א. אכן פסוקים אלו לא מדברים על השכר האמיתי, אלא על "הסרת המונעים" בלבד כדי שהיהודי יוכל ללמוד תורה ללא מונע ומעכב (אברבנאל והכ"י פירשו כך בדעת הרמב"ם. וראה גם לקו"ש חל' לז עמ' 80 הערה 16).
ב. כיוון שבין כה אין לנו השגה בשכר רוחני (ובלשונו: "לא יבינו אחד מני אלף"), לכן התורה העלימה עניין זה (שהרי התורה ניתנה לכל ישראל) (ראב"ע).
ג. באמת השכר המוזכר בפרשתנו ה"ה עניין על-טבעי (לדוגמא: שירדו גשמים בעת שמקיימים מצוות וכן איפכא), ואילו השכר שיהי' לנשמה ה"ה שכר טבעי והתורה לא צריכה לכתוב זאת (רבנו בחיי).
ד. לפי ש"בימים ההם" היו מכחישים את השגחת ה' בעולם, לפיכך רצה הקב"ה לחזק ענין זה ושהשגחתו תיראה לעיני כל, שכל העושה את רצונו – מרוויח שפע בגשמיות (אך אילו השכר הי' רוחני – הרי אז היו נשארים בכפירתם בהשגחת ה') (רבינו ניסים).
ה. לפי שקודם מ"ת עבדו את הכוכבים ומזלות כדי שירד להם גשם ויהי' ברכה בתבואה וכדו', לכן, כשנתן ה' את התורה ואסר לעבוד את הכו"מ, הוצרך להבטיחם שגם ע"י קיום מצוות התורה יהי' להם גשם וברכה בתבואה ועוד.. (לעומת זאת חיי העוה"ב לא הוצרך להזכיר, כי לזה לא היו זוכים גם ע"י עבודת כו"מ) (ר' סעדיה וכן במו"נ).
ו. כדי להדגיש שביהדות, השכר הוא (לא רק בעוה"ב – אחר המוות, אלא) גם בעוה"ז, דלא כפי "הדתות המזויפות" שכל הבטחותיהם זה לאחר המוות (כוזרי, וכן רבינו ניסים).
ז. לפי שכל ההבטחות שמוזכרות בתורה הרי הם לכלל האומה, וכיוון שהעולם נידון אחר רובו, לכן נזכר כאן שכר גשמי בלבד (כמו גשמים ושלום וכדו') שקשור לכלל האומה. ואילו השכר הרוחני בעוה"ב – הרי אין זה לכלל האומה אלא לכ"א בפ"ע, לכן לא מזכירו הכתוב (עיקרים ורמב"ן).
ח. לפי ביאור הרבי הסיבה לכך היא: (כמובן לא למעט מהשכר הרוחני שע"י קיום המצוות וכו', אלא) זה שהשפע מגיע גם בגשמיות, זה הוכחה שהשפע הרוחני גדול מאוד. כלומר: אבן הבוחן לשלימות האיחוד של היהודי עם התורה, ה"ז כאשר התורה משפיעה (לא רק על ענייניו הרוחניים, אלא) גם על ענייניו הגשמיים וכדו'. ולפ"ז יוצא שהתורה באה לומר כאן את גודל השכר הרוחני שהוא יפרוץ וישפיע גם לגשמיות (עיין בגוף השיחה חל"ז).
