ציווי
מצווה
רצון
רצון טוב אפילו.
וכמה קשה הוא.
כאילו להכעיס,
פתאום עכשיו כשמצווה לשמוח;
פתאום כל הכאב והעצב משתלט.
אולי לא באמת
כי אני סתם עייפה
ממש
(לא סתם, אוף.)
ואז כשאני עייפה אז ממילא
אין לי כח לכלום
ובמיוחד לא לשמוח
אבל מה?
למה עכשיו?
בעצם תמיד יש מצווה להיות בשמחה
להרחיק את עצמינו מהעצבות
מאד מאד
כמו שרבנו לימד אותי.
אבל מה,
זה באמת להכעיס
כאילו היצר הרע צוחק עליי בפרצוף;
את רוצה?
אז מה.
היי אבל אני באמת רוצה
ואני אצליח
ואני אנצח אותו
(בטעות זה כתב לי ארצח במקום אנצח, יש בזה משהו.)
ואני אצליח לשמוח באמת!
אני אצליח
לא אכפת לי ממך יצר הרע מטומטם אחד
אם תהיה לי מספיק עזות דקדושה,
אני אצליח.
אוי פףף אני צריכה התבודדות
ובאלי בחוץ
אבל חם ואין זמן
ובכלל מה אני עושה פה כשאני צריכה לעזור
העיניים שלי דומעות
מעייפות ואלרגיה
ונמאס לי
אני צריכה לשתות
ולקחת כדור
ולישון
למי יש זמן ואיך לישון עכשיו
(אמאלה.
פתאום קופצת הפרסומת הזו
טאטע למה אתה עושה הכל כמו חץ מדוייק לי לבטן.
לא הייתי צריכה עכשיו להיזכר גם בזה,
אז מה.
טוב,
כנראה כן הייתי צריכה.)
אז שיהיה
חג שמח.