לפעמים שתיקות חסרות פשר מקבלות מובן גדול -
לו הייתי זברה הייתי צובע את עצמי בשחור, כי הלבן זה צבע של שפויים...
.
מוכר על קרטון בפינת הרחוב,
מתחת למרזב הנוטף....עם גינס צהוב.
ושיניים ספורות... רועדות בקור, ברחוב הרטוב ..
ונפסקה המנגינה ששמורה בכי טוב, לליצן השכונה מבקש - לאהוב.