עבר עריכה על ידי קיפוד חלק.. בתאריך כ' בתשרי תשע"ט 21:38
כי מרגיש לי פחות מוסרי ואפילו טעות לכתוב משהו שאני לא מאמין בו, אולי מאמין בו רק 10%, וגם אז זה אחרי הרבה מאוד סייגים. אז אני רק רוצה לתקן את התגובה הקודמת, כדי שלא תהיה לך איזו שהיא מחשבה שהמצב הזוגי, או ה"לבד", שלך מקושר בהכרח באיזו שהיא צורה למצב הנפשי שלך. ושתרשה לעצמך לשמוח.
האמת היא שהרבה מאוד מחקרים מראים ש אושר = משמעות (+ מעט הנאה אבל לא ניכנס לזה.).
כמו ש אמלי סמית אומרת - הרדיפה אחרי האושר היא הסיבה לחוסר אושר. ושאושר = משמעות. (היא נותנת הסבר יפה על משמעות)
גם ויקטור פרנקל מייסד הלוגותרפיה, מסביר בספרו הבסיסי "האדם מחפש משמעות", ולאחריו "הזעקה הלא נשמעת למשמעות" - שמשמעות היא הבסיס הבלעדי לאושר. (היתי נכנס לאריך פרום ב"אומנות האהבה", אבל זה נושא אחר)
למה אני אומר את הדבר הטריוויאלי הזה?
כי בשונה ממה שניתן להבין מהתגובה ההיא - להיות עם אנשים זה לאו דווקא מה שמביא לאושר. לפעמים לבד זה הרבה יותר אושר ו"משמעות" לאנשים מסוימים.
בעולם יש אנשים רגישים יותר, ורגישים פחות, בעלי עומק פנימי, ובעלי מוחצנות, אנשים מסוימים יהנו בפאב רועש וגועש באנשים, ושיחה רדודה על מעשי היום יום. ואחרים יהנו מכתיבה, יצירה, או לימוד בתוך חדר שקט
ושומם. לדידם להיות במקום כזה רועש עם מלא אנשים זו רדידות ובדידות, חוסר משמעות וחוסר הנאה.
יש מאמר יפה שקראתי פעם של דורין הרטמן (הסולידית), שבו היא מבדילה בין בדידות להתבודדות, היא טוענת, (ובצדק) שכל היצירות הגדולות נעשו לבד - (והם עם מלא משמעות). היא גם מבדילה בין מוחצנים למופנים, מיקוד שליטה פנימי, ומיקוד שליטה חיצוני - ממליץ לקרוא. (אולי יש כאלו שיאמרו שזה מוקצן, אבל העיקרון נכון. כמו ש איילין ארון מזכירה בספריה)
גם כדאי לך לראות את זה.
בהצלחה!
