והחצאית

והגרביים..

סתומים, זה פתוח. לא יעזור לנסות.

חצאית גם.

גרביים אין.

גם אמא וגם הבית ספר

כן, אם זה פתוח אין מה לנסות..

וגם לי יש תלבושת עם צווארון ואז אני פותחת את הכפתור הראשון כי זה חנוק אז גם על זה מעירים...

אם אני יראה לך את החצאית של הבי"ס תתעלפי על המקום

והחולצה מגוהצת.. 

"החצאית הזו קטנה עלייך"

לא אהבלים היא בגודל שלי זה האורך המקורי

קטן עליו גם לעשות את זה

תאמין לי שאני לא איבדתי כלום בבית יעקב

על קולב זה נירא יותר גרוע ובעיקרון החצאית שחורה - סניף אנדנט-אימפריה בחציל

מתיר עגונות.

בוודאי שהתופעה קיימת והיא לא נדירה, אבל אני לא חושב שהיא נפוצה מאוד. 

זה אולי עדיין קיים אבל פחות ופחות.

השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?

האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?

איך זה מסתדר עם הסביבה?

אם הוא קיים,

אולי הגיע הזמן שלך להשתחרר ממה שלימדו אותך ולברר את האמת באמת.

אתה חופשי.

יש לו אתר ומלא שיעורים.

וגישה שאולי תיישב את דעתך .

נותן מורכבות לאלוהים ולמציאות

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.