לפעמים קשה לקבל החלטות. ומה שהכי קריטי שהן כל כך קריטיות
שהן נקודת המוצא לריפוי לנחת ולהתקרבות
להסיר כל כך הרבה קליפות ורצונות של כבוד, גאוה
תגובות ואהדה, מחיאות כפיים סוערות שאין להם תכלית
רק לרצות ולספק את הקול שאומר 'הסתכלו בי. אני שווה משהו'
למה קשה להתנתק באמת? הרי שאני יודעת שזה המעשה הנכון לעשות.
להיעלם, להידחף היטב לתוך השגרה המתוקה.
אנחנו חווים כל כך הרבה חוסר איזון, עצבות, ספקות ובלבולים,
מצב של תוהו ובוהו אדיר בנפש.
כמו ספינה בלב ים שהגלים מאיימים לסחוף הכל ולהטביע.
ריצות בלתי פוסקות אחרי עצמנו של חיפוש אחרי רגע שלם.
סוכות.
חג שבא בדיוק בזמן בשבילי,
למרות הלילות בלי שינה, כמות ההכנות האדירה הבישולים והניקיונות
שבעקבותן קצת סטיתי מהתבוננות פנימה אל החג הזה.
הצלחתי לתפוס קצת רגעי מחשבה.
יש בחג הזה משהו אדיר שמשקף המון סיטואציות בחיים
מצד אחד בסוכה יש משהו לא מוגן ולא יציב
יציאה ממקום הנוחות ומהמקום הבטוח שלי,
כל רגע יכול לרדת גשם ולהרוס את הקישוטים והאוכל
,כל רגע הסכך יכול ליפול ולמוטט את כל מה שבנינו
כן קצת צפוף, לא נוח תמיד, חם ודחוק. כמו בחיים בתק' מסוימות.
ודווקא שם במצבים של אי וודאות וחוסר יציבות
שם נמדדת האמונה והשמחה.
כי הכי קל לשמוח ולהאמין במציאות יציבה ובטוחה, מציאות של יש.
המבחן האמיתי באמונה נמדד ברגעים של ספק וערעורים
איך מתוך כל זה מלקטים רגעים של שמחה, כן גם בירידה.
איך מתוך כל המציאות הקשה מצליחים לבטוח בהשגחה פרטית.
ומצד שני הסוכה היא המסתור, ההגנה, המקום החם שאפשר לברוח אליו.
"כי יצפנני בסוכה ביום רעה".
כבר חצי שנה אני חיה במציאות של סוכה מבחינתי,
ספקות, חוסר יציבות ובלבולים
והאתגר שלי הוא להפוך את המקום שמלא בחוסר וודאות ואי יציבות
למקום בטוח, מאמין ושלם.
ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה
בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך.
והמסע ממש לא הגיע לסיומו
מעכשיו הוא רק מתחיל.