אויי אבא. אני לא יודעת מה לחשוב. מה לעשות.
אבא, ערב החג.
אבא איך אתה רוצה שהם ישמחו. שהם יקיימו את המצווה שלך לשמוח בחג?
אבא. קשה לי. הבכי תקוע ונהיה לי בחילות.
אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
קשה לי לדבר איתה.
קשה לי לרדת ללוויה.
ועוד יש פוול דברים לעשות בבית בגלל כל האחיינים שנמצאים פה.
אבא תשמח אותנו.
תאיר פנים בבקשה!
אני מתגעגעת לאור שלך!
לשמחה שלך
לגילוי!
אבא תתן לי כוחות להמשיך להתארגן!
אבאאאאאא תבטיחח לי שבחג הזה לא נתפלל במקום קרבנות.
נתפלל ונקריב קרבנות
ונקריב את עצמינו. ונתאחד איתך לגמרי.
בלי מסכים. בלי הסתרים. בלי העלם.
ושנשמע את הלווים שרים במקדש את שיר של יום.
ושנקריב קרבן תודה על כל החסדים.
ועל כל הכאבים.
ושנגיד: "אודדך ה' כי אנפת בי"
שנראה איך הכלל הכלל טוב.
ושנבין שאתה הטווב וכל הטובות שבעולם זה ממך!
ושהטוב המושלם שאנחנו מדמיינים שווה ביחס אליך לכלום.
שנדע אותך באמת!!!
אבאאאאאא אני רוצה גאולהה!
אני רוצה שלא יהיה להם כואב!
שהם ישמחו שמחה נצחייתתת!!!!