אז כמובן שגם לי יצא להיות בשיחה כזו.
זו הייתה שיחה של זוג בעל ואישה חוזרים בתשובה שכל אחד מהם סיפר את סיפור החזרה בתשובה שלו ולכל אחד שם היה רגע או אפילו כמה רגעים שהוא הבין בידיעה ברורה וחזקה שיש אלוקים, מן הארות כאלה. זה בסכ"ה מצב מדהים והם היו מתוקים והאור שהיה להם בעיניים כשהם דיברו על זה נגע ללב אבל מצאתי את עצמי יושבת שם וחושבת לעצמי שאני רוצה גם.
אני רוצה רגע כזה שבו אני אחוש קרבת אלוקים חזקה וברורה שאי אפשר להרהר או להתכחש בה.
אני רוצה נקודה שבה אני ארגיש בטוחה באמונה הזו ושאין דבר אמיתי יותר ממנה.
נקודה שלא משאירה לי שום אפשרות להרהר ולהטיל ספק בכלום.
בגלל שגדלתי לתוך האמונה וחיי התורה לי לא מגיע?
אני רוצה אור. אור שאיר על כל החושך שיש בשאלות שלי.
אור שימלא אותי באהבה לכוח העליון המטורף הזה שיש שם למעלה.
אור שלא ישאיר בי שום צל של ספק והרהורים, שימלא את החלל שנוצר בגלל השאלות שלי, אור שיראה לי ששם ליושב למעלה אכפת קצת ממני הקטנה פה למטה שרק מבקשת קרבת אלוקים ואהבה. אור.
"ואני קרבת אלוקים לי טוב"
גמר חתימה טובה לכל בית ישראל.








