למה לא להגיד לאמא שנמאס מהתלבושת הזהה, אני רוצה ללמוד במקום יותר פתוח?
למה לא להגיד בפה מלא לאבא: אני רוצה חברה! לכיף! כי באלי!
למה לא ולמה לא...
אבל בסוף, הלשון נבלעת. ואין מילים.
ואז הולכים לאותה ישיבה, אותו בית ספר חרדי ומסתכלים על הזאתי שנראית לנו יפה מהצד, וצובטים את הלב.
והכאב חוגג
, טוב לראות שלא כותבים פה הרבה...