ואז פתאום הרגשת החוסר משתלטת לה והכמיהה והכיסופים מתעצמים כל כך..
מאמינה ובטוחה בלב שלם שבעיתו ובזמנו.
אבל מה עושים עם הרגשות הללו?
כן, הן מולידות תפילות ממעמקי הלב , מגדלות ומעצימות רצונות..
אבל מה עושים עם הרצון העז לביחד הזה? לבנייה? ללתת? להעניק? להיטיב? להכיל? להקשיב? להשתלם? להשלים?..
ב"ה החלה שנה מלאת רצונות טובים. כן ירבו ויתממשו..
רק לעולם לא להפסיק לרצות..
שנרצה. ובסייתא דשמיא ובהשתדלותינו נזכה.

