ההגיגים יצאו לי בחרוזים
אז ככה:
הולכת לישון עצבנית ושונאת.
לא רואה את האור
לא רואה אמונה
לא רואה ת'יעוד
בשביל מה אני כאן...
ולמרות שאני יהודיה
ודתיה
וחרדיה
וחסידיה
ועוד כמה יה יה יה בהגדרה
אני לא מוצאת קשר
בין הקישקושיה למה שאני באמת.
וקורץ לי מעבר הצד השני ואומר:תנסי!
מה כל כך רע להיות חילוני?
תעשי מה שבא לך. תטעמי.
חיים רק פעם אחת. תמרדי!!
אין לך אומץ לעצבן תהורים?
ממילא הם מרגישים שאת לא על הפסים
ונרדמת לי בלי קריאת שמע במוצאי כיפור
ומרגישה רעה וחוטאת ואסור

קמה בבוקר השמש זורחת
שיר על השפתיים בדרך למקלחת
הולכת לפגוש חברות בכיתה
מרגישה מלאת חיים ותקווה
הכל סבבה. הכל פאן
אלוקים עשה בשכל ששלח אותי לכאן

אז באמת שלא יודעת מה האני האמיתי
אני מבולבלת בטירוף
ואני לא הטיפוס שיתעמק בספרים
ויחפור למצוא תשובות בין הפסוקים
רק כמהה ליציבות
ולדעת מי אני ומה מקומי
ולחיות בשקט. ולאהוב גם את עצמי

מה גרם לכם לדתל"ש? וכשהחלטתם לדתל"ש, מה עשיתם? מה הייתה 'שבירת הקערה' שלכם?