זה קרה...סוף סוף ב"ה...ואין שמחה כהתרת הספק...
בשמחה וכאב מספרת לעצמי שוב ושוב שהוא כבר לא חלק מהחיים ויש טוב אמיתי שאני צכה לחכות לו כי הוא ממש מולי אבל גם לו יש זמן
תודה אבאלה שלי
תודה אבא מתוק שנתת לי כוחות להיצמד לאמת
שהענקת לי את היכולת ליפול לכאוב ולקום
ואני עדיין מתבוססת. מתייסרת. הנפש מתכווצת.
אבל אתה מראה לי את הסוף
אני מרגישה הכי קרובה אליך
תודה אבא שלי
לעבדך באמת!
לעבדך באמת!מתגעגעת...אחרונהתראה אותי עם כל השברים האלה
תראה
תחבק
תגאל
אבא קשה לי.
I hate myself
😥😥😥😥😥😥😥😥😥😥💔⛈⛈🌧🌧🌧🌧🌧___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
תודה אלוקים
היה נחמד להתנתק מהמעט שאני כותב כאן כרפלקציה אמורפית על מצב מנטלי במציאות מלחמתית שלא זולגת למציאות הפיזית במידה שמספיקה לערער את הקיום אבל כן במידה שמספיקה לערער את החיים
וכל חווית הקיום הזאת הובילה לפגישה עם המהות
שבה התנתקתי מהרשת ומהמכשירים המסיחים וניתחתי לעצמי את המציאות הקטנה והאבקתית שלי
קראתי קצת
למדתי קצת
התחלתי להתאמן
שתיתי פחות
ניקיתי אורוות
פסח זה חג הנקיון
הרבה פעמים מתבלבל לכל מיני עם פינוי טוטאלי של כל החיים לפח
נפנה נחיה בריק ונאגור מחדש שיהיה מה לזרוק בשביל חווית הנקיון השקרית הבאה
אבל זה לא נכון לנקות זה לברור את המוץ מהתבן כל הבר עומד מולך ואתה צריך לשלות ממנו את מה שכן חשוב לפנות מה שלא ולסדר מה שלא נמצא במקום
שהכל יהיה מקומו של עולם והעולם יהיה מקומו
משהו כזה שקראתי פעם
ספירת העומר העומרים גדלים והזיפים גם
סימן אבל מתערבב עם סימן חיות וצמיחה משמחת של חיים ופריחה
של אוכל חדש
של פרנסה ושפע חקלאי
יש כאלה שמתאבלים
בלי מוזיקה
הכל אפור ושחור וקודר
אני לא שם לטוב ולרע
נוהג ושומע את המוזיקה חוזר ומקשיב וגם מחדש בדברים חדשים
תציעו שיהיה מה לשמוע מחדש
הכל הולך
והתחזית לעתיד שיהיה חם יותר
ויותר
ויותר
ויותר
כל הזמן
וזה יכול להרתיע אבל די עברנו מה שעברנו
נעסיק את עצמנו בדברים שונים
מעולם לא קיבלתי את זה אמיתי.
אהבה.
זה יבוא?
פתאום אני מפחדת
אולי זה יותר מדי
אולי קרוב מדי
ומה יהיה אחכ
כי סערה
כי חורף וגשם ולבד
זה למה
והיא יודעת לעצור את זה
היא תופסת אותי חזק
מחזיקה אותי בתוך כל הסחרור הזה
היא מזכירה לי לנשום
מזכירה לי שיש אותי
שאני טובה
ואהובה
כשכולם שונאים אותי
ואני בעיקר
היא לא
היא מזכירה לי כל מה שנכון בי
וטוב
זה למה
היא משכנעת אותי שיש עוד טוב בעולם
משכנעת אותי שאני בעצמי זה טוב
משכנעת אותי שכדאי להשתכנע
וזה עובד לה
לעזאזל
זה עובד לה
ועכשיו מה
היא שואלת
עכשיו ריק
אני עונה
עכשיו כלום
סתם
מגעיל
לא נורא
וזה הכי נורא
שלא נורא
