"אין שום יאוש בעולם כלל"
בעיקרון למדתי את זה עם משל ועוד כמה דברים יפים שעוזרים להבין ומרחיבים אבל אני כותבת את העיקר:
המשפט הזה נראה לנו תמוהה ובשביל להבין את כוונת רבינו נפרש 2 מילים:
"אין"- הפעם הראשונה שהמילה אין מופיעה בתורה זה בפרשת בראשית, קודם בריאת העולם בניקוד "ַאַיִן" "ואדם אין, לעבוד את האדמה"
בחסידות פירוש המילה "ַאַיִן" הוא- כלום, ביטול, היעדר, חוסר קיום.
עבודת ה' של האדם בעניין "ַאַיִן" היא להבין שהקיום של האדם ושל כל מה שהוא רואה אינו אלא תעתוע ראיה חזק ומוחשי, אבל באמת הכל זה רק ה' יתברך, ואין עוד מלבדו!
"עולם"- פירוש המילה "עולם" על פי החסידות הוא לשון העלם- הסתרה.
את מה העולם בא להסתיר? את ה"ַאַיִן", את ה' יתברך, שאין עוד מלבדו!
העולם הזה לפעמים מטעה אותנו ומעלים מאיתנו שיש את הקב"ה שמנהל את הכל. אפילו אנשים חכמים מתחילים להאמין בחוקיות הטבע ושוכחים שמעל כל הטבע יש את ה' יתברך.
כאשר אנו במצב של "ַאַיִן בעולם"- האין עוד מלבדו נמצא בהעלם- אנחנו לא רואים ולא חשים את ה' יתברך!
ועכשיו אם נקרא את המשפט מהסוף להתחלה נקבל "כלל בעולם: יאוש שום ַאַיִן".
אם אתה מתבונן במבט של ייאוש לא תתחבר לשום 'אין עוד מלבדו'. זה כלל בעולם, זו עובדה, זה חוק. אבל אם תתחבר למבט של ַאַיִן, של אין עוד מלבדו, לא יהיה שום יאוש.








