ושוב אני לא מצליחה לקום
ואמא מתעצבנת
ואז אני צריכה לעזור
ואז אני מכינה נודלס וזה נשרף
אבל בסוף יצא יחסית בסדר
וגרנולה
וכואב לי האצבע איי
וכואב לי הראש
וכואב לי הלב
היא שלחה לי אם קיבלתי את ההודעה על הספירה לאחור
נראה לי שהיא חושבת שהכל בסדר לגמרי עכשיו
אולי הסתדרנו ביחסים בינינו,
אבל ספירה לאחור וכו'
זה קצת יותר מסובך אצלי.
התחמקתי מזה באלגנטיות
כלומר פחות אלגנטי
אבל התחמקתי.
מותר לי, לא?
אני לא חייבת לעשות משהו אם הוא כואב לי מדי.
(איך אני מנסה לשכנע את עצמי וזה לא עובד.)
ושבת.
שבת בלי ללמוד איתה
שבת עם ללמוד הרבה קרליבך כי יש סופסוף
שבת.
פעם שנאתי שבתות
כי אין לאן לברוח
היום אני קצת יותר אוהבת שבתות
אבל בעיקר כי לומדים איתה
ועכשיו אין לימוד איתה
יש לימוד לבד
אבל זה כל כך לא אותו דבר
אוף. השם. אני רוצה אותה. תן בה כח והבנה.
אני רציתי קרליבך על סוכות
אבל לא היה
אז יש קרליבלך אחר
שהוא גם מהמם
אבל רציתי סוכות.
לא נורא, נכון?
איכ אני.
אתמול היא שלחה לי הודעה איך בסוף היה הצום
ואז התכתבנו
(מנדלה!!
לפחות זה מצחיק אותי.)
והגענו איכשהו לזה שהיא כל היום מבשלת
ואמרתי שאני אתחיל מחר, כלומר היום, כי אתמול היה את האזכרה.
ואז התחלנו לדבר על זה
היא לא ידעה
היא לא מכירה
לא שהיה לה איך לדעת
ואמרתי שמפחיד אותי
והיא אמרה שאם אני לא רוצה אז בעז"ה זה לא יקרה
ושיהיה טוב ושאני לא אדאג
אמרתי שזה טבעי וככה זה ואין מה לעשות
ושבטוח יהיה טוב.
בטוח יהיה טוב.
בטוח בטוח בטוח.
למה אני לא מצליחה להאמין במילים שאני מוציאה מהפה שלי?
אוי.
אבא
תעזור
אני כן רוצה
תמיד אני רוצה
הנשמה שלי רוצה.