני לא רגועה. הרי אין אפוטרופוס לעריות.
אז מצד אחד אני רוצה להיות בשלום עם אחותי גם בלב. ומצד שני ההערצה שלה והנחמדות שלה מלחיצים אותי.
???
