אֲנִי אָמַרְתִּי לָךְ וְאַתְּ
נָעַצְתְּ בִּי מַבָּט חוֹדֵר וְהִתְפּוֹגַגְתָּ
כְּמוֹ הָרוּחַ.
וַאֲנִי בּוֹכֶה אַחָרייך, כִּי
מָה כְּבָר נִשְׁאַר לִי
כְּשֶׁאַתְּ לֹא כָּאן.
חָלוּל וְרֵיק וּפָצוּעַ,
כִּי חֵלֶק מַהוּתִי מִמֶּנִּי
נֶעֱלַם
וּבִפְנִים אֲנִי חָסֵר,
וְאִם תַּקְשִׁיבִי טוֹב אוּלַי
תּוּכְלִי לִשְׁמֹעַ,
אֶת הַלֵּב שֶׁלִּי מתנפץ בְּתוֹךְ בֵּית הֶחָזֶה.
(אֲנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה שֶׁנֶּאֱחַזְתִּי בְּךָ,
עַל זֶה שֶׁנָּתַתִּי לְךָ לָלֶכֶת
אֲנִי מִצְטַעֵר, בָּאֱמֶת)