בכל ליבי באמת
ושפתי לך ירוננו
והנני נרעש ונפחד
ואין שיעמוד במקומנו
ואעצום עיני בפחד וחיל
ו-א-ז-ע-ק.
ושומעים האיים ואיני,
ולא אוכל לך בדדי,
ובטרם יציר יצרת
שוכן מעוני
דלתך לי פתחת
ואביטה
ואעצום עיני בפחד וחיל
ו-א-ז-ע-ק.
אבי ואמי עזבוני,
אספני קל עליון
ושגיתי בזרה
ונטשתי העזרה
ואין איתך לזרה---
אין מספר לגדודיך
וכוכבים לא זכו
ולא יהיל ירח
ויעצו לחכמו
וילוד אישה במה יזכה
ובמה יתאונן.
והנני,העני ממעש
משתחווה בהדרת קודשך
וחל מפניך , וארעד
תקרב רינתי לפניך
תאבתי לישועתך
שוכן מרום וקדוש עד
מלך חי וקים.
והנני?
אינני ניצב לעקידה
כאיל מועד מתייאש
עוצם מראות הטובה
ושוב - - -
עבדי אתה - - -
ומה שווה עבד
שאינו מקיים רצון מלכו?
ישראל?
ישראל?
גם כן. ישרה עם קל...
הלוואי.
הרב שמואל אליהו
ברך אותנו
שנזכה לחיי תורה
וחשבתי לתומי בשקט
שחצי מהבנות לא רוצות חיי תורה
והחצי השני לוקח את זה כמובן מאליו
ואני?
אינני לא שם ולא שם.
מה אני בכלל?
ולמה בכלל אכפת?
לא כאילו שזה משנה.
ואיכשהו כל מחשבה שלי מתקשרת למאמר ההוא
זה מאכזב אותי
אני בת, בסופו של דבר
מה הקשר ביני לתכלת?
מה הקשר ביני לבין איש הרוח?
מה הקשר ביני ללבן, לטהור, לנקות?
מה הקשר ביני לאנשי מעשה הפועלים עם קל?
אין.
אבודה הייתי. ואוותר.