הידיעה שאם אני קמה זה אומר שיש לי מה לעשות פה בעולם, ה' יתברך סומך עלי ומצפה ממני למשהו.

חוץ מזה למה לא לקום אם אפשר?

זאת זכות מטורפת! מתנה מאבא!

האמונה (או הדמיון) שהחיים יהיו עוד יותר טובים מתי שהוא.

(כמובן הייתי רוצה לומר שזה כי אני מבין שאני בעולם בשביל מטרה וכו' אבל אני לא בטוח שאני יהיה אמיתי עם עצמי)

להשם יתברך ולזולת

שאי אפשר "לעשות טוב" להשי"ת, אלא דרך המעשים הטובים שהוא ציווה אותנו אנחנו נעים טובים ועושים טוב לעצמינו ולסביבה.

בוקר טוב!!

שאני יודע שיש סיבה לזה שהקב"ה בחר להעיר אותי.

שיש כאלה שלא קמו,

אבל לי יש תפקיד כאן היום ואני מנסה לבצע אותו!

קמים מכח האנרציה

מה שגורם לי לקום בבוקר זה הגן היקי שלא נותן לי לפספס משהו שאני חייבת להשתתף בו.

לכן בחופש אני קמה מאוחר...

בגלל שאני בעומס הזוי לא יצא לי לחשוב על זה כ"כ.

המציאות פשוט דוחפת אותי מתוך הרגל 

מתוך הידיעה שעומד לפני עוד יום מדהים וקשה שצריך להספיק בו המון

ותוך כדי לנשום מידי פעם ולהנות.

ובהסתכלות עמוקה יותר זה בבחינת 'שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך'

הידיעה שה' מאמין בי וסומך עלי שהרי הוא החזיר בי את הנשמה

ואם כך קרה- התפקיד שלי עדיין ממשיך.

אוהב את החיים...

כנראה בגלל תפילת שחרית, והרצון לא להרגיש מרוח.

ישר כשאני פוקחת את העיניים דבר ראשון שאני עושה זה- לחשוב איזה דבר טוב יש לי היום.

וזה כולל כל דבר.

פעולה,

משהו מיוחד בבית ספר,

חברות,

אירוע,

הליכה לספרייה,

בילוי עם חברות,

לעשות משהו שאני אוהבת,

חוג..

אפילו ממתק קטן

אין אצלי דבר כזה שיעבור יום בלי שאמצע בו משהו טוב אחד.

וזה כבר מקפיץ אותי מהמיטה..

יודעים מה?

אפילו מבחן מקפיץ אותי.. אני לא שמחה לקראת זה אבל אני כן מתרגשת.

בקטע הרע..

שהקב"ה העיר אותי לעוד יום ויש לי תפקיד שהוא מצפה ממני למלא ולעשות.

אני מצליח לקום בזכות הידיעה שיש לי תפקיד לעשות בעולם... אני לא קם סתם, אני קם לעבוד, לפעול בעולם, לקדם אותו, לשפר אותו, "לתקן עולם במלכות שדי"...

כמה טוב שהכל כבר נכתב בתורתינו הקדושה!!

ראה/י בתחילת שו"ע (או קיצור שו"ע - מה שיותר נח לך)

שאני יודעת שיש לי שאיפות בחיים, וכדי לממש אותם צריך לקום ולפעול כל יום את מה שצריך

וגם כי התרגלתי וכי באופי שלי אני לא מסוגלת לישון המון או להתעצל.

אתה צודק לגמרי שזה ממש קשה לקום כל בוקר ע"י מחשבה על האידאלים וכו'...

אבל הטעות היא שזה באמת לא מתחיל בבוקר, זה במהלך כל היום, הערב, הלילה והבוקר למחרת... צריך לחיות ככה תמיד, זה באמת בכלל לא פשוט, אבל אם חיים תמיד בתחושה של שליחות ועשייה - אז הרבה יותר קל לתפקד ולפעול במהלך כל היום וגם יותר קל לקום בבוקר לעוד יום חדש נפלא של עשיית טוב בעולם... 

זה באמת לא פשוט אבל חייבים להתאמץ לחיות את האידאלים ביומיום...

נ.ב. כמובן שתמיד עוזר לקום בבוקר אם הולכים לישון בשעה סבירה.

אה, ולי אישית המחשבה על הקפה של בוקר - עוזרת לקום...

אני שותה לפני התפילה כי זה עושה לי אותה הרבה יותר טובה...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...