בתיכון אהבנו עוד בנות שהיו איתנו בסניף. ובחודש ארגון היינו רוויי הורמונים, וריח פריחת החרוב רק תרם לכל העסק. והבנות צחקו ללא הכרה ואנחנו צדנו כל חיוך, כל מבט, כל התנופפות חצאית או כתף מבצבצת מחולצתנועה...
היום כבר לא אוהבים. היום כולם כאלה שקולים, מדודים. 'יצאתי איתה, אבל זה לא זה', 'היא חכמה וזה, אבל לא בשבילי' . והאמת שלפני זה גם הגיע הפורנו והרס כל חלקה טובה. ובדמיוננו הפשטנו את כל הבנות, והצטערנו ובכינו וחיפשנו את האלוהים (ושכחנו את האהבה).
אח"כ דיברנו דיבורים בוגרים כאלה על מין וזה... ולא היה אכפת לנו מהומאים. אפילו שמחנו שיש כאלה בקירבנו.
ובעיקר נהיינו אגואיסטים.
, טוב לראות שלא כותבים פה הרבה...