כמה אני מלאה
רגשות
ואשם.
הם הסתדרו לי כל כך
המילים בוידוי.
אני לא טיפוס שבוכה מהר,
אולי כן,
גם לא היום.
זה מוזר לרוץ קלימוטרים
ואז לחפש
את נקודת ההתחלה.
ומחר יום כיפור
אני כל כך חושבת על הצום
שאני שוכחת
לחשוב
להיות
כאן.
לפחות ההם
בין שגגה ומזיד
מספרים לי
איפה אני
לא.
באיזה צבעים
אני מציירת
מחר ועתיד
.
))