עבר חודש. בלי יונתן.

ככה.

לצחוק תוך כדי, כי עברתי את זה כבר שבוע.

להיות בסטטוס טכני ולא להצליח להכניס רגשות.

לקחת מזמרת יונתן, לשיר, ולבכות.

לראות חמשוש בוכה, למרות שהוא בכלל לא מכיר אותו.

כשהרב שם יד על הכתף שלי, חזק חזק. נשאר רק לבכות.

להדביק סטיקר על המחשב ולנסות לחייך. לכל אחד. כי איך אפשר לשנוא יהודי?!

תיוגים בעלמא:

@פוסעת

@מתנחלת גאה!

תראה אותי עם כל השברים האלה

תראה

תחבק

תגאל 

אבא קשה לי.

I hate myself

😥😥😥😥😥😥😥😥😥😥💔⛈⛈🌧🌧🌧🌧🌧___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

היה נחמד להתנתק מהמעט שאני כותב כאן כרפלקציה אמורפית על מצב מנטלי במציאות מלחמתית שלא זולגת למציאות הפיזית במידה שמספיקה לערער את הקיום אבל כן במידה שמספיקה לערער את החיים

וכל חווית הקיום הזאת הובילה לפגישה עם המהות

שבה התנתקתי מהרשת ומהמכשירים המסיחים וניתחתי לעצמי את המציאות הקטנה והאבקתית שלי

קראתי קצת

למדתי קצת

התחלתי להתאמן

שתיתי פחות

ניקיתי אורוות

פסח זה חג הנקיון

מעולם לא קיבלתי את זה אמיתי.

אהבה.

זה יבוא?

פתאום אני מפחדת

אולי זה יותר מדי

אולי קרוב מדי

ומה יהיה אחכ