אין לי מושג אבל זה גורם לי לרצות להתאבד

אני אחשוב, אני חושבת שבתניא מציגים סיטואציה כזאת אם אתה רוצה לבדוק

לפעמים עצובים כי לא מצליחים בעבודת ה'. 

ולפעמים עצובים בלי קשר לעבודת ה', ומשכנעים את עצמינו שהעצבות והבאסה נגרמות בגלל הקושי בעבודת ה'. ומוצאים לזה חיזוקים משיעורים, ומימרות בגמרא, ופיסקאות ברב קוק, שכל ההרגשה הרעה שלי היא בגלל החטא (שמירת העיניים, לשון הרע, כל אחד ועניינו..) והאמת שזו טעות. יש דבר כזה דיכאון, וזו בעיה נפוצה שתוקפת לא מעט אנשים, דתיים ולא דתיים, ויש לה פתרונות רבים ומועילים.

ומי שהוא במצב השני, של דיכאון כתוצאה מקושי בחיים או מאורח חיים לא נכון או מהלך מחשבה מסוים שמכאיב לו או ממאה סיבות אחרות- לא יעזור לו להתחזק בעבודת ה', מה שיעזור לו זה טיפול נפשי נגד דיכאון. ('טיפול נפשי' נשמע די מפחיד, האמת שזה מאוד משתנה ומגוון מאדם לאדם ויש לזה תועלת משמעותית).

אז אני לא מכיר אותך בכלל, אבל ממליץ לך לשקול אם העצב באמת קשור לעבודת ה', או שאני עצוב בלי קשר, כי את שניהם לפעמים קל מאוד לפתור- רק צריך לדעת מה הבעיה לפני שאפשר לפתור.

בהצלחה ממש!

ועוד משהו מעשי- ממש יכול לעזור לדבר עם אבא/אמא/אח גדול, לפעמים מגלים שהם מבינים בזה יותר ממה שחשבת, והתמודדו פעם עם משהו דומה בעצמם. 

ואני אסביר למה לפני שנה נכנסתי לדיכאון בדיוק בנושא הזה וברוך השם אמא שלי פסיכיאטרית והיא שמה  ישר שלחו אותי לפסיכולוג וקיבלתי טיפול תרופתי ובאמת הפסיק הדיכאון אבל שום דבר שבקדושה לא מדבר אלי וזה מתסכל וגורם לי לבאסה

היום אני מתחרט על זה

אני מאמינה שה' יתברך סולח אם אתה מתחרט על זה

אשריך שזה מתסכל אותך.

אני חושבת שכדאי שפשוט תתעסק בקדושה גם בלי להרגיש משיכה וה' יתברך יעזור לך.

והכי חשוב תתפלל על זה!

תדבר על זה עם אבא, תבכה לו!

אבל זה לא מספיק  אותי . תאמת שנאמס לי ללמוד חמש דקות תורה ביום אני רוצה להיות עובד השם אמיתי  ולא מבלף

תיקח אתהרצון ותשמור עליו הכי חזק שיש,

תעבוד את ה' יתברך בדברים הפשוטים, תחזק את עצמך בכל דבר קטן וטוב שאתה עושה.

תשמור על הרצון!

תעשה דברים של קדושה גם אם זה לא לשמה כי מתוך שלא לשמה מגיעים ללשמה.

ותיקח את הרצון הזה ותראה אותו לה' יתברך.

העיקר לא לעזוב את הרצון

זה מאוד חשוב לי

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...