לְזָרוּק מַבָּט בְּמָה שֶׁנִּמְצָא
רָחוֹק עַכְשָׁו וְלוֹמַר
אַתָּה אָדָם טוֹב.
וְאָז לִשְׁאֹף וְלִנְשֹׁף הַכֹּל
וְלִרְעֹד, כִּי
בָּאָה רוּחַ שֶׁתִּקַּח אוֹתְךָ
אִתָּהּ לְמַטָּה, בַּמַּנְגָּנוֹן
שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ
נְשִׁימָה.
וּכְשֶׁעֲנָנִים יַתְחִילוּ לָזוּז בַּשָּׁמַיִם,
וְעָלִים יִתְּנוּ קִדָּה בִּפְנֵי הָרוּחַ
אַתָּה תֵּדַע שֶׁהָעוֹלָם
עוֹד חַי, וּבִשְׁבִילְךָ
יֵשׁ מָקוֹם
רָחוֹק, לָנוּחַ
