המצועצע בשחרותו.
תראוני שאני שחרחורת ובכל זאת חוורתי משמש-
מייללת לבליל קול.
כמה השיגעון יפה לך בת הביכורים
ואיזה רז נוגה לך חייכנית בין החיים.
שקטו רועמים
והאזיני ארץ רגילה
האזיני לקול בכי שבא ממך,
איך שכלאת בי נשמה.
עפר אני ומחשבותי לא ידעו אור.
והיא תאמר בנחת שהמיצוי נחוץ הוא לפרק.
ואנוכי לרעש בגרתי וידעתי גלגול חיים
המשנה אנוש.
שרה על רוח עוז
על מפל אציל
ועל ניגון חליל.
מי יטהר חלום ויבשר שלום,
מי ימהר הלום ויעדני ממרום.
עורי בת שחרית כי מדי דברי בך וליבי במשובה.
אוי לך אהובה כי רעית ושובבה.


