היא לא נוצרת בגלל שאנחנו חושבים יותר מדאי.

היא נוצרת כי אנחנו חושבים לא נכון.

כי תשומת הלב שלנו לא ממוקמת נכון. -החשיבה יותר מדאי זה תסמין למשהו שורשי יותר בחיים.

יש על על זה מחקרי מוח של מיינדפולנס. (4 שמתוך 8 שעות של הרצאה אתה לא באמת בהרצאה) 

אגב, רשתות חברתיות לגוניהן מייצרות הפרעות כאלו.

(לא לצעוק)

אבל עדיין יש לזה מרכיבים הרבה הרבה יותר שורשיים מהתסמין (שטחי לדעתי) של "מחשבות מיותרות". 

זה קשור לבריחה מהחיים, מכאב, מדיכאון, מריקנות, (מעוד דברים) על פי מחקרים גם הימצאות בסביבה שדורסת את יכולת המיקוד ותשומת הלב. (אגב, זה יכול להיות גם תוצאה מחוסך תזונתי שגורם לדיכאון שגורם לבריחה..)

הרבה מחשבה וסותרות את חיי המעשה - כמו?

אגב, אם כבר פילוסופים, מחשבות, ובני אדם, יש לשפינוזה את אחת מהאמרות היפות - הוא אמר שהיות ובן אדם הוא יצור מודע -  יצור מודע לעצמו, ולעברו, הוא מודע גם לעתידו, ובהכרח שהוא מודע גם למוות, והיות והוא מודע למוות הוא גם ממציא אמונות פאגניות כדי להתמודד עם העתיד המר והלא וודאי שהוא מודע אליו. - - - מבחינת שפינוזה המודעות הזו לאי וודאות גרמה לאדם להמציא את הפאגניות ביחד עם כל האמונות על "מה שאחרי המוות".  (שאגב, באופן צורם למדי קיבלו יחס של שתיקה מהמקרא)

 שזה יפה.

הם לא התחברו עם הטבע ואלי והטבע ולא חיו חיים ססגוניים, אולי מגוונים, ססגוניים לא. משטר מונרכי שמעוגן באדיאליזציה תאולוגית -  של אליטה ששולטת - וכל השאר כפופים לה.

יותר משהו דחה "מנהגים קבליים" הוא דחה את התאוסופיה של (ספרות) הזוהר, וכל הדברים הנלווים לה (סימבוליזם אדוק על התורה, אדם, עולם), ובמקרים מסוימים פנתאיזם.  - - - משום שלדעתו תוך שהוא מנפנף בכנפי הרמב"ם - התיאוסופיה הזו היא נטע זר שנכנס ליהדות והיא עבודה זרה לכל דבר ועניין לדעתו. 

מהמבט שלי -  הנאה שיש בחיים כאלו - זה חווית הגילוי השכלי, ולא חווית ההתגלות המסטית.

שאתה מתייחס לשכל כאל סוג של הנאה ורגש כצורך "הכרח" ולא כן ראוי

אלא השכל הוא צורך והרגש הוא להנאה וכן ראוי

ו"הכרח" לא יזכר ולא יפקד כי הקב"ה אוהב העולם שברא ואינו מכריחו

ומ"ש בעל כרחך אתה נולד, אינו אלא לרשעים שרוצים לאבד את העולם, להם נאמר דעו כי כשם שלא אתם בראתם את עצמכם, אלא על כרחכם זה קרה, כך על כרחכם אתם עתידין ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא

רגש הוא סכימה של מחשבות בתת מודע. 

אני לא רואה שום סיבה להפריד בין השניים,

אני כן רואה ערך בזה שהחשיבה העצמית והמבקרת תיצור רגש אמיתי וטהור אחרי הבנה ומחקר, ולא רגש עקר כתוצאה מאמונות סבתא.

רגשות לא אמורים להעריץ

רק שכל אמורים להעריץ

החשיבה לא אמורה לשרת את הרגש אלא להפך

לא יוצרים מחשבות כדי לסדר את הרגשות

קודם חושבים כדי לחשוב כי זה העיקר 

אחר כך מתייחסים לרגש ומסדרים אותו לפי השכל

אם נשארות אחר כך מחשבות שלא מתאימות לרגשות המסודרים בשכליות - אז יש "הכרח" לסדר את השכל כדי להתאים לשכליות הראשונית שהיא העיקר

 אתה משום מה חושב שרגש שמסודר בצורה שכלית הוא אמונות סבתא, ואני אומר ואם סבתא ידעה שהרגש צריך להיות מסודר בצורה שכלית - שמע האמת ממי שאמרה

אני מעריץ את שניהם, זה אותו מטבע - צדדים שונים. 

רגש הוא תוצאה של מחשבות תת מודעיות.  

ולא הבנתי אותך בכלל. 

מי דיבר על רגש מסודר בצורה שכלית? מה זה?

רגש הוא תוצאה של מחשבות? מצויין. אני מסכים. זה אומר שהוא מסודר על סמך השכל. רגש מסודר בצורה שכלית זה אומר להעלות את הסדר הזה מהתת מודע אל המודע כדי שאתה תשלוט בזה ולא זה ישלוט בך. קפיש?

וכל זה ברעיון. אבל כיוון שאלוהים שהוא השכליות הפשוטה הוא שולט בעולם כפי שכותב המהר"ל, לכן הרגש צריך באמת להיות מסודר רק על סמך השכל והיינו שוב כנ"ל, שבדרך הטבע שהוא אנו אמורים לשלוט בזה ולא זה בנו. מובן עוד קצת?

קפיש???

כשמדובר ברגשות מיסטיים - מה שעומד מאחוריהם זו אמונה או מחשבה שכלית שלא מעוגנת במחקר ובדיקה שכלית. 

ולא צריך לנתח מאיפה זה מגיע, זה לא תהליכי עומק ומסע של חזרה בזמן לילדות, זה בסך הכל אמונה פשוטה ושיטחית שנמצאת שם. (ולרגש אין סדר. )

דוגמא בחור שמתפלל בדביקות - הוא מאמין שה' שומע, הוא גם מאמין שה' עונה לתפילות, (הוא מאמין גם בעוד כמה דברים) זה מה שגורם לרגש הדביקות והלהט.. 

אם נניח כהמהר"ל שאלוקים הוא שכליות פשוטה והעולם הוא בטבעו שכלי - אז כל ההסברים שלך אינם מדוייקים כפי שכתבתי בפיסקה השנייה בדבריי, אלא רמת דיוקם היא כרמת דיוק מי שחושב שבמראה נמצאת מציאות ממשית

כי הוגי דיעות שנתנו תיאוריות על העולם, גם אם הם יהודים, וגם אם הם גדולים בתורה, הם לא אומרים לי כלום בנושא, כי הם לא חקרו ואין לדעתם שום משמעות ברמת העובדות בשטח בנושא הנוירוביולוגי. 

תן מחקר או מדע!

היא בוכה ובגלל זה יורד גשם -  

זה קיים!!

האם המדע יכול לחקור? 

יופי.

מה איכפת לי אם אל נלחם עם אלה או לא? זה לא ענייני ולא עסקי. כשאפגוש אותם אנסה להביא אותם אל דוכן העדים, עד אז הנח להם לאלים וישבו במקומותיהם בשמי השמים האגדותיים.

ב. האם המדע יכול לחקור? 

1. לא הוא באמת לא יכול לחקור. 

2. אבל אדרבה, משם ראיה, כל המדע מבוסס על זה שהעולם הוא שכלי בטבעו, ולכן תהיה אבולוציה על פי שכל וכו'.

3. אני ממתין בשלב זה לשמוע תשובתך

שהעולם הוא שכלי מטבעו (מה זה?) - תאמין.

3. תשובה למה?

ב. אם תרצה אסביר לך מניין נובעת הטעות. ואז אולי תבחין בין שכל לרגש

3. תשובה למה שכתבתי. אם זו תשובתך - הרי שכבר הגבתי עליה, וסעיף ב' בעינו עומד

ב. תסביר. אגב - עיין באלה אם יום אחד תהרהר הרהורי כפירה נלוזים השגיאה של דקארט איך אנחנו מחליטים  

מכיוון שזה אומר שהאמונות שולטות בך ולא אתה בהן כאמור לעיל ודו"ק.

ב. 1. אתחיל מכך שההערה של "אגב" הצחיקתני עד עמקי נשמתי. אני מקווה שיוצאים בזה ידי חובת "והיית אך שמח". (למה זה מצחיק? פשוט לא ראיתי כל קשר, אבל נניח לזה, בערך כמו הערתך הנחמדה על האל שנלחם באלה)

2. ובכן: השכל הוא כמובן נעלה על הרגש. אבל האדם נעלה דווקא בגלל רגשיותו(!) וזאת כיצד? כיוון שהרגש הוא אכן פחות נוגע לעולם המופשט ויותר נוגע לעולם הגשמי, להוויה הרגעית. וכיוון שהאדם חי בעולם הזה, ובעולם הזה ההוויה הרגעית שולטת, לכן רגשיותו של האדם הופכתו לנעלה יותר מהחיה. החיה יותר "חכמה" ו"צודקת" בשכל - אם היא תגנוב היא תרוויח יותר. אבל האדם ברגשיותו=מוסריותו מבין חכמה גשמית גדולה יותר. ודווקא לכן החיה לא יישאר לה מאומה מעבר להוויה הרגעית, שהרי כל חכמתה ושכלה הם נוגעים לגשמיותה שהיא רגעית, לעומת זאת האדם על ידי הרגש הרי הוא "משמר" את החשיבה החייתית ו"מקפיא" אותה בתוך הוויה רגעית, ואז החשיבה המופשטת שתיעשה על ידי האנושות תוכל להשתמש באותה הוויה אף על פי שאותה הוויה הייתה בגשם, אבל כל זה לעמי הארץ המעוניינים בגן עדן של שוטים, לעומת זאת החכמים יודעים שכיוון שהחשיבה המופשטת היא נעלית באמת, אם על ידי הרגש המוסרי תשרת את השכל העליון ולא את השכל הגשמי החייתי, אז תועיל לאנושות כולה תועלת שאין לה ערך וקץ, ובהכרח שכשהאנושות תתעלה יותר בשכליותה הרי היא תכיר במעלה זו ותעלה זאת לשיא ההערכה, נמצא שהשכליות העלתה את עבד הא-ל למעלה עליונה, ועבד הא-ל בתורו שימר והקפיא את עצמו לצורך קיומו הנצחי, ובכך ידעת סוד גדול במציאות.

השגיאה של דקארט  איך אנחנו מחליטים  

אני מצפה שתהיה סקרן לקרוא הכל.  

אני אצטרך לחפש לך את העמודים, זה לא דקה שתיים.. (או יום יומיים).

אין לי מושג מה הגבת. ולמה. 

לא רק שהם התקבלו, אם תאמר בפקולטה למדעי המוח שרגש לא ניתן להנמקה לא בטוח שיכבדו את דעתך מבחינה אינטלקטואלית. בהתחייבות.

רגש נוצר מצבר מחשבות תת מודעות.

חשוב להדגיש כאן שאני לא מדבר על רגשות אימפוליסיביים. 

לא התעמקתי בלנסות להבין את הדקויות של תגובתך,

אבל לגבי עישון - זה יושב על צורך מסוים. 

כך גם אכילה רגשית. 

וכך גם הרבה מאוד דברים שאנחנו עושים, ובמודע אנחנו "יודעים" שאנחנו לא רוצים לעשות. 

זה כי לתת מודע יש אסטרטגיות פעולה שגויות כדי להשיג צרכים שאנחנו רוצים.

או במקרים אחרים תת המודע מגן עלינו (כמו דחיינות או בריחה מקשר חברתי מסויים) - כדי להימנע מכאב.

תת המודע מגן עלינו, הוא רוצה שיהיה לנו טוב, לא תמיד עם האסטרטגיה האפקטיבית לנו. 

זה סימן שהמצח גבוה רק מקומט, כי אם הוא נמוך אין לו לאן להתקמט

(ע"פ חשבון של ג' שבועות התראה ושבוע מכה, חודש לכל מכה ויצאו בניסן)

אתה יכול להתחיל לכתוב בינתיים

הוא מיועד לנשים בנות 30+ מהמגזר "הרוחניקי -מחוברת -לעצמי" שרוצות חומר קריאה קליל ומבדר בצהרי שבת.

לשפוט אותו לפי אמות מידה של עומק או דיוק מחשבתי או דתי ברור שהוא לא שווה הרבה.

אם הכוונה לעניינים רפואיים או מדעיים, אולי יש מקום לתקן טעיות והטעיות של הציבור.

אבל ברוב העניינים הרצינים, וגם לא בענייני עיצוב ואופנה, אני לא חושבת שיש מה לקחת אותו ברצינות.

אולי אני פשוט רציני מדי😏

אז מעניין על מה הוא מדבר

(אני מודה שלא קראתי לעומק, או כמעט בכלל כי אני לא זוכרת כלום ממה שהיה שם. אבל זוכרת דברים הרבה יותר גרועים)

ועוד אתה מתפלא שאתה לא מתחבר

מכיר דרך אחרת לפתור את הבעיה הזו?

ויש עוד עשרות עלוני שבת.

והקריאה שלי כלולה במחיר של המנוי

אז אין סיבה שתתחבר בכל מקרה

חחח אני תמיד צחקתי מהעלון הזה

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)

באמת ככה מכנים את זה?

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה