לפניכם סיפור קצר לחג הסוכות. סיפור עם מסר חשוב. תהנו!
סוכת שלום
הכוכבים הזוהרים במרום, בישרו לכולם על סיומו של היום הקדוש, יום הכיפורים.
כל המתפללים, התחילו להתפזר לבתיהם כשארשת של שמחה על פניהם.
כמעט ומיד, בכל פינה בעיירה התחילו להשמע הלמות פטישים . היהודים התחילו במרץ לבנות את סוכותיהם.
בעיירה של אז, לא היו סוכות מברזלים וגם לא היה "סכך לנצח" ובנית הסוכה הייתה מלאכה כלל לא פשוטה.
ולכן היו רוב בני העיירה מזמינים את בעלי המלאכה, שגרו במדרון ההר, לעבוד אצלהם בבנית הסוכות.
ובעלי המלאכה היו באים בשמחה ועובדים במרץ רב, שהרי הם צריכים להספיק לבנות סוכות כמעט לכל בני העיירה בארבעה ימים בלבד!
גם לרב העיירה עזרו בעלי המלאכה לבנות את סוכתו . הרב היה משתדל להשתתף במצווה והיה מעודד את הפועלים ומגיש להם כיבוד ומשקה.
ולקראת סיומם של ארבעת הימים, היו בעלי המלאכה מתפנים לבנות את סוכתם שלהם.
כבר לא נשאר להם זמן לבנות סוכה נפרדת לכל אחד ולכן הם בנו סוכה גדולה משותפת במדרון ההר.
ואם תחשבו שבגלל זה הם היו עצובים , טעות תהיה בידכם.
בעלי המלאכה היו מאד שמחים שבזכותם יחוגו כל בני העיירה את החג כהלכתו , וגם הם מאד שמחו בסוכתם המשותפת . בדיבוק חברים נפלא הם התארגנו לחג הממשמש ובא.
באותה שנה שעליה נסוב סיפורינו, בזמן שכל הציבור היה צפון בבית הכנסת , בתפילות החג , לפתע נשבה רוח חזקה וסופה קשה התחילה להשתולל בחוץ.
הסופה עקרה עצים, שברה גדרות, ולצערם הרב של בני העיירה גם שברה את הסוכות.
למרות אווירת החג ששררה בבית הכנסת, היו בני הקהילה מאד מודאגים.
בסוף התפילה, שקטה הסערה. כל המתפללים התקבצו מסביב לרבם ושאלו אותו:
"כיצד נחוג את החג, ללא סוכות?”
הרב היה נבוך ושקע בהרהורים. ולפתע נשמע קול מירכתי בית הכנסת.
זה היה אחד מבעלי המלאכה.
"כל הציבור מוזמן לחוג את החג בסוכותינו שבמדרון ההר! כרגע חזרתי משם וראיתי שסוכותינו לא נפגעה בסערה!” הוא אמר .
בני הקהילה, שמחו מאד על ההודעה המרגשת ומיד פנו כולם לכיוון סוכת הפועלים.
כשהגיעו לשם, התפלאו לראות את הסוכה עומדת בשלמותה , למרות הסערה הגדולה.
והרב אמר : “ראו כמה גדולה מעלת השלום! ששום רוחות שבעולם לא יוכלו לו! אכן סוכת שלום זו ראויה שכולנו נחוג בה את החג!”
סוכת שלום
הכוכבים הזוהרים במרום, בישרו לכולם על סיומו של היום הקדוש, יום הכיפורים.
כל המתפללים, התחילו להתפזר לבתיהם כשארשת של שמחה על פניהם.
כמעט ומיד, בכל פינה בעיירה התחילו להשמע הלמות פטישים . היהודים התחילו במרץ לבנות את סוכותיהם.
בעיירה של אז, לא היו סוכות מברזלים וגם לא היה "סכך לנצח" ובנית הסוכה הייתה מלאכה כלל לא פשוטה.
ולכן היו רוב בני העיירה מזמינים את בעלי המלאכה, שגרו במדרון ההר, לעבוד אצלהם בבנית הסוכות.
ובעלי המלאכה היו באים בשמחה ועובדים במרץ רב, שהרי הם צריכים להספיק לבנות סוכות כמעט לכל בני העיירה בארבעה ימים בלבד!
גם לרב העיירה עזרו בעלי המלאכה לבנות את סוכתו . הרב היה משתדל להשתתף במצווה והיה מעודד את הפועלים ומגיש להם כיבוד ומשקה.
ולקראת סיומם של ארבעת הימים, היו בעלי המלאכה מתפנים לבנות את סוכתם שלהם.
כבר לא נשאר להם זמן לבנות סוכה נפרדת לכל אחד ולכן הם בנו סוכה גדולה משותפת במדרון ההר.
ואם תחשבו שבגלל זה הם היו עצובים , טעות תהיה בידכם.
בעלי המלאכה היו מאד שמחים שבזכותם יחוגו כל בני העיירה את החג כהלכתו , וגם הם מאד שמחו בסוכתם המשותפת . בדיבוק חברים נפלא הם התארגנו לחג הממשמש ובא.
באותה שנה שעליה נסוב סיפורינו, בזמן שכל הציבור היה צפון בבית הכנסת , בתפילות החג , לפתע נשבה רוח חזקה וסופה קשה התחילה להשתולל בחוץ.
הסופה עקרה עצים, שברה גדרות, ולצערם הרב של בני העיירה גם שברה את הסוכות.
למרות אווירת החג ששררה בבית הכנסת, היו בני הקהילה מאד מודאגים.
בסוף התפילה, שקטה הסערה. כל המתפללים התקבצו מסביב לרבם ושאלו אותו:
"כיצד נחוג את החג, ללא סוכות?”
הרב היה נבוך ושקע בהרהורים. ולפתע נשמע קול מירכתי בית הכנסת.
זה היה אחד מבעלי המלאכה.
"כל הציבור מוזמן לחוג את החג בסוכותינו שבמדרון ההר! כרגע חזרתי משם וראיתי שסוכותינו לא נפגעה בסערה!” הוא אמר .
בני הקהילה, שמחו מאד על ההודעה המרגשת ומיד פנו כולם לכיוון סוכת הפועלים.
כשהגיעו לשם, התפלאו לראות את הסוכה עומדת בשלמותה , למרות הסערה הגדולה.
והרב אמר : “ראו כמה גדולה מעלת השלום! ששום רוחות שבעולם לא יוכלו לו! אכן סוכת שלום זו ראויה שכולנו נחוג בה את החג!”
