אז ככה אני מפרסם:אנונימי (פותח)
בכיתה ג אהבנו את יעל. אולי גם קצת לפני. וליבנו היה מתכווץ כשראינו איך 'שערה התנופף ברוח' או איך 'צחקה עם חברותיה'. מדיי בוקר הייתי נוסע על האופניים לביצפר ומתפלל לאלוהים שהיא תסע לידי. אח"כ התבגרנו והמשכנו לאהוב, ועקבנו בדריכות אחר ניצני שדיה, והרגשתי את עצמי קטן לידה, כשהיא גבהה בקצב פי2 מאיתנו הבנים. (אח"כ קולנו התעבה וצמח לנו שפמפם)

בתיכון אהבנו עוד בנות שהיו איתנו בסניף. ובחודש ארגון היינו רוויי הורמונים, וריח פריחת החרוב רק תרם לכל העסק. והבנות צחקו ללא הכרה ואנחנו צדנו כל חיוך, כל מבט, כל התנופפות חצאית או כתף מבצבצת מחולצתנועה...

היום כבר לא אוהבים. היום כולם כאלה שקולים, מדודים. 'יצאתי איתה, אבל זה לא זה', 'היא חכמה וזה, אבל לא בשבילי' . והאמת שלפני זה גם הגיע הפורנו והרס כל חלקה טובה. ובדמיוננו הפשטנו את כל הבנות, והצטערנו ובכינו וחיפשנו את האלוהים (ושכחנו את האהבה).

אח"כ דיברנו דיבורים בוגרים כאלה על מין וזה... ולא היה אכפת לנו מהומאים. אפילו שמחנו שיש כאלה בקירבנו.

ובעיקר נהיינו אגואיסטים.

ומפרסם:אנונימי (פותח)
*בערבחג*

בערבו של היום הקדוש
כך אומרים, שבו כל
האנשים החתולים וזה,
עוברים לפניו כבני מרום
(מרון). והייתי בעבר חושב
לי מחשבות של קדושה
במקווה, עם כל הגברים
של הישוב.

לובש בגדחדש, חולצה
לבנה, כדי שאולי. יעל
מהביתכנסת תראה אותי
שאני נראה טוב. מתפלל בכוונה
ושולח מבטים חטופים לעזרת נשים, לבדוק איך
נראית.

בלילה יושב עם החברה
על הברזלים, ומפמפים נרגילה. פנס מהבהב
והכל נהיה עשני.

שנה טובה לדוד גיבור
אשר על המשמרת ולכל
נוטר בעיר בכפר שנה טובה לך אמא.
ומפרסם:אנונימי (פותח)
פותח לי את עיתון
הארץ, כך נגיד
ופתאום רואה שם
אשה ערומה
ואז אני קצת מגחך

מה ההבדל
בין העאלק נאורות
של הארץ לבין האשה
הערומה במגזין בלייזר
שליווה את ילדותי?
(על מדפי חנות צומתספרים)

אין כ"כ הבדל
בינינו. אני אוהב
את העאלק נאורות
שנותנת לי לחשוב
שיש רוחניות שנבדלת
מהאלוהים.

רוחניות שבהכרח מכילה
עירום בצורה כזו או אחרת.
אלו באמת מחשבות
חסרות פשר של
שעתלילה.
ומפרסם:אנונימי (פותח)
או שיהיה כתוב:
אבי שהיה שמן מאוד. מאוד שמן. נפנף בלהט מעל המנגל, ששם נטפו שומניו של הקבב הרומני.
אבי, מזיע את חייו, חם לו, הוא בחוף...
עיתון ידיעות רותח בחום משמאל ומימין הבנשלו מוטי, מוטי מנדנד לו:
"אבא, תביא לי לשחק בפלאפון"
אבי פולט: "כוסומו המדינה".
לא יודע למה. הוא שמן, וגם לא יודע למה הוא שמן.
הכרס שלו אומרת:
"שמן שמן". ועל הגופיה יש סמל של פלסר צנחנים.
וואו אחי. מדהים ממש.פועל במה
באמת.
זה ממש נגע בי
מזכיר לי את עצמי קצת
אחשלי אתה כותב יפהghghאחרונה

ונוגע, מאוד.

ערב טובמסתפק

אתם תראו את הסדרה בהסתורה? בכאן 11

כמה באמת תופעת מסיבות האנוסים באמת קיימת?

כבר הייתה להם סדרה אחרת על התופעה הזאתפשוט אני..

מתיר עגונות.

 

בוודאי שהתופעה קיימת והיא לא נדירה, אבל אני לא חושב שהיא נפוצה מאוד. 

לדעתי זה עניין ישן.שבורת,לבאחרונה

זה אולי עדיין קיים אבל פחות ופחות.

הבעיה היאחוזר

שאני יודע שהוא קיים

כאילו אני לא אצליח באמת למחוק את קיומו מהראש והרגשות שלי

ואז

יש את תורתו ומצוותיו

ואם לא

אז שאלות פילוסופיות

שבסופן 

הרבנים תמיד צדקו וכל מה שהם השתילו לי

ואז הבחירה לצאת

לשחרר מהכל

תמיד תהיה מלווה באשמה. 

ואז זה כבר לא שווה את זה

ואז אני נשאר באותו מצב

לופ.

אני גם מאמין שהוא קייםהגיבן מנוטרדהם

השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?

האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?

איך זה מסתדר עם הסביבה?

בקשרים. הכל אסור.חוזר
ואולישבורת,לב

אם הוא קיים,

אולי הגיע הזמן שלך להשתחרר ממה שלימדו אותך ולברר את האמת באמת.


אתה חופשי.


אולי תכיר את הרב מיכאל אברהםמתנחל חייכןאחרונה

יש לו אתר ומלא שיעורים.

וגישה שאולי תיישב את דעתך .

נותן מורכבות לאלוהים ולמציאות

מה דעתכם על הסיפור של הנובה והדתל"שים שם?זיויק
מה היה?נעמי28
היו שם הרבה דתל"שיםזיויק
חלק על הרצף
נו ו?נעמי28
באסון מירון היו רק חרדים ובשואה נספו קהילות שלימות של יהודים מאמינים כולל אדמורים.


השאלה אם לדעתך זה האיר זווית בלתי מוכרת לציבורזיויק
ואם יש לך תובנות מזה
לא ראיתי התייחסות מיוחדתנעמי28

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

לא היה הקשר כזהזיויקאחרונה
שימי לב שזו פרשנות לשאלה שלי ולא גוף השאלה
שאיבדתי ואיבדנו אנשים נהדריםruthi
והקהילה שלנו חסרה היום את האנשים האלה. 
ברורזיויק
הי"ד
איבעיא להוימח שם עראפת
מה גרם לכם לדתל"ש? וכשהחלטתם לדתל"ש, מה עשיתם? מה הייתה 'שבירת הקערה' שלכם?
איך אתם מסתדרים עם אלולהגיבן מנוטרדהם

תשובה סליחות וכו' ועם כל המחשבות והרגשות בלב?

כבר אין לי אותםנעמי28

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .


אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

למה בעצם?אדם 12
מצחיק ממשמאן דאמר
השבוע בדיוק לא היה לחברה מניין אז הם ביקשו ממני להשלים ולא היה אף אחד שיודע לעלות חזן אז עליתי חזן סליחות ומנחה 
חזק!הגיבן מנוטרדהםאחרונה
נראה פורום פעיל יחסיתמקפיצים נטושים

לכזה שלא מופיע בתפריט הראשי.
בעז"ה תכף תשובו , טוב לראות שלא כותבים פה הרבה...

טוב לי יום בחצרךהגיבן מנוטרדהםאחרונה
..דתיה?
עבר עריכה על ידי דתיה? בתאריך כ"ג בתמוז תשפ"ה 17:09

.

 

 

כנראה שלא🤭פשוט אני..
התייאשה מהרהגיבן מנוטרדהםאחרונה
או שטעתה בנו
כל כך עייפה מלהחזיק את הכללביטה

בא לי כבר לשחרר.

לתת להכל לקרוס.

להישיר מבט אל המציאות ולהפסיק להתחבא. 

מבין את הקושימתנחל חייכן
הרצון להשתחרר...
נשמע קשה ❤️נעמי28אחרונה
מה מונע ממך לשחרר? מה יקרה אם הכל יקרוס?

אולי יעניין אותך