אני יודע שאני לא מחדש שום דבר פה,
אבל בעודי מהרהר לי ומתחרט על משהו שעשיתי ומבקש בליבי סליחה ממי שאולי פגעתי בו (למרות שהוא אפילו לא מודע לזה בכלל..), ולאחר מכן מתנצל כלפי קודשא בריך הוא על מה שעשיתי..
נפל לי פתאום האסימון.
אמנם הוא נפל חלש וקולו בקושי נשמע, אך הוא עדיין נפל קמעה- גם מעצמי אני צריך לבקש סליחה.
בהתחלה חשבתי על המעשה המסויים שעשיתי. בעצם זה שנהגתי שלא כשורה, אני צריך להתנצל בפניי.
אמנם זה היה נראה לי קצת מוזר..
אבל חשבתי שבאמת במקום לשפוט את עצמי, מותר לי גם לבקש סליחה מעצמי.
ובעצם, חשבתי אח"כ, אני צריך להתנצל בפניי גם באופן כללי..
על חטא שחטאתי לפניי בביקורת/הלקאה עצמית לעיתים קרובות.
על חטא שחטאתי לפניי בחוסר ראיית החיובי שבי באופן נכון ואמיתי.
על חטא שחטאתי לפניי באי מיצוי עצמי.
על חטא שחטאתי לפניי במניעה מעצמי דברים טובים (לנפש וגם לגוף).
על חטא שחטאתי לפניי בהתקמצנות על עצמי.
על חטא שחטאתי לפניי באי קבלת החסרונות שבי.
על חטא שחטאתי לפניי בזלזול בעצמי ובכוחותי.
על חטא שחטאתי לפניי בריחוק מה' ומהקרובים אלי.
ולא חסר עוד מה להוסיף..
הלוואי שאני אזכה להפנים זאת במקביל לכל שאר הסליחות האחרות.
