המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום נשואים טריים

בהנהלת: נגמרו לי השמות , פשוט אני..
מכתב פתיחה
אשתי לא מדברת איתירשמקול
מועדים לשמחה..
רציתי להתייעץ לגבי זה שכל פעם שאני ואשתי רבים/מתווכחים היא פשוט לא מדברת איתי.. במקרים הטובים כמה שעות ויכול להגיע גם לימים ארוכים.. זה לא משנה מבחינתה, היא פשוט שותקת ולא מדברת.
כמובן שזה מציק לי ואני ברוב נחמדותי יוזם שיחות הרגעה, קונה מתנות, מקשיב לה וכו', היא פשוט לא מדברת. והיא עקשנית.
מה עליי לעשות כדי לסיים את הגנון הזה?
נ.ב חשוב לציין שבדרך כלל היא נפלאה. אבל כשהיא מקבלת סיבוב ה' יעזור.
נשמע קשה ומציקלוחמת התמורות
אולי אתה מעליב אותה?
...הדוכס מירוסלב

למה תמיד להאשים את הקורבן?

לא בקטע להאשיםלוחמת התמורות
סתם שיבדוק עם עצמו
זה עדיין להאשים את הקורבן חחהדוכס מירוסלב


לא התכוונתי בטוחלוחמת התמורות
לא שמעת עדיין את הצד השני. מניין לך שהוא הקרבן?בלדרית
אתה חושב שהיא נהנית לשתוק? שמתייחסים אליה כילדה? כמישהי עם קריזה שאפשר ללעוג לה?
זה סוג של נשים רגישות או פגיעות מידיכלה נאה
הרוב זה צחוסר הבנה.
תנסה להצחיק אותה ולפיס אותה.
בהתחלה היתי ככה זה עובר
להצחיק אותה ? מעצבן יותר כאשר הכעס עדיין מבעבע 😡קרן-הפוך
אין זוג שלא רב, ואפילו אלו שנראים הכי מתוקים ומתואמים לא באמת מצליחים לחמוק מחילוקי דעות וחיכוכים, מכיוון שמדובר בדבר טבעי שעולה בכל מערכת יחסים. מה שמבדיל בין זוגות מוצלחים יותר ופחות הוא הדרך בה הם רבים והיכולת לזהות ולהתייחס לנושאים שעולים שוב ושוב בוויכוחים, מבלי להיבהל מהם ובמטרה למצוא להם פתרון. את הריבים הנפוצים על הנושאים הנורמליים האלה כמעט כל זוג חווה, ויש גם דרכים יעילות להתמודד איתם ולצאת מהמעגל של המשפטים וההאשמות שחוזרים על עצמם.

צריך לדעת איך לנהל מחלוקות, איך לריב נכון, לזהות מוקשים ומחלוקות שמביאים אותנו, פעם זו ופעם זה, לעמדת הנפגע/ת, הנעלב/ת, הכועס/ת.
לי זה עזר. ואז הינו יושבים לדברכלה נאה
ממש ממש נכון! מסכימה לגמרי!roth
לא קשןר לרגישות מידי.חדשה ישנה
לא לדבר כמה ימים זה כח מטורף.
בעיני סוג של אלימות לא לדבר..
בעלי היה עושה את זה בשנה הראשונה לנישואין שלנו..פשוט כי הוא חיקה התנהגות שראה בבית. לא ניתן לתאר כמה זה פוגע. יאמר לזכותו של בעלי שהוא עשה עבודה מאוד קשה לצאת מההרגל המגונה הזה.
לא גנוןהעני ממעש
זה הטבע שלה. תתמודדו. תתייעצו בעת רגיעה, כיצד היא תרצה שתגיב
צודק. זה אופי. יש אנשים שמתכנסים בתוך עצמם ויש שצועקיםכלה נאה
זה אחד הדברים הקשים?שאלה?

וזה מוגדר כסוג של אלימות רגשית.

מכירה כזה מקרוב.

 

וזה  יכול גם לנבוע מקושי שלה לתקשר לדבר ולסלוח,

או תחושת בדידות ומגננה קבועה.

 

תלוי באיזו רמה זה מתרחש אצלכם, ויש הרבה צדדים לבדוק,

בכל אופן, המקרה שאני מכירה דיבורים לא יעזרו- רק טיפול זוגי.

לא תמיד זה נובע מאלימותהדוכס מירוסלב

יש אנשים עם אופי רגיש מדי, והם באמת משותקים ולא מסוגלים להגיב מעוצמת הפגיעה (גם אם זאת לא פגיעה כזאת חזקה לרוב העולם).

ויש אנשים שהם כעסנים בטבע שלהם והם מחזיקים את עצמם מלהתפרץ, ובשביל זה הם צריכים זמן להרגע עד שהם מרגישים שהם מסוגלים שוב להגיב.

 

אפשר ללמד זכות...

זה לא נ-ו-ב-ע מאלימות?שאלה?

אבל ז-ה אלימות רגשית.

 

זה שאדם רגיש מידי או מחזיק את עצמו מלהתפרץ,

לא מכשיר את הדרך.

 

ולכן לימוד זכות לא מעלים את העובדה

שהדרך הזו יכולה לפגוע ולהרוס הרבה הרבה הרבה יותר.

 

ולכן אני חושבת שצריך ללכת לטיפול, לברר מאיפה זה נובע,

וללמוד לתקשר נכון גם כשכואב וכועס ופגועים מאד.

 

השימוש במושג "אלימות" בעייתי מאודפעם הייתי עוגי

כשאתה קורא למשהו "אלימות" אתה עשוי להצדיק (בעיני קוראים שונים)

שימוש באלימות (מילולית לפחות) מטעמי הגנה עצמית או הדיפה

או עשיית הצדק ושימור מאזן האימה וכו'.

 

שתיקה היא פשוט *תגובה קיצונית*.

התכנסות האדם בתוך עצמו מתוך חשש להיפגעות נוספת.

 

 

כשאנחנו ניצבים מולה עומדות מולנו שתי ברירות:

 

א. לפרש אותה בצורה הצינית הקרה כניסיון להעניש אותנו.

מה שמעורר בנו התקוממות פנימית ורגשי תסכול שיצטברו

עד התגובה הקיצונית שתבוא מצידנו.

 

ב. לפרש אותה כהתכדררות, הצטופפות בתוך העצמי,

 

מעין ירידה מנטלית אל המקלט התת קרקעי -

מתוך רצון להימנע מסיטואציה נוספת שעוררה את התגובה

הזו מלכתחילה.

 

הכרעה כאפשרות השניה -

יהיה גילוי של גדלות נפש ונכונות ללכת את הצעד האחד קדימה

למען בן הזוג האהוב, שהכי ראוי לכך בעולם מצידנו.

 

 

מסכים שהשותקים צריכים ללמוד להתמודד בצורה אחרת.

בסופו של דבר הלקח של שני הצדדים הוא ללמוד לדבר.

 

 

הכרעה כאפשרות השניה?שאלה?

כמעט ולא הגיונית ומתאפשרת במידה ויש לך עם השותק יחסים מתמשכים,

כשדפוס הבחירה בשתיקה ארוכת טווח בא לידי שימוש פעמים רבות.

 

הנשתק בדר"כ ירגיש מאויים מפוחד וחסר יכולת להגן על עצמו, או ליצור קשר,

אפילו צעקות לא מפרגנים כלפיו.

אדישות.

 

אתה מתייחס בחמלה רבה לשותק ודן אותו לחיוב,

ואין לי שום בעיה עם זה,

כל תופעה שלילית מגיעה ממקום לא טוב או פגוע וחלש של הפוגע.

 

ועדיין השימוש במילה אלימות לא בא כדי לתת לגיטימציה לפעילות אלימה כלפיו,

אלא להבנת חומרת ההשלכות של השתיקה הזו,

שהיא פוגעת בנפש לא פחות ואף יותר מאלימות פיזית.

 

כמובן שאני מתייחסת למצבים כרוניים.

 

בגלל זה אני חושב שהביטוי "תגובה קיצונית" מתפקד טוב יותרפעם הייתי עוגי

מה הטריגר למצבים כאלה של שתקנות?

 

אני מכיר מצבים של שתקנות שמתעוררת סביב ריבים והרמת קול

או שימוש בביטויים קשים מצד הצד השני. 

 

אם הטריגר הוא פשוט ביטוי של דעה שלא נראית לי זה כבר

סיפור אחר.

תגובה עם השלכות חמורות?שאלה?

שפוגעות ... 

 

מבינה את הרתיעה מהרחבת המושג (הצודקת בעיני בעניין זה) כמו עוד הרבה הרחבות בעייתיות מאד,

לא מכירה את ההשלכות של המושג אלימות כלכלית- תוכל לכוון אותי?

 

 

אני פשוט מכירה גם שתיקות שנובעות מחוסר יכולת לבקש סליחה על התנהגויות,

להודות בטעות ולדבר לעומק רגשי.

 

וכך תמיד צד אחד- לא משנה מה עשה\אמר לפני, נפגע,

וצד אחר ת-מיד אשם וצריך להתנצל ולחכות יפה עד שיסכימו לדבר איתו.

 

ולכן אני מזדהה עם ההכללה של התנהגות זו בתוך אלימות רגשית.

אני חושב שהתגובה שלך הרבה יותר אלימה הדוכס מירוסלב

הכללה של כל התנהגות כאלימה היא לשון הרע על רבים ואלימות בפני עצמה.

ראה תגובתי מטה?שאלה?

והקפדתי לא להכליל ולהתייחס לבחירה כרונית בשתיקות.

 

למה זה מקפיץ אותך?

זה לא נובע מאלימות אבל זאת אלימות [בכל מצב] זאת לא הכללה?הדוכס מירוסלב

for realness? מבולבל

לא אענה למה זה מקפיץ אותי, זה סתם יצור מצב לא נעים פה.

דיברתי על הדרך?שאלה?

שזה פשוט לא כלי נכון להשתמש בו.

 

ואני ממש לא שופטת כל אחד ששותק,

גם אני הרי משתדלת לשתוק כשצריך והמצב דורש.

 

ודיברתי על בחירה כרונית בלשתוק ימים שלמים במקום להתנצל.

זה כלי שחובה להשתמש בו לפעמיםהדוכס מירוסלב

ברוב המקרים עדיף לשתוק מאשר לענות מהמותן.

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם: ... ואינו נבהל להשיב וחלופיהן בגולם".

"מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא".

לפעמים?שאלה?

מסכימה.

...הדוכס מירוסלב

רוב הלפעמימים

נכון אבל ימים מוגזם לא?לטובה
(תוספת עריכה: הורדתי את הפסקה לגבי אלימות כלכליתפעם הייתי עוגי

בגלל שקראתי עכשיו על זה ואני קצת צריך עיון לגבי מה שכתבתי

ספציפית על זה)

 

 

ניסיתי לבטא את דברייך במילה "קיצונית",

אני מודה שאולי זה עדיין עדין מדי, ואשמח להצעות נוספות.

 

 

אני עדיין מעדיף ככה כי ברוב המוחלט של מופעי מושג האלימות

(ואפילו ה"אלימות הכלכלית" כמסתבר לי לאחר עיון בגוגל)

יש (לרוב) מאחורי המושג הזה רמז לכוונה ורצון לגרום נזק.

 

 

בסופו של דבר לא נדע לקבוע ששתיקה היא כמעט תמיד

מקבילה לאלימות מילולית או פיזית שכוונתן המודעת לגרום 

לנזק או תחושה רעה ולא להתגונן ולהימנע מנזק.

 

אני לא חושב ששימוש במושג "אלימות" בהקשר של התגוננות

אפילו פיזית מפני תוקף (ואפילו אז, בלי קשר לשאלת הכוונה של התוקף)

היא משהו סביר או רצוי או מתקבל על הדעת בעיני מישהו מאיתנו

גם אם יענה על ההגדרה המילונית היבשה,

כל עוד המטרה היא - הגנה על עצמי מפני התקפה.

 

 

 

שתיקה תמיד נובעת מחוסר יכולת מסויים, או פגיעות מסויימת,

אם לא היתה לנו בעיית יכולת הייתה לנו יכולת לקור רוח ויכולת

לביטוי עצמי ושכנוע שמבהירים לצד השני מה פגע בנו.

אוקי?שאלה?

מסכימה עם כל מה שכתבת.

 

אלימות רגשית בהקשר של שתיקה-

כשזה הכלי לפגוע בשני.

 

 

ועדיין גם אלימות פיזית ופדופיליה ועוד,

נובעים פעמים רבות ממקום פגוע וחסר של התוקף,

וזה כמובן לא מכשיר את הכלי.

 

כל מילה בסלע!!!ששוןושמחה

גם לי יש אשה שזה מה שאני חווה אתה...

אז תתייעץ עם מטפל טוב?שאלה?

ברב הפעמים בן הזוג הוא אדם מקסים ורגיש מידי,

שזו התגובה שהפנים כדרך התנהלות,

ומה שצריך זה ללמוד איך לבנות יח-ד תקשורת נכונה.

 

אני מאמינה שהתגובה של שתיקה כרונית פוגעת גם בשותק,

זה פשוט לא כייף..,

אז זה ישתלם גם לו.

 

אל יאוש,

רק לא להשלים עם זה,

ולדעת שאם אנו שואפים לטוב ה' יכוון אותנו להגיע.

אלימות זה בדיוק מה שזה.me.
ואם מישהו לוקח הצדקה למעשה אלים אחר אז משהו במנגנון ההגיון שלו משובש.

פסיבי אגרסבי זה מונח דומה שמסביר התנהגות אלימה אחרת.

אדם.ששותק בעת ריב זה מעשה אלים לא פחות מאדם שפוגע במילים
משובש משובש, הבעיה שלא חסר כמוהופעם הייתי עוגי
במקום שאין אנשים השתדל להיות איש.me.


כנראה לא הבנת אותיפעם הייתי עוגי
יכול להיות.me.


לא נכוןהדוכס מירוסלב

תפסיקו לתייג כל דבר כאלימות. אתם מפריזים בלי סוף.

"לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה", כנראה ששתיקה עדיפה מהתפרצות בצרחות ופליטת אמירות לא במקום מהפה.

כנראה שהראיה שלך לא ראיה

כזה מוחלט??שאלה?

אם כן אעדכן את הצוות שלי ונשקול לשנות את התיוג ולהפסיק עם ההפרזה.

 

ועכשיו ברצינות,

כל אחד מכיר בחירה לשתוק ממה שהוא רואה סביבו,

ולא כל מה שאתה רואה,

קורה כך אצל אחרים.

 

קצת צניעות לגבי גבולות הידע שלך.

 

ומברכת אותך שאף פעם לא תכיר ולא תדע ותמיד תחשוב שזה מופרז.

זה כזה מוחלטהדוכס מירוסלב

כי התגובה שלך קצת משטחת את כל העולם, והיא מזכירה לי בנות שרק יצאו מהאולפנא מהשיעורים של ה"איך לזהות בעל אלים" וקוראות לכל בחור אלים רק כי הוא קצת גבר לא נשי...

 

תודה על העצות לגבי עבודת השם, נחשוב עליך.

תודה על המחמאות?שאלה?

אני מזמן מזמן בתוך החיים,

מגיבה כאן במרץ כי מכירה את הנושא לעומק לעומק,

לצערי הרב מאד.

 

כשהגבר פגוע ומרוסק...

 

ומה שניסיתי לאמר שאם אתה מכיר שתיקות מסוימות ונראה לך מוגזם לקרוא לזה אלימות,

יש אחרים שחיים עם שתיקות קשות ונוראיות ובשבילם ההגדרה הזו זה צדק בסיסי וקריאת כיוון לטיפול.

 

...הדוכס מירוסלב

מדובר פה על אשה לא גבר, את משליכה ממקרה יחידני שלך על כל המקרים.

ה"יש אחרים" האלה לא צריכים לייעץ במקרים של זוגיות כי הם לא אובייקטיבים.

 

מתי החמאתי? מבולבל

שתיקות כדרך ניהול מריבות - בריחה מהתמודדות.קרן-הפוך
שתיקה היא דרך ביטוי המביעה אלימות לא פחות מצעקות. היא מעבירה מסר בסגנון: "אינני רואה אותך ואינך קיים לגביי". זהו מעין חרם של האחד על השני.
שימוש בשתיקה רועמת מעיד על ייאוש ועל אכזבה שמרעילים את הקשר. כפועל יוצא, הצד השני תלוי בחסדיו של בן הזוג השותק, עד אשר הוא נוטה לוותר.

שימוש בשתיקה הוא אחד מדרכי ההתמודדות המפחידות והאלימות בשעת מריבה.

שתיקה יוצרת מעין חומה המרחיקה את המשתמש בה מהתמודדות ישירה עם הכאב והסבל, ומשמשת כעונש כלפי האחר. למעשה, השתיקה הופכת לכלי נשק כלפי הצד שנחשף אליה, אשר מרגיש עצב, בדידות וחוסר ערך. בכך מהווה השתיקה מחסום לתקשורת כנה ואמיתית.

מאחורי כל שתיקה קיימת פנטזיה שתביא לכך שהצד השני יבין את רצונותיו, תחושותיו ורגשותיו של השותק, מבלי שהנפגע במריבה יצטרך לדבר.

הנוקט בדרך השתיקה עושה כן מהסיבות הבאות:

1. הגנה - השותק מעמיד את עצמו בעמדה שבאה להגן על עצמו מפני פגיעה נוספת. הוא לא יכול לספוג עוד עלבונות וכעסים.

2. רצון להישאר צודק - השותק מעמיד את עצמו במעמד לפיו "הוא הצודק היחיד", ואין מקום לעמדה אחרת משלו. השתיקה היא דרך לאלץ את הצד השני לקבל את עמדתו.

3. רצון להעצים את כוחו - השותק חווה את עצמו כאדם חלש. הדרך להעלות את כוחו ולהרגיש חזק הינה דרך השתיקה.

4. קושי לסלוח - השותק הינו אדם המתקשה לסלוח ולהתפייס. לכן הוא מסתגר ויוצר ריחוק מהשני.


דרך זו נבחרת בדרך כלל על ידי אנשים שחוו בילדותם ביקורת, כעס, השפלה ועלבון על ידי דמויות משמעותיות בגידולם. הם למדו לשרוד ולהגן על עצמם דרך צמצום והתרחקות מהמקום הכואב. הניתוק הרגשי משמש להם מעין מנגנון הגנה מפני תחושת הכאב והסבל, כך שבבגרותם הם אינם יכולים להתמודד ישירות עם הכעס ונוטים להתבצר בשתיקה. אלא שברבות הימים, שימוש ממושך באסטרטגיה זו פוגע הן בנוקט בה והן בבן הזוג.

המשתמש בדרך של שתיקה אינו מאמין שהוא יכול להתבטא באופן חופשי, וכי דעותיו יקבלו התייחסות. הוא חושש משיפוטיות, ביקורת, זלזול ומביטול רגשותיו. הוא משלה עצמו כי המסר יעבור מבלי שיצטרך לדבר, אך לא כך הדבר מאחר שהשתיקה לא נוצרה ממקום של שקט ובטחון אלא ממקום פגוע וכועס.

שני בני הזוג צריכים להבין ששתיקה הינה תמרור אזהרה לזוגיות, ושהיא מסמלת ייאוש ואכזבה. על בני זוג המחליטים להמשיך ולחיות יחד לקחת אחריות הדדית ולפעול לטובת הקשר הזוגי. בשלב הראשון עליהם להבין שהתנצלות מצביעה על נקודת חוזק של המתנצל, אכפתיות ויכולת הכלה של השני. בשלב הבא עליהם לפתח אמון מחדש שיאפשר להם לחדש ביחד את הברית הזוגית.
אמנם ההסבר מפורט אבל הוא לחלוטין לא מסביר כל שימוש בשתיקהפעם הייתי עוגי

לדעתי אפילו לא רוב המקרים.

 

 

הרבה פעמים בחירה בשתיקה היא מתוך רצון:

 

- להימנע מהדרדרות השיח הלוהט לאמירות קשות

שיותירו צלקת בלתי הפיכה.

 

- לאפשר לשני הצדדים פרק זמן בו ישקלו בשקט

את עמדותיהם ויתאפשר להם לחשוב על עמדת הצד

השני ואולי להתקרב לקראת פשרה או הבנה

הדדית

 

- לצנן את הדליקה עד שהרוחות תירגענה

ותהיה אפשרות לנהל דיון מכבד.

 

אין ספק שיש המון מקרים של ריב בין בני זוג

בהם בדיעבד הם היו מעדיפים שהתקשורת תיעצר

לשעות ואף ימים, ובלבד שלא ייאמרו דברים שנאמרו

ושלא יקרו דברים שקרו.

 

אם ריב או ויכוח מובילים לשתיקה,

הברירה היחידה שנותרה היא ללמוד לדבר.

מסכימה.קרן-הפוך
הכל טוב ויפה כשהשתיקה לוקחת כמה דק'-שעה...חדשה ישנה
אבל כשזה כמה ימים זה לא מתקבל על הדעת . בין בני זוג זה לא תקין ולא הוגן להתנהג ככה.
ואם אני אדבר בסגנון של פסיכולוגיה זו אלימות רגשית לכל דבר ועניין.
לא בא להצדיק את זהפעם הייתי עוגי
אבל מעדיף את זה על דברים
קשים יותר


המסקנה מזה היא ללמוד לשוחח
את חוסר ההסכמה ולהימנע מריבים.

עבור רבים, ריב קולני או חילופי דברים
קשים צורבים עבורם לא פחות משתיקה
ממושכת
מעולה!הדוכס מירוסלב

מסכים לגמרי. לא צריך להפוך כל התנהגות למפלצתית. בטח לא כשמייעצים לזוג נשוי עצות כאלה שיכולות ליצור ביניהם ריחוק שיוביל לגירושין

תודה על החיזוק פעם הייתי עוגי


תודה על התודה הדוכס מירוסלב

תמיד כיף לשמח יהודי

זה לא הגיוני ימים להרגע.לא סביר כלללללמצפה לילד
ואם יש צורך בימים.אז מידת התוקפנות אצל האדם כה גדולה שנדרשים לו ימים להרגע.
במצב שאתה מתאר חצי שעה תספיק לאיפוס. וגם אז אפשר להגיד אני זקוקה לשעה להרגע שלא אגיד דברים שאתחרט עליהם
מזדהה4K
בתור אחת שזה גם האינסטינקט שלה לסיטואציות כאלו - התחנפנות בנסיון להוציא אותי מזה, זה הדבר האחרון שיעזור. ההסתגרות הזו היא לא במטרה לפגוע או להעניש אלא באמת צורך שקיים. לא מכירה את אישתך ואת המניעים שלה להתנהגות אבל מהיכרות עם עצמי, הייתי ממליצה לך לנסות לתת לה את הספייס שלה. תן לה את הזמן עם עצמה להרגע. תשתדל לא להתרגש יותר מידי ממנה ותתנהג כמה שיותר טבעי מבחינת היחס אליה. כשתקבל באמת את הצורך הזה שיש לה בהסתגרות הזו, יהיה לך קל יותר להכיל אותה. תמשיך להיות אתה ואם היא תמשיך לא לשתף פעולה היא תבין בסוף שהיא זו שפוגעת בשניכם. אני מאמינה שהיא תעריך את הקבלה שלך לתחושות שלה ותחזור לעצמה כמה שיותר מהר.
שוב, לא מכירה אותה ויכול להיות שהיא כן תצפה לדברים אחרים ממה שציינתי, אבל תמיד טוב לנסות. בהצלחה
תנסה "לעצור" את החייםאנושית 8)
לומר לה עכשיו יושבים. ולומר לה שתאמר כל על ליבה עד שנפתור את הפגיעה/הבעיה .
במיוחד שעכשיו ימי חג וצריך לשמוח ואי אפשר להמשיך ככה.
כל הכבוד
קשה...ד.

כל הכבוד על הסבלנות..

 

אני חושב שכדאי דבר ראשון, לדבר על כך פעם כשאתם במצב טוב... להסביר לה שגם ויכוח כדאי לסיים בטוב, להציע לה שתציע הצעה לפיתרון.. תנסו לקבוע "כללים לסיום חיכוך בזמן סביר"..

 

דבר שני, נראה לי שבלית ברירה, הנכון הוא שגם אתה תשתוק בחביבות. תעשה סימנים חביבים בראש, עם חיוך, הנהון לשלום וכד' - ותחכה עד שהיא תיזום לדבר. כמובן, כשהיא תדבר, תענה נחמד כאילו לא קרה כלום..

 

מניח שהיא תקלוט אחרי כמה זמן.

יתכן שמה שאת עושה כעת, ברוב טובך, מעודד את ה"מנהג" הזה...

זה שם אותה בעמדת כח ושליטה?שאלה?

של להחליט מתי היא סו"ס מסכימה בטובה לדבר ולהתפייס..

 

אני חושבת שזה לא נכון באופן גורף,

תלוי מאיזה מקום זה בא..

אולי הההיפך...ד.

כעת יש "פרס" על אי הדיבור.

 

יש מתנות, יש נסיונות לפייס.

 

אם הבעל לא יגיב בבהלה מידי, אולי גם לה לא יהיה נוח למשוך דברים כאלה.

 

אבל את צודקת שתלוי ממה זה בא.

 

אולי בעיה בלתי נשלטת.. קשה לדעת מכאן.

 

לכן, הכי טוב קודם כל לדבר על זה, בזמן שכן מדברים... ובנחת.

 

 

גם אם אין את הפרסים מצידו?שאלה?

יש את הפרס של ההרגשה: אני סו"ס החלטתי שאפשר כרגע לדבר...

 

זו לא צורת תקשורת מיטיבה, ובדר"כ זו התנהגות קבועה של השותק,

ואם זה באמת כך-זה דורש טיפול.

 

 

ומה קורה בכיוון ההפוך, לקראת סליחה, התפייסות, השלמה?קרן-הפוך
מתחילים בשיחות? מי משתחרר ראשון?
בימים המותרים המגע הגופני מסייע להשלים?
רק אני חושבת שההגדרה "אלימות רגשית" מוגזמת?וואוו
גם אני כשאני כועסת על בעלי או ילדיי, לא רוצה לדבר איתם. זה נורמלי לחלוטין
אמנם לא עושה את זה מעבר לכמה שעות אבל עדיין מבינה את המקום הזה. זה לא כדי להעניש אלא פשוט כעס.
אני חושבת שיש הבדל משמעותיחדשה ישנה
בין להירגע עם עצמך כמה שעות לבין כמה ימים.
יש הרגשה של 'תנו לי להתבשל עם עצמי. להירגע ולנשום וקצת שקט..'
לבין 'עכשיו עיצבנתם אותי, לא מדברת איתכם גם אם תעשו שמיניות באוויר... לא תזכו לשום יחס מצידי.. מבחינתי אתם אוויר. .'

וכשפונים אלייך ואומרים לך- אמא, את יכולה לספר לי סיפור? אז את עונה - לא עכשיו. או שאת לא מגיבה בכלל? כי זה נורא פוגע אך אין שום תגובה!
את אולי עושה את זה בשביל להרגע, לא בשביל להראות להםבתאל1

שאתם לא מדברת איתם בכוונה.

יש מקרים שזה נובע מאופי אליםהדוכס מירוסלב

ולא פעם ההתנהגויות האלה גם מובילות לאלימות פיזית.

אם כי, כמו שנראה מתגובות קודמות שלי פה, זה לא תמיד המקרה.

לדעתי גם ברוב המקרים זה לא המצב, ודווקא כשמתייגים את זה כהתנהגות כזאת נוראית זה מחריף את הבעיה

לדבר איתהפאז
בזמנים שהכל טוב.
לשאול מאיפה נובעת ההסתגרות וההתרחקות כי יש הרבה מקומות שזה יכול לנבוע מהם.
לשאול למה היא זקוקה כשקורה דבר כזה (שתשאל שוב ושוב מה קרה? שתחזר? שתיתן ספייס?)
לסכם שהיא תגדיר את הצורך שלה אפילו בקצרה;
'אני כועסת מאד עכשיו ולא מסוגלת שנדבר עד שארגע'
'נעלבתי ואני פגועה ממך מאד'
וכן הלאה.

מאד חשוב בעיתות שלום לדעת לדבר על הדברים האלה, לגמרי בקטע טוב.

אצל רוב בני האדם הצורה בה הם מגיבים בזמנים קשים,
בין אם זה צעקות וויכוחים ובין אם זה דווקא בריחה והסתגרות,
היא הישרדותית וקשה לשנות אותה.
זה לא בהכרח ש'בא לה' להסתגר ואם היא תחליט שלא היא תוכל להתנהג אחרת,
באותה מידה שיש אנשים שכשהם כועסים או פגועים הם צועקים או מרימים את קולם.
(ואין פה בכדי להצדיק אי אלה מההתנהגויות).

בזוגיות נכון להסתכל לטווח ארוך.
להבין שהצורה הבסיסית לתגובה כנראה תשאר בתקופה הקרובה,
וגם חיכוכים או היפגעויות פה ושם,
ולכן לשוחח על זה ולהערך וללמוד אחד את השני.

בע"ה עם הזמן תדעו לתת זה לזו את הצורך הרגשי ולדעת להתמודד עם חיכוכים בצורה נכונה ונעימה ולהצמיח מהם רק טוב.
שתיקה מראה על כאב!יתכן
בס.ד
על הבקר כנס לחנות ספרי קודש או לפעמים יש גם בסופר.
קנה לך ספר של הרב שלום ארוש על תפקיד הבעל בשלום בית.
תשדרג את עצמך ואת ביתך
בהצלחה רבה וחג שמח
את ממליצה על הספר כי קראת אותו?הדוכס מירוסלב

ויי זמיר...

הרב ארוש מתאים לאנשים מאוד ספציפיים,עובד
לזוגות סרוגים הייתי ממליץ שלא להתקרב לשיטה הזו(אפשר לקחת ממנה טיפים, אבל ממש לא לעבוד בקיצוניות שהרב מציג, כי זה יכול לדרדר בתים לעברי פי פחת בקלות) השיטה שלו מתאימה לאנשים במצב בסיסי יותר עם רקע ספציפי קודם וממש לא לכל אחד-
מספיק לקרוא את הסיפורים שהוא מספר(אלימות, הוצאה לפועל, מלחמות בתוך המשפחה ושלל צרות שאינן מצויות במשפחה סרוגה ממוצעת)
מניפולציה לא לגיטימית מצידהזיויק

 

 

אם זאת מניפולציה עליך אז אל תאפשר את זה

 

אם זה נובע מקושי נפשי שלה תכיל אותה ותעזור לה לצאת מזה

 

ריב זה דבר שקורה השאלה אם יודעים לנהל אותו

 

כמו ילדים שרבים המון אבל גם משלימים בשניה וחצי

מומלץ מאודמנחם חפץ
טיפול זוגי
היימעדיף לא לספר.
אפס יחס כאשר היא מתחרפנת.
שמור על הכבוד שלך.. נסה ליזום פעם פעמיים. לא רוצה? שתוק. היא תדבר בסופו של דבר, כנראה. אתה - שתוק.
אל תקנה לה מתנות. לא מגיע למישהי שנותנת לך יחס כזה מתנות. זה רק מוריד את הערך שלך בעיניה.
אהרון אוהב שלום ורודף שלום. מה ה' רוצה ממנו?כלה נאה
אישה היא רגישה ופגיעה !
אולי תחשוב על זה ?
חשבת שאתה חי עם חבר ?


להיפך. לפותח אני אומרת יפה מיצידך שאתה רודף שלום. בעל דואג ומפנק.
בעל שקונה מתנות ומנסה לפיס. זה מראה על מידות טובות. וזה רצון השם.
תמשיך כך רק צריך ללמד אותה איך להשתחרר יותר.
כמה ימים ניראה לי מוגזם.

גם אני היתי בהתחלה ככה. נפגעת ושותקת. הכי הרבה יומים. ובעלי התנהג בדיוק כמוך ואני מעריכה אותו מאוד מאוד!
במשך השנים לי זה ירד. ברוגז מקסימום שעה!
קלטי איזה קטעמעדיף לא לספר.
לא שאלתי אותך.
פותח השרשור, התעלם ממה שכלה נאה כתבה בעניין. לא שואלים נשים דברים כאלה. הן. מביאות את התשובות האלה מסרטים הוליוודים ומתהליכי רציונליזציה שהן מבצעות לעצמן.
תשמע מצטערת להגיד לך אתה ד פ ו ק !כלה נאה
ראיתי שאתה רווק. מה אני עונה לך בכלללל
יש לי חברה כבר 7 חודשיםמעדיף לא לספר.


מסכנה!! שההצגות יגמרו אחרי החתונה היא תברח לךכלה נאה
אין הצגות. בניגוד למה שאת חושבתמעדיף לא לספר.

נשים לא נמשכות לטוב לב.

לא אומר שאין בעיות.

עד לא מזמן היינו בהפסקה בלה בלה בלה וכל זה וזה אומר שמותר לנו לצאת עם אחרים אבל זה היה מפני שלא יכולנו להיות בקשר תקופה של חודשיים+

אתה טועה. רק לטוב לב נמשכתי !כלה נאה
אישה היא לא כלב שצריך לאלף אותו. קצת סבלנות ולגלות הבנה ורגש.
אולי שאלת את אישתו ממה היא מסתגרת ?
לך תדע מה קורה בניהם.
לא ניראה לי שאם שכח ליקנות חלב היא לא תדבר איתו כמה ימים!
לפי התגובות שלך אצלך הכל שחור לבן
לא נכון.מעדיף לא לספר.

נשים לא נמשכות לטוב לב. אני מתערב אתך שאין לך מושג בכלל למה את אוהבת את בעלך ולמה את מרגישה כל מיני רגשות כאלה במצבים שבהם את "לא אמורה להרגיש".

פותח השרשור לא צריך לתת יותר מדי מידע בכדי לדעת שאלו שיט טסט שהבחורה עושה לו, ואם הוא בולע את הפיתיון - הוא נחשב פחות מושך בעיניה. קנייה של מתנות לבחורה כשהיא נותנת לו יחס משפיל גורם לכך שהוא משניא את עצמו על הבחורה.

חחח אתה לא 100כלה נאה
תגיד לי מה חפסתי?
בחור עדין ורגוע עם לב טוב
חיצונית גבוה רזה
ומצאתי כזה
??מעדיף לא לספר.

אבל לא שאלתי מה חיפשת.. וזה יפה שאת מנסה להוכיח שנשים נמשכות לטוב לב ו/יודעות מה הן מחפשות אבל זה פשוט לא עובד (אולי על גברים מסכנים אחרים) שחושבים שהדרך להשיג בחורה היא פשוט לשאול נשים אחרות "מה בחורות חושבות".

בהצלחה תשאר עם התאוריות שלךכלה נאה
אלה לא תיאוריות, ובטח לא שלי.מעדיף לא לספר.


*חיפשתיעובד
אם כבר אז כבר...מיכל318
*חפשתי
כשהיא תחזור לדבר איתך תגיד להבינייש פתוח
"עכשיו אני לא מדבר איתך!!!" ואל תדבר איתה שבוע
אל תדון את חברך, עד שתגיע למקומו.קרן-הפוך
לא מתאים שבחור רווק יגיב בנושאים של קשיים בזוגיות.
אני אמנם רווקבינייש פתוח
אבל אני חושב מחוץ לקופסה. זה יכול לתת פתרון שאף אחד אחר לא חשב (בגלל הרגלים מהמקום הזה וקבעונות) ואולי אני לא מכיר את הבעייתיות במה שאני אומר. בואו נסמוך על פותח השרשור להחליט מה המצב והאם להקשיב לעצב שלי
תגובה חסרת אחראיותאנושית 8)
לדעתי זה יכול להיות רעיוןלוחמת התמורות
שתרגיש מה זה
אבל שבוע זה מדאי
מתכון למלחמה לא לשלום!כלה נאה
קח את התגובות כאן...מיכל318
בערבון מוגבל. מאוד.
כולל שלך? זיויק
את שלי ביכלל לא.מיכל318
יש כאן רווקים שחושבים שהם מבינים פשוט...
אבל הם ביכלל לא מבינים ולא יכולים לישפוט ובטח שלא לתת עיצות.
לגמריהדוכס מירוסלב

בגלל זה לא הבעתי דעה בפני עצמה פה חח

כי אתה חכם.מיכל318
ורווקות?.. יכולות?זיויק


איפה בדיוק אתה רואה שהגבתי כאן??מיכל318
אמרתי לו שלא יתייחס לתשובות של אנשים רווקים וחסרי ניסיון שהם חושבים שהם יודעים הכלל בחיים.

ולא נתתי עיצות ושטויות.
בנות אחרות הגיבו.. אז רקאמרתי..זיויק


אז תגיד.מיכל318
מה, ניפגעת עכשיו?מיכל318
כן. אבל לא עכשיוזיויק

וד"ל

סליחהמיכל318
הבנתי.
מחולזיויק


יופי.מיכל318
סליחהזיויק


סלחתי כבר מיזמןמיכל318
לא יודעת אם חיכיתי לזה..
יש כאן גם נשואים עם עצות גרועותתודה לאל
בכלל ראיתי כאן אולי 2-3 תגובות ענייניות שיש מצב שיעזרו
נכון לגמראימיכל318
אני מקווה מאוד בעזרת ה' שהוא יקשיב לאנשים הנכונים...
הנכונים *לו*זיויק


כן, ברורמיכל318
לזה היתכוונתי
חשבתי שזה היה ברור....מיכל318
לא משנה.
כי יש פה שיפוטיות גם לפותח השירשורים וגם כלפי המגיביםזיויק

האמת הצרופה נמצאת אצל כמה יחידי סגולה פה שקיבלו אותה מהר סיני כנראה

 

זהירות

יש יותר אבל צודקזיויק


גם אני כזאת!שחף אליצור
אהבתי את השאלה כי הרבה זמן אני לא מצליחה להבין את זה.
כשבעלי ואני רבים אני גם שותקת. פעם יותר, היום פחות... בראש יש לי המון מה לומר אבל תכלס נכנסת למשהו פנימי ושותקת.
רוצה שיבוא ידבר וישאל והוא בחיים לא עושה את זה.
אצלנו בבית ככה זה היה. שתיקות רועמות ומפחידות
אולי פעם במצב של טוב תסביר לה שזה מפריע, שתריב שתחזיר אבל שרק לא תשתוק....
לבעלי זה כן עזר כל עוד זה לא מריבה ממש קשה! אני עוד צריכה ללמוד איך לריב אבל לאט לאט גם את זה לומדים
טוב שהבאת את הצד השני( שלך)מיכל318
יש כאן רווקים שעיצבנו אותי עם התגובות שלהם.
להשתמש במחברת ולכתובשחר245

אנחנו היינו כותבים את רגשותינו וזורקים את המחברת לשני שהיה מגיב גם הוא בכתב ובזעם.

עד שלאט לאט הזעם נרגע הענינים מתבהרים והשלום מושג.

היום מצחיק לעיין במחברות ההן...

חחחחח רעיון יפהכלה נאה
רעיון יפה בפני עצמוender13
אולי תתן לה קצת*שלי*
זמן להירגע
ואז תוכלו לדבר יותר בנחת.
המטרה זה שלום בית, לא הכבוד שלךמצפים לישועה
יש פה תגובות ממש לא לעניין..
בזוגיות מטרת העל זה השלום בית. ומטרת העל של כל אחד זה לחשוב על השני ולשמח את השני.
אני בטוחה שזה משמח אותה לראות את היחס שלך אליה, את הרצון שלך לפייס אותה.
ומצטרפת לאלט שכתבו לדבר על זה בזמן רגוע. מה היא מרגישה אז, איך היא היתה רוצה להגיב באמת, איך היא רוצה שאתה תגיב, וכו..
בהצלחה..
אחי, אשתך.לא מדברת איתך? זכית…אחד שמבין בהכל
אשתי לא מפסיקה לחפור לי בראש.
יש לך אחלה של אישה הלוואי עלי אישה כזאת שתסתום מדיי פעם את הפה שלה לא רק כדי לקחת אוויר.
אולי אתה מבין בהכל, אבל לא בזוגיות.אדם נוף מורשתו
ככה גבר לא אמור לדבר על אשתו.
ממש חוסר כבוד והערכה.

מסכנים שניכם.
אז אתה הגבר בבית?Mohammed_Yusuf
או רק זה שלובש את התחתונים בבית?
חחחח ליצן… .אתה נשוי בכלל?אחד שמבין בהכל
אם כן בטח אתה האפס הכי גדול בבית…
נשואה. בהחלט. ולא.אדם נוף מורשתו
לא עסוקים בחלוקת ציונים.
אוהבים אחד את השני, מעריכים אחד את השני, ונמצאים כאן בשביל השני כשצריך.
חיים חיי זוגיות עשירה.

אתה מריר ומתוסכל. חיי נישואים לא אמורים להיות ככה... תדע שאפשר גם אחרת.
ממליצה לך לפנות בהקדם לייעוץ זוגי.
עכשיו הבנתי…אחד שמבין בהכל
מעניין שתמיד יש לכן את הקטע שלא מחלקות ציונים אבל אוכלות את הראש על כמה שאחרים לא בסדר… אני בטוח שאם אשאל את בעלך לא לידך כמובן, גם הוא יספר כמה שאת אוכלת ראשים ולא מפסיקה לחפור לו בראש וכמה הוא היה שמח אם מידי פעם פשוט תסתמי את הפה שלך.

התגובה שלך רק מעידה כמה שהנישואים שלך בקרשים ואת חיה בהכחשה ולכן את זו מחפשת להגיב לאחרים כדי "לשכוח" את הצרות שלך בבית...

אז בהצלחה לך וכדאי שאת תקבלי יעוץ דחוף.
בד"כ זה בעקבות התנהלות שראתה בבית הוריה.אדם נוף מורשתו
דברו על זה כששניכם במצברוח טוב.
גם מגיבה ככה לפעמיםרגשית

בס"ד

בגדול זה בגלל שאני מאוד כאובה על זה שהוא לא בא לדבר איתי על מה שהיה ,

אלא קופץ ממעל המציאות של המריבה או האכזבה,

כאילו מוחק את נקודת הזמן הזאת וחוזר להתנהג רגיל, בלי לברר מה קרה ועל מה . 

אני מאוכזבת ומיואשת מזה שהוא לא חווה את הכאב שלי , ולא נותן לי לבטא אותו . 

זה בגדול הסיבה לשתיקה, כאילו לאותת , קרה פה משהו. ובאמת זה מתוך ניסיון , 

שהרבה פעמים לא נותנים לי לבטא את עצמי. לא נותנים לי להגיד מה כואב לי. וכך אני

מאותתת לו- אני רוצה לחזור למה שקרה ולדון בו. ובאמת היום אני אחרי טיפול והפסקתי 

כמעט להשתמש בזה. כי אני רואה שהוא מאוד כואב את העובדה שהוא הכאיב אותי, והוא

באמת לא מסוגל לחזור ולדסקס את מה שקרה. ואני צריכה ללמוד לתת לדברים מסויימים לא

לפגוע בי. וזה הפיתרון היותר נכון. לא להיות תלויה בו , אלא למצוא מקום בי שנותן לדברים לעבור 

בלי להכאיב. וזה עבודה מאוד קשה בטיפול. ומאוד משתלמת כי אני בקושי בקושי משתמשת באסטרטגיה הזאת

מרגישה הרבה יותר חזקה ופחות שבירה. זה סיפור שאי אפשר לפתור אותו באבחת סכין. זה תהליך פנימי עמוק. מניסיון. 

יוצא לכם לדבר על זה כשאתם בנחת?ender13
האם שאלת אותה על זה והסברת לה איך אתה מרגיש?
איך היא הסבירה את ההתנהלות הזו?
לפני כל העצות כאן, זה הדבר הראשון שעושים.
מניסיון של 25 שנהחדשה 8
פתחתי במיוחד שם משתמש כדי להגיב פשוט ראתי את השאלה שלך וזה העלה בי זכרונות עצובים . גם בעלי היה מגיב כך . מדובר באנשים מאוד רגישים שמאוד נפגעים והרבה פעמים לא הבנתי בכלל ממה הוא נפגע כי לא אמרתי שום דבר פוגע . אני מציעה
1. ללכת ליעוץ זוגי כמה שיותר מהר . חבל על המשקעים שמצטברים .
יתכן מאוד שהיא לא תסכים .ולכן חשוב איך להציג את זה תאמר לה שאתה אוהב אותה.שחיי הנישואים חשובים לך ושאתה מבקש ללמוד איך לדבר איתה על מנת שלא תיפגע ממך ואתה רוצה שתלכו לייעוץ זוגי . אולי היא תאמר לך שזה בעיה שלך ולא שלה ולכן היא לא מעוניינת . תלך לבד ובמשך הזמן היא תצטרף . היועץ\ת תדע איך לגרום לך להביא אותה .
2. תנסה להשקיע מחשבה ולהיכנס לראש שלה למרות שזה מאוד קשה .לבדוק מה מפריע . להבין איך צריך לדבר איתה . אף פעם לא להאשים אותה אלא להראות לה את הצד השני . אבל בצורה יפה ונעימה . לדוגמא אם יש ויכוח . לדבר יפה בלי פנים כועסות אלא ברוגע אפילו עם חיוך . לפעמים מספיק עוית קטנה בפנים שגורמת לה להסתגר ולא להיות קשובה בכלל . זה מאוד קשה ולכן חשוב חשוב ללכת ליעוץ טוב .זה תהליך לא פשוט אבל תזכור אנשים כאלה הם בדכ בני זוג נפלאים . אבל יש להם שיריון שצריך לחדור אליו .
בהצלחה
..ששוןושמחה
עבר עריכה על ידי ששוןושמחה בתאריך י"ט בתשרי תשע"ט 15:53

 

 

 

 

 

 

 

 

תודה רבה לכולם על העצות הטובות!רשמקול

ב"ה חזרנו לדבר באותו יום. והכל הסתדר תודות לכמה עצות נבונות שקראתי כאן.

חשוב לי לכתוב גם לאלה שכותבים "להחזיר לה" וכדו', שזה לגמרי מפספס את המטרה.

זאת אשתי ואני אוהב אותה, וחשוב לי שיהיה לה טוב. וזאת הייתה מטרת הפוסט.. 

 

חג שמח ושבת שלום! תודה שוב

 

וואי כייף לשמועלוחמת התמורות
כבר לא ידעתי מה לחשוב
טיפש, היא תחזור לסורהמשה2019
אתה לא יכולמיכל318
לקרוא לו טיפש.
כי אתה לא יודע מה הולך שם.
אני מאחל לך פרומיל ממנת המשכל שלי.רשמקול
ב"ה עד כה היא לא "חזרה לסורה", נשמע שאשתך היא רובוטית צייתנית שאף פעם לא חוזרת לסורה.
קצת כבוד, לעצמך.
אימבציל.
אתה לא צריך להיתייחס ביכללמיכל318
גם התגובה שלו בשירשור קודם לא היתה משהו...
אני עוד לא נשואה אבל מנסה לענות מההגיון...roth
ממה התגובה שלה יכולה לנבוע לדעתי?
א. רצון לצומת לב מהשני, רצון לתחושת לביטחון, כלומר רצון להרגשה שהשני אוהב אותך וכו' גם במצב של וויכוח כזה או אחר..(ובעצם בתגובה שלה שהיא שותקת היא מרוויחה ממך את זה בצורה לא תקינה, מרוויחה ממך את הצומת לב הזאת בצורה לא טובה..)
ב. צורך להתכנס עם עצמה, לעכל מה שהיה, ולחשוב על זה מכל הבחינות והכיוונים, ולבחון עם עצמה את המצב. (בזה היא בעצם מרוויחה את הזמן שחה להיות עם עצמה ולחשוב על הדברים, והזמן של השתיקה לפעמים קובע את עוצמת המקרה, כלומר אם הפגיעה או הכעס יותר גדול, החא תצטרך יותר זמן לחשוב על זה עם עצמה והשתיקה תהיה יותר גדולה. בנוסף לזה, לפעמים כשהפגיעה או הכעס יותר קשים, אז השני רוצה מאוד לדבר על זה ולפתוח את זה וביחד לפתור אבל התחושת פגיעה ככ גדולה שהוא לא מסוגל ליזום את השיחה אז הזמן של השתיקה הוא בסך הכל פרק זמן של הבשלה, שלאט לאט הוא מתרכך(וחושב גם עם עצמו)עד שיהיה מוכן ליזום מעצמו שיחה,ולכן אם אתה תיזום מעצמך שיחה במקרה הזה, הזמן הבשלה שלה יתקצר, כי היא מעצמה לא מסוגלת באותו זמן ליזום, ולכן אם זה יגיע ממך השיחה והברור בניכם יהיה יותר מהיר)
ג. מציאות שהייתה בבית, שככה היא חוותה את זה, ולכן ככה מבחינתה מתמודדים עם וויכוחים ומריבות. ומכיוון שהיא לא חוותה משהו אחר, אין לה דרך אחרת לתגובה..
אז מה עושים?
א. קודם כל, להבהיר שכשזה קורה וגם בכל מצב אחר, שום דבר לא משנה כלום מהאהבה ומהקשר שהוא הכי חשוב לכם בעולם. וככה לשדר תחושת ביטחון שתהיה קיימת בכל מצב..
ב. להבין ביחד שזה לגיטימי לגמרי שיש וויכוחים וכל זה, זה הכי נורמאלי בעולם וזה קיים בכל מערכת יחסים. אבל השאלה איך מתמודדים עם זה, כאשר המטרה שלנו זה להביא את הקשר לתנופה וליציבות בכל מצב, אפשר לקחת את אותם הנקודות קושי האלו ובעזרת ההתמודדות הנכונה איתם, רק לצמוח ביחד מיתוכם, וכל זה בעזרת-תקשורת נכונה במצבים כאלה במיוחד!
ומיתוך הכרות והבנה והכלה של השני, לדבר ולבדוק אם השתיקה הזאת הכרחית בשביל בין הזוג השני ואם היא נועדה בשביל התכנסות פנימה והבשלה וחשיבה עם עצמו על המקרה, ואם כן אז לדבר על כך שבמציאות צריך להגיע למצב שהשתיקה הזאת לא תהיה שתיקה של ניתוק אלא שתיקה של חשיבה והתכנסות פנימה(שזה למען הזוגיות ולטובת הבירור שיהיה אחר כך ביחד!). אז כאשר זה קורה, להבין את בן הזוג השני ועם המון ביחד ואהבה וכו', לא שוכחים את מה שהיה, אבל כן ממשיכים הלאה ונותנים לו את הזמן שלו לחשוב על עצמו, ואחרי זה, ליזום(מי שיותר קל לו ליזום-שיזום הוא, ולא יכחה לשני!)לשבת יחד, להעלות מה שהיה, להציג את שני הצדדים ולדבר על זה ולפתור את זה וכמובן לגמור את כל זה בטוב ולהמשיך הלאה
בהצלחה בהמשך ושבת שלום
אוייש לא שמתי לב להודעה האחרונה שלך רשמקול אבלroth
אשמח שתקרא בכל זאת את התגובה שלי...
מוסיפה עוד משהו שקשורroth
יש שלושה דרכים לפיתרונות בזוגיות, שניים טובות, ואחת לא טובה;
א. מוצאים יחד פשרה/נקודת אמצע ומגיעים למצב ששני הצדדים מרוצים.
ב. אחרי דיבור והבנה שאין סיכוי למצוא פשרה, אחד מהצדדים מחליט שהוא מוותר מעצמו למען השני ולמען הזוגיות, וכאשר זה קורה חשוב שזה יהיה מיתוך הדדיות ספונטנית, כלומר הפעם הוא מוותר ופעם הבאה השני יוותר, וכמובן שגם מיתוך הבנה ואהבה ושיח וקשר טוב, וכשזה בא מתוך מקום כזה, אפילו שצד אחד וויתר מעצמו כיביכול, שני הצדדים שלמים עם ההחלטה ומרוצים.
ג. הדרך הלא נכונה- זה כאשר מגיעים למצב שמבינים שאי אפשר למצוא פשרה, אז מיתוך כעס ותסכול והרגשות שליליות, אחד מהצדדים מוותר מעצמו,ובכך בעצם מוחק את עצמו ואת תחושותיו ודעותיו בפני השני. ובמקרה כזה אף צד לא יביה מרוצה ולא שלם עם עצמו.
רק שאלה. גם אחרי שאתה קונה מתנות ומנסה להרגיע אותהכלה נאה
גם אז היא ממשיכה לא לדבר ימים ארוכים ולהשאר בשתיקה שלה ?
אם היא לא מתרצה מכל מה שאתה עושה זה באמת בעיה שצריך להתיעץ.
לשוחח לא בשעת ההסתגרות שלה.גלגול
אני חושבת שהכי נכון להגיד לה בזמן שהכל טוב בינכם שקשה לך מאוד ואתה לא יודע איך להכיל את התגובה שלה שהיא "ברוגז".. ולא מדברת. ושהמצב הזה תוקע ולא מקדם את הזוגיות לפתוח את זה בשיחה. שגם שכועסים לנסות להתגבר ולאמר מה מפריע וכו'... לדון איתה ושהיא גם תתן עצות ורעיונות מה הכי נכון לעשות! כמובן שהכי טוב היה לייעץ לו הייתי מכירה את הנפשות הפועלות אבל על פניו זו עצתי.. בהצלחה רבה!
מגיבה בלי לקרוא את כל השרשור..א..א..
מכיוון שגם אני הייתי כזאת בשנים הראשונות.
קודם כל נשמע שאשתך אישה רגישה מאוד, אולי קשה לה לבטא את עצמה, לשתף, להוציא את מה שיושב על הלב והתוצאה היא שתיקה.
אני משערת שאולי היא מרגישה שאתה לא מבין אותה לכן מעדיפה לשתוק, אולי היא חושבת שגם ככה זה לא יעזור הדיבור על אותו נושא שמפריע לה והיא נותנת לזמן לעשות את שלו.
או אולי פשוט מחכה שאתה תיכנס לראש שלה ותנסה להבין אותה באמת.אולי ככה היא רגילה מהבית שלא פותרים בעיות באותו רגע אלא שומרים בבטן.
תנסה להבין מה בדיוק מפריע לה, תנסה להיכנס לה לראש למרות שזה קשה.
אני לא חושבת שאתה צריך לפייס אותה במתנות.
היא רוצה שתבין אותה או לפחות תנסה.
ליזום שיחה רגועה ולפתוח את הדברים על השולחן.

ברור לי שזה לא פשוט וזה יכול לקחת גם כמה שנים, הפתיחות הזאת

בגדול אני חושבת שהתקשורת לא נכונה ואולי אפילו להיעזר במישהו חיצוני.
מסכיםזיויק

 

 

לפעמים שתיקה זה כי ההרגשה היא שאין עם מי לדבר בצד השני

בדיוק..א..א..
ולזה אין לי פתרוןזיויק

כי שיקום אמון באישיות זה משהו קשה...

יכול להיות שאתה בעל מושלם ואוהב וחם..א..א..
אבל אולי היא מרגישה שאין שותף אמיתי לשיחה.
יש פה משהו יותר עמוק ממה שנראה.
יש משהו בתוך תוכה שאתה צריך לנסות להבין מהו בתור בעלה. הבנה.
אני מתחברת למה שכתבת א...א...מקורית 1
אני גם מגיבה לפעמים ככה אחרי מריבות מסוימות עם בעלי.. ונוטה להתכנס בעצמי בניגוד למה שאנשים כותבים פה זה לא שחור לבן וזה מגיע ממקום של תסכול וסוג של ייאוש שאתה מרגיש פגוע שאין לך עם מי לדבר שלא משנה מה תגיד לא יבינו אותך... זה ממש לא נובע מאלימות זה קצת מרחיק לכת לומר את זה.. יש אנשים מאוד רגישים שקשה להם עם תגובות מסוימות שבאותו מהצד שאמור להיות בן זוג שלך ופתאם מגלה צדדים אחרים בו קשים שגורמים לך להסגר אצלי זה בעיקר שהרגשתי לא אהובה ושהוא מתבטא כלפיי בצורה קשה. לפעמים מרוב כעס לא מצליחים לדבר באותו רגע וגם לא רוצים להסלים את המריבה ולהגיע למקומות יותר נמוכים. אז מעדיפים לשתוק ..אני ניסיתי ועדיין מנסה לעבוד על עצמי כי באמת יכולתי מרוב צער וכאב להסתגר בעצמי ימים עד שהצלחתי קצת לפתוח את הלב ולומר לו מה פוגע בי .. כדי להביא גם להבנה ושינוי אצל הצד השני
נכון, גם לי צרם לשמוע פה תגובות מסוימות על סוג של אלימות..א..א..
ממש לא!
סליחה זה נכון. ענישה בשתיקה.Rachel Gabbai


די לרצינותטיל&ישראלי!

תנסה לספר בדיחות, זה תמיד עוזר. לפעמים גם עלי שיחקו אותה מעוצבנים ואם אתה שובר את המתח באיזה בדיחה והצד השני צוחק, זה כבר מגוחך להמשיך לכעוס...

 

זה בדיוק מה שבעלי היה עושה.וברוב הפעמים זה הצליחכלה נאה
זורק בדיחה מדגדג כמה מילים טובות הקרח מפשיר.אי אפשר להשאר אדישים.
השאלה פה למה אחרי כל מה שהוא עושה היא נשארת בשקט כמה ימים.
אולי יש לה בעיה
ואולי היא לא יכולה לסלוח לו כי הוא חוזר על המעשה שפוגע בה שוב ושוב ?

יש אנשים שיודעים לבקש סליחה אבל זה יותר בשביל להשקיט את העינין ולעבור הלאה ולא באמת מחרטה.
אי אפשר לדעת מה עובר עליה רק ממה שהוא כותב.
טיפשהמשה2019
אם זה ככה....מיכל318אחרונה
יש לך טיפשות חכמה👍
סתם. את באמת חכמה.
בדיוק קיבלתי קישור לסרטונים של מטפלת זוגיתשומשום קלוי
שמדברת על הנושאים הללו. מצרפת.
https://t.dingdongaffiliates.co.il/SignalsServer/v?lp=352&affid=9641422310
בנוסף ראיתי לאחרונה גם סרטון של הרבנית נעמי וולפסון שאומרת לדבר אחד עם השני בשפה של צורך- מה אני צריך ממך ולא מה אני רוצה שתעשי. למשל: אני צריך להרגיש שחוסר הסכמה לא מנתק את הקשר ביננו... ועל זו הדרך. אחפש את הקישור ואשלח
הנה קישור לסרטון של הרבנית נעמי וולפסוןשומשום קלוי
https://t.dingdongaffiliates.co.il/SignalsServer/v?lp=394&affid=9641422310

הקודם ששלחתי מדבר ספציפית לנשים אז אולי הוא פחות רלוונטי..
אישה שמוחה הצטמקפז הכסף
רוצה היא ללמדו לקח, כך היא משיגה את מטרותיה, אך זה סוג נשים שמאמינות ונוהגות לפי העולם המיושן, בו יש תפקיד מוגדר לכל אחד מבני הזוג.
אישה טובה וח ז ק ה היתה מנהלת שיח מעמיק עם בן זוגה ומשיגה יותר
זו תשיג התנהגות דומה מצד ילדיה לכשיתבגרו, במקום לרדוף בתחבולות אחר יעדיה הקטנים..
יש ספר מדהים "גברים ממאדים ונשים מנוגה"שרי 1
ממליצה לך לקרוא אותו .
תקנה לה את המתנה הכי גדולה שתהיה לכם בחייםדובל'ה

לכו לטיפול זוגי

מה שאתה מראה כאן הוא שיש לכם בעיה בזוגיות

בעיות כאלה הן נפוצות וטיפול זוגי זו לא בושה

זו מתנה

יסדר לכם חיים טובים

וזה לא בגלל שלה יש בעיה

לשניכם יש

 

טיפול זוגי טוב

זה כיף

זה תהליך עומק

 

מישהי חייבת לי כסף ולא נעים לי להזכיר להפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך כ"ב בסיוון תשפ"ו 19:59

אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...


 

 

 


 

כן חברים,

לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀

איך הגעת למצב שחייבים לך 141 אלף ש"חנפשי תערוג

 לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?

אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?

הסיבה הרבה יותר עצובהפשוט אני..
נפילת הביטקוין 😬
לא הבנתי למה זה...נקדימון
מדינת ישראל משתתפת איתי בהפסדים שלי מביטקויןפשוט אני..

ליתר דיוק:

 

בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.

שם זה באמת סיפור עצובנפשי תערוגאחרונה

אבל לזכרוני כתבתי בעבר על זה. שכל ההשקעה במטבעות דיגיטלים זה משהו מאוד ספקולטיבי.

לדעתי רוב מי שמשקיע במטבעות דיגיטליים לא עושה את זה בגלל שהוא מאמין בטכנולוגיה אלא כי הוא רואה שהערך עולה ואז זה השקעה "שווה"

לכן זה מאוד תנודתי.

כי שזה עולה, זה עולה חזק כי עוד אנשים מצטרפים לחגיגה

ושזה יורד, זה יורד חזק מאוד. כי אנשים בורחים מזה.


ואני בכלל חושב שזה הונאת פונזי הגדולה בעולם.

יכול להיות שעוד 20 שנים אני אוכל את כובע בצער.

נכון לכרגע עדיין לא השתכנעתי שזה שווה השקעה.



איך עושים את זה? יודע להסביר?קפיץ

אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד

כותבים בגוגל ''החזר מס'' או ''טופס 1301''פשוט אני..
התהליך פשוט מאוד
אשמח גם לעזור - בדיוק השבוע מגישים את 1301 ל 2025זמירות
את ה 1301 ממלאים בסעיפים השונים על בסיס טפסים ואישורים מכל סוגי ההכנסות - משכורת, הכנסות כעצמאי (ואם עצמאי, צריך להכין גם דוח נספח דוח רווח והפסד), תרומות, פרמיות לביטוחי חיים ועל בסיס האישור למס של חברת הביטוח, אישורים למס של השקעות כעצמאיים בקופות גמל, טפסי 867 מבנקים וגופי השקעות - אישור ניכוי מס במקור. 
מכירים את די סיטי במישור אדומים?ברגוע

האם יש שם חנויות במחירים טובים?

מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים

הייתי שם לפני שנה, זה היה בעיקר בית קברות לעסקיםפשוט אני..

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

אם אתם מהאיזורנפשי תערוגאחרונה

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

חיבוקחדווית

יש לי חברה סופר סופר קרובה,

חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..

ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.

עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.

ואני לא יודעת מה לעשות.

האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה

פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??

מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה 

 

משהו לא מסתדרפשוט אני..

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

היא לא כתבה שהיא מתחתנתזיויק
אלא שאלה מה יהיה אחרי שתתחתן מתישהו
''עכשיו אני מתחתנת''פשוט אני..
שאלה טובהמחפש אהבה
מודעות לאתגרים בקדושת הזוגיות במרחב הזוגימחפש אהבה

נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:

לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...

לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?

האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?

לא בדיוק אבל בערךפשוט אני..

אני משתף בצורה קיצונית.


זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.


גם אצלנו יש שיח פתוח בתחום הזהנעמי28

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

 

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

למה הניסוח פה שזה תמיד מהצד הגברי?ירושלמית במקור
מה הכוונהזיויק
למה הוא שואל אם הגבר משתף ולא אם האשה משתפתפשוט אני..
אין סימטריה אבל שאלה טובהזיויק
נו, אשמח לשמועמחפש אהבה
(הוא לא אמר על השאלה שלך שהיא טובה אלא על שלי)ירושלמית במקור
זה מה שהתכוונתי. מוזמנת לשתף מהצד השנימחפש אהבהאחרונה
מה זה אומר אם קשה לי ממש?נגמרו לי השמות

ומה זה אומר עלינו כזוג?

ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?

או מכל הריחוק הזה?

או מכל הקושי הזה?

 

יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,

ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".

לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי

אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".

ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.

הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.

 

וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.

 

וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.

 

ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!

 

זה פשוט מדהים.

כמה הדבקות מובילה לחיים

כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.

לדבוק בטוב כמובן.

* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.

* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו. 

לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.

* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.

* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.

 

ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

 

למשל,

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

 

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!

 

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'

ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום

אחרי שנה עוד יותר

אחרי 10 שנים עוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.

 

וגם אם קשה לנו עכשיו -

הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.

כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו. 

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

 

וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

 

אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -

או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.

אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.  

אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.

 

ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️

וזה הזכיר לי גםנגמרו לי השמות

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

 

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

 

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

 

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

 

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

 

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

 

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

 

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

 

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

 

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

 

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

 

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

 

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

 

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

 

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

 

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

(רציתי לכתוב ישר ולא הספקתינגמרו לי השמות

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

🔴 מצב מלחמה 🔴 - תוספת קטנה לעכשיונגמרו לי השמותאחרונה

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

 

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

 

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

 

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

 

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

 

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

 

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

שאלה יותר לגבריםבוריס

אשמח להמלצות על תחתונים.

אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד

תודה

מאצ'טונים דלתא - יש גזרות שונותפ.א.
אני אוהב בוקסר קצר 
גזרה?חתול זמני

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

א. גזרה רחבההסטורי
ב. שתי מידות יותר משאר הבגדים...
כעיקרוןשפויאחרונה

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

עשור אחרי: חזרתי עם כמה תובנותלגעת באופק

לפני כמעט עשור נחתתי כאן, על חופי הפורום הזה (בשם אחר, כמובן). הגעתי חבול ומותש אחרי שנים של זוגיות מורכבת. שפכתי כאן את הלב ואת החששות הגדולים מפירוק החבילה, וזכיתי להרבה תגובות - חלקן תמכו, חלקן האשימו, אבל כולן נתנו לי חומר למחשבה.
היום, תודה לה', אני נמצא במקום שונה לחלוטין. מקום בריא יותר, בטוח יותר, כזה שגם יודע לחייך.


אמנם המון זמן לא כתבתי כאן, אבל מפעם לפעם אני מציץ ורואה שהשאלות, הלבטים והקשיים בפורום חוזרים על עצמם לאורך השנים. זה גרם לי לרצות לעצור לרגע ולשתף אתכם בכמה תובנות שנולדו מתוך המסע האישי שלי ומפיקחון של זמן. אולי הן יתנו נקודת מבט חדשה למי שהנפש שלו סוערת עכשיו ומחפשת מנוחה:


1. יש אהבה בבית? תילחמו עליה בשיניים אם יש ביניכם את הבסיס הזה, את האהבה והרצון ההדדי - אל תוותרו בקלות. זוגיות היא דבר מאתגר, ויש בה תקופות מעצבנות ושוחקות, אבל אם הלב במקום הנכון - תילחמו. זה שווה את זה, ובפער עצום מהאלטרנטיבות. לא צריך לספר לכם על כאלו שלא שפר עליהם גורלם ומוצאים את עצמם מזדקנים לבד. בקיצור, אם זכיתם ויש לכם עוגן של אהבה אמיתית ביד, שווה לעשות הכל כדי לשמור עליו ולהצמיח אותו מחדש.


2. טיפול זוגי צריך תשתית, הוא לא קוסמות (יש מילה כזאת? או שכותבים "קסם"?) טיפול זוגי הוא כלי מדהים, אבל הוא דורש ששני הצדדים יגיעו עם רצון פנימי ואהבה בסיסית שעוד קיימת (ורק אתם, עמוק בפנים, יודעים את האמת). חבל לבזבז שנים יקרות ואנרגיות על טיפולים ארוכים רק כדי "לסמן וי" או כדי להרגיע את המצפון. כשאין תשתית רגשית מינימלית, הטיפול לפעמים הופך להנשמה מלאכותית שרק מאריכה את הסבל. אם בוחרים ללכת לטיפול - תגיעו כדי לעבוד באמת, ולא כדי לעבוד על עצמכם.


3. אל תחיו את החיים שאחרים מציירים לכם כשאתם מקבלים החלטות לגבי עתיד הבית שלכם, תוודאו שאתם עושים את זה מהסיבות הפנימיות שלכם, ולא בגלל "מה יגידו" - ההורים, השכנים, החברה או הקהילה. לרצות את הסביבה זה אולי נוח לרגע, אבל בסוף היום, מי שהולך לישון במיטה הזו ומתעורר למציאות הזו מדי בוקר זה אתם. הבחירות שלכם - בין אם להשקיע בתוך הבית ולבנות מחדש, ובין אם לחשב מסלול מחדש - צריכות להגיע מתוך הבנה עמוקה של מה שנכון לכם, ולא מתוך תכתיבים ופחדים מהסביבה.


4. מבחן הילדים: מה הם לומדים מהזוגיות שלכם? המשפט "נשארים ביחד בגלל הילדים" הוא משפט שקל להיאחז בו, אבל כדאי לזכור שהילדים שלנו לומדים מאיתנו איך זוגיות אמורה להיראות. אם אתם מתלבטים לגבי העתיד, תשאלו את עצמכם שאלה אחת פשוטה: אם הילדים שלכם היו גדלים ומגיעים בדיוק למצב הזוגי שבו אתם נמצאים היום - מה הייתם מייעצים להם לעשות? האם הייתם אומרים להם שיש כאן בסיס משפחתי יציב ששווה להילחם עליו, לעשות שינוי ולהשתפר למענו? או שהייתם מאחלים להם מציאות אחרת? התשובה לשאלה הזו תעזור לכם להבין איפה המצפן שלכם עומד.


5. גם השיקול הכלכלי או המשפחתי הוא לגיטימי - רק תהיו כנים לפעמים אנשים בוחרים להישאר יחד מתוך שיקולים פרקטיים לחלוטין - בין אם זה החשש מקריסה כלכלית, ובין אם זו הבחירה המודעת לשמור על המסגרת המשפחתית הקיימת למרות הכל. זו בחירה אנושית, מציאותית והגיונית לחלוטין, ואין מה להתבייש בה. אבל אם זו הסיבה שלכם - תהיו כנים עם עצמכם. כשמפסיקים לקרוא לזה "גזירת גורל רומנטית" ומבינים שזו בחירה מודעת שלכם לגורלכם, קל יותר לחיות איתה בשלום ובפחות מרירות.
 

אני כותב את הדברים לא כדי להטיף, ולא כדי לדחוף אף אחד לשום כיוון. חזרתי רק כדי להזכיר למי שמתמודדים עכשיו עם אתגרי החיים ומורכבויות בזוגיות, שהחיים קצרים מדי בשביל להעביר אותם על "אוטומט" של הישרדות רגשית. לבחור בעצמכם זה אומר לקחת אחריות על האושר שלכם – בין אם זה אומר לעשות מהפך פנימי ולהשקיע בקשר ב-100% אנרגיה, ובין אם זה אומר לבחור בדרך אחרת. בסוף, כשאתם שלמים ומדויקים עם עצמכם, זה לטובת כולם.


מאחל לכולכם שלווה, בהירות ובחירות נכונות.

אלימות לכל סוגיהסודית
וכן גם בגידות
לא כל כך טריים אבל רואה שיש פה אנשים חכמיםכולנה

בעלי ואני נשואים מעל עשור, אפשר להגיד שבעשור הזה בנינו את עצמנו מכל הבחינות - משפחה ברוכה, לימודים, קריירות, בניית בית, באמת נשאבנו לכל זה מאוד, וזה באמת מאוד מתאים לאופי שלנו. אבל בדבר אחד פחות השקענו וזה הזוגיות שלנו, ב"ה אני לא מתחרטת ואנחנו אוהבים ומסתדרים יפה סה"כ בכל התחומים.

אבל אני מרגישה שחסר לי קצת בניית הזוגיות, אני עובדת עם זוגות שאני לפעמים מוצאת את עצמי מקנאה בקשר שלהם, איך מסתכלים אחד על השני בעיניים, איך יש בינהם אהבה פשוטה ואמיתית כזאת (נמצאת ברגעים מאוד אישיים של זוגות אז זה משהו שקולטים ואי אפשר לזייף, כמובן שוראה גם זוגות שאין לה את זה..), כבוד מאוד גדול, הערכה. מרגישה שלא בנינו את זה מספיק.


בעלי לא טיפוס חברתי במיוחד, והוא די מסתדר עם עצמו, כמעט ואין לו צורך בשיחות מעבר לשוטף הרגיל, וגם זה לא חובה אם לא יוצא. שיחות עומק בכלל הוא בחיים לא יזום, כשאני יוזמת זה מביך ומכביד עליו.

אני גם טיפוס סגור ומופנם אבל כשאני נפתחת ומרגישה שמתעניינים בי אני זורמת ונפתחת.


היו לי הרבה אכזבות בקשר עד שלמדתי להבין שזה לא אישי והוא פחות צריך את זה, וגם למדתי להכיר את עצמי שגם לי קשה לקלף את הקליפות, ואין ספק שהיה לי חלום על בעל משפחתי וחם, שיפתח את נימי נשמתי ונגדל יחד.. בפועל זה לא קרה וכנראה לא יקרה, אבל אני בטוחה שאפשר יותר להוציא מהזוגיות שלנו ואני רוצה לנסות אבל לא יודעת איך.

כי אני בעצמי מתקשה, והוא מרוצה מהמצב ולא צריך יותר מזה (למרות שלדעתי הוא לא מכיר משהו אחר וגם הוא מלא בחומות ומגננות אבל ניחא 😏).


טיפול זוגי היינו לאחר שכנועים רבים לא הרגשתי שעזר יותר מדי, טיפול אישי גם הייתי ולא ראיתי ישועות בתחום הזה.


תוהה אם יש פה זוגות שחוו דברים דומים ומצאו דרך לפרוץ את המחסומים, קחו בחשבון שמדובר פה בשני אנשים "כבדים", אז שיחות, כרטיסי שיח למינהם כנראה פחות יעבדו, אבל לא אכפת לי לשמוע . 

מבין לגמרי ומכירנהג ותיק

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.


הלוואי ותצליחי


תודה, באמת לאחרונה הצעתי שנעשה סיבוב בחוץכולנה

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

כשיש ילדיםנהג ותיק

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

גם בהתחלה הוא לא יזםכולנה

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

והנה הנס הזהנהג ותיק

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?


אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

אולי כאן יש אפשרות לעשות צעד ראשוןנגמרו לי השמות

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

 

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

 

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

 

בהצלחה רבה

תודה, באמת יש בו הרבה מאוד דברים טוביםכולנה
אבל בקטע הזה גם אני קצת כבדה ורוצה שישכנעו ויקראו לי, גם כי ככה ארגיש שאכפת לו ועל זה ענית, אבל גם כי אני באופי שלי טיפוס מצטרף ופחות יוזם 
מנסה להרחיב על גבי מה שהוספתנגמרו לי השמות

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

 

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

 

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

 

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

תודה רבה! לקחתי לי מכאן כמה נקודותכולנה
בשמחה רבה והמון הצלחה 🙏נגמרו לי השמות
אולי בתזמון עתידיהעני ממעש
ממליצה ממשעוד מעט פסח

על הקורס של יוני אנטמן.


זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).


הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.


אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

שלחתי הודעהכולנה
זה הגיוני ומוכר, ובסה"כ נקודת הפתיחה היא טובהשושיאדית

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

 

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

 

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

 

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

 

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

 

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

לא לפחד מהפחדלאחדשה

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

נראה לי נגעת בול בנקודה, לפחות מבחינתיכולנה

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.


את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

אני מכבדת מאוד את העם הגברי, אבל...לאחדשה

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.


את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.


אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.


וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

כל מילה זהבנגמרו לי השמות
כשאת כותבת את זה על תגובה שלילאחדשה
זו המחאה הכי גדולה שאני יכולה לקבל 😍
❤️❤️ תודה יקרהנגמרו לי השמותאחרונה
את קסם בפני עצמך ותמיד אוהבת לקרוא אותך וללמוד ממך ❤️

אולי יעניין אותך