יש לך עוד 99 שנים

לך יש 867240 שעות

ואגב השקעתי בשבילך וזה באמת החישוב הנכון

את לא מבינה אפילו עד כמה

<צ>

מה זה מצבי כפית שלי בשעה 4 לפנות בוקר

שלא נדע

באמת אני לא רוצה

ולמה את ערה ב4 לפנות בוקר?!

חשבתי רק אני ערה בשעות כאלה הזויות

לפעמים יוצאים מהשגרה קצת

כבר שכחתי מה זה פנימייה סתם לא

אבל אני ערה כי אני לא נרדמת אז זה יותר גרוע..

וואי ונראלי אנחנו ממש מנצלשות

העיקר קנה עולמו!

שיש לו עולם הבא כמו למי שכל ימיו היה עובד ד'? נכון שיש את המדרגה של שב מאהבה ושל זדונות נעשות כזכויות, אבל אני עדיין לא בטוח שזה אומר שמי שכל ימיו עבד את ד' ביזבז את זמנו כי היה אפשר ביותר קלות.

אני ממליץ לך לשמוע את השיר "יצחק אלחנן שמאלה", שאומרים שהרב אזרחי שליט"א מספר אותו כל שנה לפני אלול. זה נורא ואיום.

וזה בדיוק מה שנראה לגמרא כשהיא אומרת שיש מי שקונה עולמו בשעה אחת, ויש מי שקונה בשנים הרבה

אם היינו מגיעה למדרגה של הצער החטרה והעצב שהוא הגיע אליה

שהוא הבין באמת באמת כמה רע מה שהוא עשה

והוא החליט לחזור בתשובה

מבקש סנגורים. הרים. ים. הכל!!!!!!!!!

אז כן.

כן.

נכון שיש מעלה לצדיק על פני החוזר בתשובה - שהוא לא טעם מעולם טעם חטא

אבל יש גם מעלה של חוזר בתשובה - שהוא טעם טעם חטא ופרש ממנו.

בעוה"ב זה לא מדרגות. בעלי תשובה רמה איקס וצדיק גמור כמה מתחת

זה סקאלות שונות לגמרי

מדד שונה

יש מקום שמתאים לצדיק גמור, ויש מקום לבעל תשובה

שזה נראה הדבר הכי לא הגיוני

כי זה לא הגיוני

ובכז

זה מה שה' רוצה מאיתנו

לשלאתך,

זה תלוי עד כמה התשובה אמיתית

ייסורים של חזרה בתשובה אמיתית הם איומים כמו ייסורי גהינום ממש.

לחזור בתשובה מאהבה זה להרגיש בכל איב ואיבר מרמ"ח האיברים כמה ה' היה טוב אליך ואיך אתה הפרת את אמונו, להרגיש אריך בזבזת את כל החיים, זה אולי אפילו גרוע יותר מייסורי גהינום,

לעניות דעתי זה ה"ייסורים של אהבה שהגמרא מדברת אילהם" ייסורים שנובעים מתשובה של אהבה.

זה ייסורים מטהרים שממש אפשר להרגיש איך הם מנקים וממרקים את האדם.

אבל זה עדיין ייסורים

זה הבנה שטעית בכל החיים, שבחרת במסלול שגוי.

ולכן האדם שחוזר בתשובה לא צריך לחוות ייסורי גהינום, כי הוא כבר חווה אותם.

ולכן הזדונות הופחות לזכויות, כלומר שככל שהחטאים יותר קשים השכר יותר גבוה, בגלל שככל שהחטאים יותר קשים גם הייסורים יותר קשים.

לא דומה העולם הבא של אדם שעבד את ה' כל חייו לעולם הבא של אדם שחזר בתשובה בשעה האחרונה של חייו.

שאומרת שיש קונה עולמו בשעה אחת

ויש קונה עולמו בשנים הרבה

ועל הגמרא, והרמבם בעקבותיה שכתבו שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא עומדים

(יש גם גמרא שחולקת על זה, שאומרת שבמקום שצדיקים גמורים עומדים, בעלי תשובה לא עומדים. ואני לא חושב שזה באמת חולק...

ר' בחיי והמהרש"א ור"ת בספר הישר קצת מסייגים את זה . נכון יש את שיטת הרמב"ם וגם אותה נראה לי  שאפשר להסביר בכל מיני דרכים. ומהרב קוק אפשר להבין שכל צדיק גמור הוא בעל תשובה. כל זה בערך.

מכל שרשור איכשהו זה יגיע לפלסופים

אשרייכם!

שאין ניצלוש בנסיו"פ.

כגון זה:מה זה אופי? - נסיונות פעילים

אבל זה תשובה אמיתית

זה תשובה של למות מרוב בכי על איך שהוא שרף את העולם הזה

זה תשובה של תפילה

זה תשובה שלא מתקרבת בכלל ל"אחטא ואשוב" שכולם רוצים להדביק לזה.

החזרה בתשובה היא קניית העולם הבא!

העיקר זה לחזור בתשובה.

אין שכר, יש שכר

פחות..

סתם ר' אלעזר זה ר' אלעזר בן ערך (אם אני זוכר נכון. וגם אם לא, זה בטוח לא מי שאת אמרת)

וכן

זה סיפור עם מוסר השכל אדיר

מוסר השכל מטורף מטורף

רבי אלעזר בן שמוע (הוא מי שמכונה "רבי אלעזר" סתם

טעיתי

אתה כנראה מבין בזה יותר

זה לא מלשון לבקוע - לחצות

אלא מלשון בקיאות

ורק גיגלתי וטעיתי

זה הכל

ומפאת השעה

יצחק אלחנן אוי אוי אוי שמאלה... - נסיונות פעילים

אשרי אדם שכל שעה מחייב היא קניין עולם.

אבל 22 מפחיד מפחיד יותר

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים