למה תמיד להאשים את הקורבן?

וזה מוגדר כסוג של אלימות רגשית.

מכירה כזה מקרוב.

וזה  יכול גם לנבוע מקושי שלה לתקשר לדבר ולסלוח,

או תחושת בדידות ומגננה קבועה.

תלוי באיזו רמה זה מתרחש אצלכם, ויש הרבה צדדים לבדוק,

בכל אופן, המקרה שאני מכירה דיבורים לא יעזרו- רק טיפול זוגי.

יש אנשים עם אופי רגיש מדי, והם באמת משותקים ולא מסוגלים להגיב מעוצמת הפגיעה (גם אם זאת לא פגיעה כזאת חזקה לרוב העולם).

ויש אנשים שהם כעסנים בטבע שלהם והם מחזיקים את עצמם מלהתפרץ, ובשביל זה הם צריכים זמן להרגע עד שהם מרגישים שהם מסוגלים שוב להגיב.

אפשר ללמד זכות...

אבל ז-ה אלימות רגשית.

זה שאדם רגיש מידי או מחזיק את עצמו מלהתפרץ,

לא מכשיר את הדרך.

ולכן לימוד זכות לא מעלים את העובדה

שהדרך הזו יכולה לפגוע ולהרוס הרבה הרבה הרבה יותר.

ולכן אני חושבת שצריך ללכת לטיפול, לברר מאיפה זה נובע,

וללמוד לתקשר נכון גם כשכואב וכועס ופגועים מאד.

כשאתה קורא למשהו "אלימות" אתה עשוי להצדיק (בעיני קוראים שונים)

שימוש באלימות (מילולית לפחות) מטעמי הגנה עצמית או הדיפה

או עשיית הצדק ושימור מאזן האימה וכו'.

שתיקה היא פשוט *תגובה קיצונית*.

התכנסות האדם בתוך עצמו מתוך חשש להיפגעות נוספת.

כשאנחנו ניצבים מולה עומדות מולנו שתי ברירות:

א. לפרש אותה בצורה הצינית הקרה כניסיון להעניש אותנו.

מה שמעורר בנו התקוממות פנימית ורגשי תסכול שיצטברו

עד התגובה הקיצונית שתבוא מצידנו.

ב. לפרש אותה כהתכדררות, הצטופפות בתוך העצמי,

מעין ירידה מנטלית אל המקלט התת קרקעי -

מתוך רצון להימנע מסיטואציה נוספת שעוררה את התגובה

הזו מלכתחילה.

הכרעה כאפשרות השניה -

יהיה גילוי של גדלות נפש ונכונות ללכת את הצעד האחד קדימה

למען בן הזוג האהוב, שהכי ראוי לכך בעולם מצידנו.

מסכים שהשותקים צריכים ללמוד להתמודד בצורה אחרת.

בסופו של דבר הלקח של שני הצדדים הוא ללמוד לדבר.

כמעט ולא הגיונית ומתאפשרת במידה ויש לך עם השותק יחסים מתמשכים,

כשדפוס הבחירה בשתיקה ארוכת טווח בא לידי שימוש פעמים רבות.

הנשתק בדר"כ ירגיש מאויים מפוחד וחסר יכולת להגן על עצמו, או ליצור קשר,

אפילו צעקות לא מפרגנים כלפיו.

אדישות.

אתה מתייחס בחמלה רבה לשותק ודן אותו לחיוב,

ואין לי שום בעיה עם זה,

כל תופעה שלילית מגיעה ממקום לא טוב או פגוע וחלש של הפוגע.

ועדיין השימוש במילה אלימות לא בא כדי לתת לגיטימציה לפעילות אלימה כלפיו,

אלא להבנת חומרת ההשלכות של השתיקה הזו,

שהיא פוגעת בנפש לא פחות ואף יותר מאלימות פיזית.

כמובן שאני מתייחסת למצבים כרוניים.

מה הטריגר למצבים כאלה של שתקנות?

אני מכיר מצבים של שתקנות שמתעוררת סביב ריבים והרמת קול

או שימוש בביטויים קשים מצד הצד השני. 

אם הטריגר הוא פשוט ביטוי של דעה שלא נראית לי זה כבר

סיפור אחר.

שפוגעות ... 

מבינה את הרתיעה מהרחבת המושג (הצודקת בעיני בעניין זה) כמו עוד הרבה הרחבות בעייתיות מאד,

לא מכירה את ההשלכות של המושג אלימות כלכלית- תוכל לכוון אותי?

אני פשוט מכירה גם שתיקות שנובעות מחוסר יכולת לבקש סליחה על התנהגויות,

להודות בטעות ולדבר לעומק רגשי.

וכך תמיד צד אחד- לא משנה מה עשה\אמר לפני, נפגע,

וצד אחר ת-מיד אשם וצריך להתנצל ולחכות יפה עד שיסכימו לדבר איתו.

ולכן אני מזדהה עם ההכללה של התנהגות זו בתוך אלימות רגשית.

הכללה של כל התנהגות כאלימה היא לשון הרע על רבים ואלימות בפני עצמה.

והקפדתי לא להכליל ולהתייחס לבחירה כרונית בשתיקות.

למה זה מקפיץ אותך?

בעיה רצינית שככה זה כאב

שזה פשוט לא כלי נכון להשתמש בו.

ואני ממש לא שופטת כל אחד ששותק,

גם אני הרי משתדלת לשתוק כשצריך והמצב דורש.

ודיברתי על בחירה כרונית בלשתוק ימים שלמים במקום להתנצל.

ברוב המקרים עדיף לשתוק מאשר לענות מהמותן.

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם: ... ואינו נבהל להשיב וחלופיהן בגולם".

"מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא".

מסכימה.

רוב הלפעמימים

בגלל שקראתי עכשיו על זה ואני קצת צריך עיון לגבי מה שכתבתי

ספציפית על זה)

ניסיתי לבטא את דברייך במילה "קיצונית",

אני מודה שאולי זה עדיין עדין מדי, ואשמח להצעות נוספות.

אני עדיין מעדיף ככה כי ברוב המוחלט של מופעי מושג האלימות

(ואפילו ה"אלימות הכלכלית" כמסתבר לי לאחר עיון בגוגל)

יש (לרוב) מאחורי המושג הזה רמז לכוונה ורצון לגרום נזק.

בסופו של דבר לא נדע לקבוע ששתיקה היא כמעט תמיד

מקבילה לאלימות מילולית או פיזית שכוונתן המודעת לגרום 

לנזק או תחושה רעה ולא להתגונן ולהימנע מנזק.

אני לא חושב ששימוש במושג "אלימות" בהקשר של התגוננות

אפילו פיזית מפני תוקף (ואפילו אז, בלי קשר לשאלת הכוונה של התוקף)

היא משהו סביר או רצוי או מתקבל על הדעת בעיני מישהו מאיתנו

גם אם יענה על ההגדרה המילונית היבשה,

כל עוד המטרה היא - הגנה על עצמי מפני התקפה.

שתיקה תמיד נובעת מחוסר יכולת מסויים, או פגיעות מסויימת,

אם לא היתה לנו בעיית יכולת הייתה לנו יכולת לקור רוח ויכולת

לביטוי עצמי ושכנוע שמבהירים לצד השני מה פגע בנו.

מסכימה עם כל מה שכתבת.

אלימות רגשית בהקשר של שתיקה-

כשזה הכלי לפגוע בשני.

ועדיין גם אלימות פיזית ופדופיליה ועוד,

נובעים פעמים רבות ממקום פגוע וחסר של התוקף,

וזה כמובן לא מכשיר את הכלי.

גם לי יש אשה שזה מה שאני חווה אתה...

ברב הפעמים בן הזוג הוא אדם מקסים ורגיש מידי,

שזו התגובה שהפנים כדרך התנהלות,

ומה שצריך זה ללמוד איך לבנות יח-ד תקשורת נכונה.

אני מאמינה שהתגובה של שתיקה כרונית פוגעת גם בשותק,

זה פשוט לא כייף..,

אז זה ישתלם גם לו.

אל יאוש,

רק לא להשלים עם זה,

ולדעת שאם אנו שואפים לטוב ה' יכוון אותנו להגיע.

תפסיקו לתייג כל דבר כאלימות. אתם מפריזים בלי סוף.

"לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה", כנראה ששתיקה עדיפה מהתפרצות בצרחות ופליטת אמירות לא במקום מהפה.

כנראה שהראיה שלך לא ראיה

אם כן אעדכן את הצוות שלי ונשקול לשנות את התיוג ולהפסיק עם ההפרזה.

ועכשיו ברצינות,

כל אחד מכיר בחירה לשתוק ממה שהוא רואה סביבו,

ולא כל מה שאתה רואה,

קורה כך אצל אחרים.

קצת צניעות לגבי גבולות הידע שלך.

ומברכת אותך שאף פעם לא תכיר ולא תדע ותמיד תחשוב שזה מופרז.

כי התגובה שלך קצת משטחת את כל העולם, והיא מזכירה לי בנות שרק יצאו מהאולפנא מהשיעורים של ה"איך לזהות בעל אלים" וקוראות לכל בחור אלים רק כי הוא קצת גבר לא נשי...

תודה על העצות לגבי עבודת השם, נחשוב עליך.

אני מזמן מזמן בתוך החיים,

מגיבה כאן במרץ כי מכירה את הנושא לעומק לעומק,

לצערי הרב מאד.

כשהגבר פגוע ומרוסק...

ומה שניסיתי לאמר שאם אתה מכיר שתיקות מסוימות ונראה לך מוגזם לקרוא לזה אלימות,

יש אחרים שחיים עם שתיקות קשות ונוראיות ובשבילם ההגדרה הזו זה צדק בסיסי וקריאת כיוון לטיפול.

בעיה רצינית שככה זה כאב

לדעתי אפילו לא רוב המקרים.

הרבה פעמים בחירה בשתיקה היא מתוך רצון:

- להימנע מהדרדרות השיח הלוהט לאמירות קשות

שיותירו צלקת בלתי הפיכה.

- לאפשר לשני הצדדים פרק זמן בו ישקלו בשקט

את עמדותיהם ויתאפשר להם לחשוב על עמדת הצד

השני ואולי להתקרב לקראת פשרה או הבנה

הדדית

- לצנן את הדליקה עד שהרוחות תירגענה

ותהיה אפשרות לנהל דיון מכבד.

אין ספק שיש המון מקרים של ריב בין בני זוג

בהם בדיעבד הם היו מעדיפים שהתקשורת תיעצר

לשעות ואף ימים, ובלבד שלא ייאמרו דברים שנאמרו

ושלא יקרו דברים שקרו.

אם ריב או ויכוח מובילים לשתיקה,

הברירה היחידה שנותרה היא ללמוד לדבר.

מסכים לגמרי. לא צריך להפוך כל התנהגות למפלצתית. בטח לא כשמייעצים לזוג נשוי עצות כאלה שיכולות ליצור ביניהם ריחוק שיוביל לגירושין

תמיד כיף לשמח יהודי

כל הכבוד על הסבלנות..

אני חושב שכדאי דבר ראשון, לדבר על כך פעם כשאתם במצב טוב... להסביר לה שגם ויכוח כדאי לסיים בטוב, להציע לה שתציע הצעה לפיתרון.. תנסו לקבוע "כללים לסיום חיכוך בזמן סביר"..

דבר שני, נראה לי שבלית ברירה, הנכון הוא שגם אתה תשתוק בחביבות. תעשה סימנים חביבים בראש, עם חיוך, הנהון לשלום וכד' - ותחכה עד שהיא תיזום לדבר. כמובן, כשהיא תדבר, תענה נחמד כאילו לא קרה כלום..

מניח שהיא תקלוט אחרי כמה זמן.

יתכן שמה שאת עושה כעת, ברוב טובך, מעודד את ה"מנהג" הזה...

של להחליט מתי היא סו"ס מסכימה בטובה לדבר ולהתפייס..

אני חושבת שזה לא נכון באופן גורף,

תלוי מאיזה מקום זה בא..

כעת יש "פרס" על אי הדיבור.

יש מתנות, יש נסיונות לפייס.

אם הבעל לא יגיב בבהלה מידי, אולי גם לה לא יהיה נוח למשוך דברים כאלה.

אבל את צודקת שתלוי ממה זה בא.

אולי בעיה בלתי נשלטת.. קשה לדעת מכאן.

לכן, הכי טוב קודם כל לדבר על זה, בזמן שכן מדברים... ובנחת.

יש את הפרס של ההרגשה: אני סו"ס החלטתי שאפשר כרגע לדבר...

זו לא צורת תקשורת מיטיבה, ובדר"כ זו התנהגות קבועה של השותק,

ואם זה באמת כך-זה דורש טיפול.

שאתם לא מדברת איתם בכוונה.

ולא פעם ההתנהגויות האלה גם מובילות לאלימות פיזית.

אם כי, כמו שנראה מתגובות קודמות שלי פה, זה לא תמיד המקרה.

לדעתי גם ברוב המקרים זה לא המצב, ודווקא כשמתייגים את זה כהתנהגות כזאת נוראית זה מחריף את הבעיה

ויי זמיר...

אם זאת מניפולציה עליך אז אל תאפשר את זה

אם זה נובע מקושי נפשי שלה תכיל אותה ותעזור לה לצאת מזה

ריב זה דבר שקורה השאלה אם יודעים לנהל אותו

כמו ילדים שרבים המון אבל גם משלימים בשניה וחצי

נשים לא נמשכות לטוב לב.

לא אומר שאין בעיות.

עד לא מזמן היינו בהפסקה בלה בלה בלה וכל זה וזה אומר שמותר לנו לצאת עם אחרים אבל זה היה מפני שלא יכולנו להיות בקשר תקופה של חודשיים+

נשים לא נמשכות לטוב לב. אני מתערב אתך שאין לך מושג בכלל למה את אוהבת את בעלך ולמה את מרגישה כל מיני רגשות כאלה במצבים שבהם את "לא אמורה להרגיש".

פותח השרשור לא צריך לתת יותר מדי מידע בכדי לדעת שאלו שיט טסט שהבחורה עושה לו, ואם הוא בולע את הפיתיון - הוא נחשב פחות מושך בעיניה. קנייה של מתנות לבחורה כשהיא נותנת לו יחס משפיל גורם לכך שהוא משניא את עצמו על הבחורה.

אבל לא שאלתי מה חיפשת.. וזה יפה שאת מנסה להוכיח שנשים נמשכות לטוב לב ו/יודעות מה הן מחפשות אבל זה פשוט לא עובד (אולי על גברים מסכנים אחרים) שחושבים שהדרך להשיג בחורה היא פשוט לשאול נשים אחרות "מה בחורות חושבות".

בגלל זה לא הבעתי דעה בפני עצמה פה חח

וד"ל

האמת הצרופה נמצאת אצל כמה יחידי סגולה פה שקיבלו אותה מהר סיני כנראה

זהירות

אנחנו היינו כותבים את רגשותינו וזורקים את המחברת לשני שהיה מגיב גם הוא בכתב ובזעם.

עד שלאט לאט הזעם נרגע הענינים מתבהרים והשלום מושג.

היום מצחיק לעיין במחברות ההן...

בס"ד

בגדול זה בגלל שאני מאוד כאובה על זה שהוא לא בא לדבר איתי על מה שהיה ,

אלא קופץ ממעל המציאות של המריבה או האכזבה,

כאילו מוחק את נקודת הזמן הזאת וחוזר להתנהג רגיל, בלי לברר מה קרה ועל מה . 

אני מאוכזבת ומיואשת מזה שהוא לא חווה את הכאב שלי , ולא נותן לי לבטא אותו . 

זה בגדול הסיבה לשתיקה, כאילו לאותת , קרה פה משהו. ובאמת זה מתוך ניסיון , 

שהרבה פעמים לא נותנים לי לבטא את עצמי. לא נותנים לי להגיד מה כואב לי. וכך אני

מאותתת לו- אני רוצה לחזור למה שקרה ולדון בו. ובאמת היום אני אחרי טיפול והפסקתי 

כמעט להשתמש בזה. כי אני רואה שהוא מאוד כואב את העובדה שהוא הכאיב אותי, והוא

באמת לא מסוגל לחזור ולדסקס את מה שקרה. ואני צריכה ללמוד לתת לדברים מסויימים לא

לפגוע בי. וזה הפיתרון היותר נכון. לא להיות תלויה בו , אלא למצוא מקום בי שנותן לדברים לעבור 

בלי להכאיב. וזה עבודה מאוד קשה בטיפול. ומאוד משתלמת כי אני בקושי בקושי משתמשת באסטרטגיה הזאת

מרגישה הרבה יותר חזקה ופחות שבירה. זה סיפור שאי אפשר לפתור אותו באבחת סכין. זה תהליך פנימי עמוק. מניסיון. 

ב"ה חזרנו לדבר באותו יום. והכל הסתדר תודות לכמה עצות נבונות שקראתי כאן.

חשוב לי לכתוב גם לאלה שכותבים "להחזיר לה" וכדו', שזה לגמרי מפספס את המטרה.

זאת אשתי ואני אוהב אותה, וחשוב לי שיהיה לה טוב. וזאת הייתה מטרת הפוסט.. 

חג שמח ושבת שלום! תודה שוב

לפעמים שתיקה זה כי ההרגשה היא שאין עם מי לדבר בצד השני

כי שיקום אמון באישיות זה משהו קשה...

תנסה לספר בדיחות, זה תמיד עוזר. לפעמים גם עלי שיחקו אותה מעוצבנים ואם אתה שובר את המתח באיזה בדיחה והצד השני צוחק, זה כבר מגוחך להמשיך לכעוס...

לכו לטיפול זוגי

מה שאתה מראה כאן הוא שיש לכם בעיה בזוגיות

בעיות כאלה הן נפוצות וטיפול זוגי זו לא בושה

זו מתנה

יסדר לכם חיים טובים

וזה לא בגלל שלה יש בעיה

לשניכם יש

טיפול זוגי טוב

זה כיף

זה תהליך עומק

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם