או סתם עוד דלת
כמו הרבה דלתות מסתובבות
שנפתחות, ונסגרות
פעמים נפתחות לכדי חריץ דק
פעמים חושפות טפח
פעמים מכסות טפחיים
פעמים כמו נדמה שהן צוהר לעולם ומלואו
כל הטוב שבעולם, ובעוד עולם, מחכה מעבר למפתן הסף
כל מה שנשאר זה להכנס, פנימה
פעמים שאני נכנס
פוסע במבואה בצעדים משתאים, מהוססים
אט אט הצעידה הופכת בטוח יותר, יציבה יותר
שלווה יותר, מורגלת יותר
פעמים שכבר כמעט מרגישים בבית
השלב הבא זה לחלוץ נעליים, ולהסתובב ברכות, פשוטי כיסויים
כמה נעים לחוש את הרצפה
לעיתים חמימה, מלטפת, משרה רוגע וביתיות
משרה קבלה, הכלה
הכנסה
לעיתים קרה, נוקשה, מותחת, משרה דריכות, זהירות, אי וודאות. משמוש ופשפוש עצמי
אך יפה הוא הדיאלוג בין כף הרגל והרצפה
מתחממים ומתקררים ביחד, איש מרעהו, איש את רעהו
את רעותה
ויפה הוא הדיאלוג בין הגוף לכף הרגל
כמה רגשות, כמה תחושות, נולדות מאינטרקציה כה דקה, כה עדינה
כה דקה, כה עדינה, עד שלעיתים לא ברור היכן בדיוק נגמר זה ומתחילה זו
הכיצד שהעור בגוף מתכווץ
שהשיער בגוף סומר
כתגובה לשדר כה עדין, ממקום כה שולי, סולייתי
אך הכיצד זה שנשאל הכיצד, עת מדובר בנו
הכיצד זה שנשאל הכיצד, עת סוף סוף אלו אנחנו
זה גופנו, זו נפשנו
זו אינטראקציתינו
זה פשוט עניין של חיבור
מה כל כך מסובך?
ופתאום הדלת מסתובבת
ואנו בחוץ
לעיתים הדלת אט אט נסגרת
בתהליך, בהבניה
הפוכה, אך הבניה (שם פועל מומצא בהווה ממושך ל'בניה')
לעיתים באיוושה חזקה, במהלומה
נטרקת הדלת, מבעדינו, עלינו
ולעיתים אנו נשארים יחפים
כבר לא בדיאלוג עם הרצפה מבפנים
לעיתים כבר לא בדיאלוג
שמא תאמרו, יש כל כך הרבה לחוש בחוץ
יש עולם שלם לטרוף
הלא תשיבו,
גוועלד
דיאלוג זה מבפנים
דיאלוג מותנה בלהיות חלק ב-,
חלק מ-
כמה חספוס הרגל יכולה לקבל בחוץ, כשהיא יחפה
הלא אנו זקוקים להגנות
יש תחושות ורגשות
יש אנחנו
שהוא לא של כולם
שאין אנו חפצים להוציא לכל
להחפיץ לכל
ומה בכלל מבינים בחוץ על דיאלוג בין רצפה לכף רגל
ועל דיאלוג בין כף רגל וגוף
מי שלא יבין, יתמה, ישתאה, יבוז
עומד מול דלת
שמא זו עוד דלת
שמא זו ה-דלת
מי יודע
כמה דלתות נפתחו, נסגרו, נטרקו, הסתובבו כבר
עוצם עינים, כבר לא מאמין בדלתות
פתח לנו שער בעת נעילת שער
השולח יד, הפותח שער, לדופקי בתשובה
פוקח עיניים
מביט לעבר הדלת
מתלבט אם לדפוק
שמא איטיב אם אקיש בעדינות
שמא להלום עליה בחזקה, בפראות, יועיל?
שמא כדאי לצלצל בפעמון?
או שמא כדאי..שמא כדאי פשוט לחכות כאן בחוץ, ולהמתין
ומעבר לכל הספקות, לכל הלבטים,
לכל ההתחבטויות וההתבחבשויות-
אני שומע צעדים מן העבר השני
(נ.ב.- לעיתים כשמוצאים את עצמינו בחוץ בלי נעליים, והחשיפה הממושכת מקהה את התחושה, ועושה את הרגל קשה, עבה, לא רגישה- לשטוף את הרגל במים חמים ובסבון, ברכות, זה דבר שיכול להועיל )

