ברגעים האלה,
כשאני לבד,
כשריק לי בפנים.
וקר.
נורא.
הרגעים האלה,
שסוחטים אותי,
לוקחים ממני כוחות-
לפעמים גם כשאין לי כל כך הרבה,
הרגעים האלה,
שאני לא מבינה למה הם באים.
שקשה לי בהם.
שאני אובדת עצות.
שאני רוצה לברוח.
מנסה ולא מצליחה.
הרגעים הכ"כ מתסכלים.
ההורסים.
הם מייאשים.
הם לא נותנים תקווה.
הכל חשוך.
ואפשר להרגיש אותו-
את החושך, העצב.
העיניים כבויות,
נעוצות באיזה מקום.
מתוסכלת.
מה רוצים שאעשה ברגעים האלה?
מה מצפים ממני???
מה בסך הכל ביקשתי-
רוצה אותו שם,
לא רק בלב.
כי הלב מלא כבר מכל הרגשות האלה שעכשיו ----
ממוטטים אותי.
רוצה אותו פה-
לידי.
שאוכל לפרוק הכל.
שהוא יבין.
שאוכל להביע אליו את הרגשות שיש לי כלפיו.
והוא ירגיש.
זה כל מה שאני צריכה עכשיו.
