אבל אני מדמיין שאני מיוחד בזה.
כולם עברו חוויות קשות בחיים. וכאב.
אני לא כתבתי רק מהמקום הזה.

כאילו אני ממש בניתי לעצמי עולם שלם בתוך עצמי.
כאילו העולם הפנימי שלי מפותח פי כמה מרוב האנשים שסביבי.
שהם באמת אנשים טובים והכל, אבל כאילו משהו ברמת המודעות העצמית שלי נמצא במקום אחר.
שוב, אולי אני מדמיין בזה שאני מיוחד בזה.

וכל הסתירות הפנימיות. והסיבוכים.
@חסדי הים (נראה לי, אם לא קיבלת קרדיט חינם) כתב:
היתרון שלנו שאנחנו חושבים. הטעות שלנו שאנחנו חושבים יותר מדי.
והרמב"ם במורה נבוכים פרק ג כותב שאת רוב הצרות שיש לאדם הוא גורם לעצמו.
ועדיין, הבדידות היא כל כך אינסופית שעם כל דברי הנחמה אני פשוט לא יודע אם באמת מישהו (מישהי..)

תצליח ותרצה בכלל להיכנס פעם... 
 

מאיזה כיוון שלא תסתכל על זה אתה יכול לראות את הצד הטוב בזה -

את זה שיש משמעות פנימית לדברים, ויש עומק, ויש צבע, (זה בא המון רגישות), והחיים הרבה יותר עשירים ומורכבים מהרבה בחינות. העולם הפנימי העשיר והמורכב הזה לא תמיד מובן לאנשים אחרים, הם לא תמיד עמוקים מספיק כדי להגיע אליו.

בנוסף, אם מישהו עם עולם פנימי כזה עבר חוויות של אנטי הכלה של עולמו המורכב, הוא יפתח אנטיגוניזם לפתיחות כלשהיא.

פתיחות מתפרשת אצלו כסוג של מוות של האני הפנימי -  התת מודע מזהיר ש - "עכשיו כולם יכולים לדרוס אותי". במצבים כאלו צריך - או "זמן" שילמד אותו שלהיפתח זה לא כזה גרוע. או לעבוד על הנקודה הזו בצורה ממוקדת. (בדרך מסוימת) 

הפתיחות, שאני מדבר עליה פירושה לפתוח את הקלפים, להיות חשוף, להסכים לזה, בלי לפחד מחוסר אהבה ושייכות. 

יש מקרים, שבהם חוויות של חוסר הבנה מצד ה"פחות עמוקים ומורכבים" הובילו אותו להחלטה להאמין שאי אפשר להבין אותו, "המורכבות שלי גדולה מדי מכפי שאנשים יבינו אותה, אף אחד לא יכול להבין". אני מאמין שבסביבה שבה האדם גדל - יוכלו להבין אותו. מהי הסביבה שהאדם גדל בה? זוהי הסביבה שיצרה את המורכבות הזו. המקומות שיצרו את המורכבות, האנשים, הספרים, האווירה - במקום הזה - שבו הוא נוצר וגדל - יש אנשים שגם להם יש את אותו החומר שיש לאנשים מורכבים. 

הייתי כותב עוד משהו לגבי בדידות ושייכות, ומחקר ענק מאוד שעשו בנושא - אולי בהמשך.

והייתי גם אומר עוד משהו לגבי החוויה שלך - אבל זה רלוונטי רק באחד על אחד. 

זה חלק ממה שכתבתי על הזמן שמלמד. 

אבל יש גם את החילוק בין שייכות להשתייכות. (כמו שברנה בראון כותבת במושלמים כמו שאנו)

שייכות = שאתה כמו שאתה, על כל דעותיך ומעשיך, שייך לקבוצה מסוימת (או לאדם מסוים)

השתייכות = שאתה משנה את עצמך כדי להשתייך לקבוצה מסוימת. (או לאדם מסוים)

 גם אם אנשים יבינו זה לא אומר שהם ירגישו שייכים, או שהוא ירגיש שייך. אולי הם רק יבינו, ולא יהיו במקום שלו. אולי הוא ירaצה ויהיה משתייך\ הם ירaצו, ויהיו משתייכים. לכן כתבתי שהמקום שגידל זה השייכות.

כי האפקט הטהור והבסיסי של השייכות נאבד בים הריצוי שסוחף ולוקח איתו כל רגש אמיתי נכון וכנה למערבולות של אבדון אכזרי. 

זה נוגע לשאלה נוספת אני שואל את עצמי.
@Chen22 כתבת שאדם יכול להגיע למצב ש"טוב לו להישאר קצת בתוך עצמו".. 
אני כאמור, נמצא במודעות עצמית די גבוהה, אני חושב. ויודע שלפעמים אני ממש לא רוצה במצב הזה.
אני שואל את עצמי האם זה לגיטימי לקוות שבקשר הזוגי שיהיה, בעז"ה, נפתח הכל אחד עם השני. יהיה שיתוף מלא.
שוב, ברור שזה תלוי בשלב של הקשר, וזה תהליך, וזאת עבודה. אבל האם זה לגיטימי לצפות להגיע לרמה כזאת שתהיה מישהי שתישא ביחד איתי (וכמובן שזה יהיה הדדי) את משא העולם הפנימי הסבוך עד אין קץ?
וזה נוגע למה שכתבת בסוף "מי שרגיל לזה ישאיר חלק מזה יישאר לעצמו". אני ממש לא רוצה להשאיר כלום לעצמי.
קחו ממני הכל. אני רוצה לקרוע את כל המסכות. להישאר חשוף לגמרי. כמו ילד.

@קיפוד חלק כתבת דברים ממש מעניינים. א אם יש לך שאלות גם בפרטי אפשר.וגם פה.. אני גם ככה אנונימי. וזה טוב.
ב תוכל להרחיב על הסקר שעשו וכו'..

תודה גם לך על התגובה החשובה@שלמה בייניש

ברוך ה' הגענו לרמה טובה של שיח.

צריחות שכתבתי היו לכם לשירים (רחל) פתאום נזכרתי בזה

רחל............. 

המחקר הזה ניסה לחקות את הסיבות והגורמים לאושר.

בקצרה: המחקר הוא מחקר ענק שעשו במשך כמעט 90 שנה, וגילו, שהאנשים המאושרים לא היו האנשים שהיו עם הכי הרבה כסף, אינטליגנציה, תארים, קריירה, בילויים, מימוש עצמי,  -  אלא אלו היו האנשים שהיו להם הרבה יותר שייכות אמיתית ואהבה בחיים. 

כלומר הבדידות וחוסר השייכות היא האנטיתזה לאושר, (ואם אני מתייחס לדיכאון כדלקת) היא מקבילה לדיכאון.  

לגבי הפרטי - זו לא שאלה - זו אמירה. 

במחילה. @קיפוד חלק אבל תודה.
 

תודה רבה על השיר @Chen22
לגבי מה שכתבת, העבודה על הפער בין מה שבפנים לבחוץ היא ממש מורכבת. 'טיפולית' הייתי אומר.
אצל אדם שמרגיש 'צבוע' ורוצה להראות בחוץ את מה שהוא בפנים זה באמת עבודה קשה אבל עם מטרה ויעד נראה לעין.
פה המצב קצת הפוך. כלפי חוץ אני יכול להראות את עצמי סבבה. אבל לעשות שגם בפנים אני אהיה ככה - זורם ומשוחרר- זאת עבודה סופר קשה שדורשת ממש שינוי מהותי ולא ברורה לי עדיין הדרך לשם.

בכל מקרה תמיד זה מוביל אותי לרעיון המפורסם לגבי הבדידות: "לא טוב היות האדם לבדו".

דבר שהוא רע, ייתכן שהרע גובר בו אבל יש בו מעט טוב. לעומת זאת הבדידות היא כולה "לא טוב" ..
אין בה טוב בכלל.

(אני לא רוצה להיכנס לדיון על זה שכל דבר שה' ברא זה סימן שיש לו תפקיד כי ברי לי שלבדידות יש תפקיד, למשל, פיתוח העולם הפנימי-אישי של בני האדם. גילוי תעצומות נפש שלא ידענו שקיימים בנו. ועוד. כלומר יש לה תפקיד כדרך. אבל לא כתכלית. )

נ"ב אני ממש לא מה"מצטטי שירה".. משום מה נזכרתי בשורה היחידה של רחל שאני יודע בעל פה.
אז שלא אתפס בצורה לא נכונה...

בכל מקרה מה לגבי השאלה (חשבתי אולי לפרסם אותה כשרשור עצמאי כאן או ב"נשואים טריים") האם לגיטימי לשאוף לזוגיות אחדותית ברמה של שיתוף מלא של טלטלות הנפש וחוויות העולם הפנימי?
 

אני פחות אוהב לפתוח שרשורים... גם פה זה פשוט היה צריך להתפרץ מתוכי.
אולי יגיבו, אם זה יהיה מעניין..














וגם החשש מאכזבה. של לפתוח שרשור ואיש לא מגיב.
*כי אני במצברוח של כנות*

היי, לא התכוונתי לזרוע בך הרס עצמי או דיכאון, אני אמרתי את זה רק כי באמונה שלי - צריך לשים את הדברים (כמה שהם כואבים) על השולחן, לא להדחיק אותם, וגם לא לדשדש בהם ולהתחפר. רק להבין אותם, ולהתקדם. 

אתה אוהב את עצמך נכון? בלי שהיית אוהב את עצמך לא היית פותח את הניק הזה, ולא היית משתף ומצפה לתגובות, היית מזניח את מי שאתה, מדכא אותו מאחורי סורג של שנאה וחוסר הערכה ואהבה עצמית. 

אבל לא... 

פתחת את השרשור הזה - כי אתה אוהב את עצמך ואתה רוצה שינוי, אתה רוצה להרגיש מאושר וטוב עם עצמך. 

אז אתה חייב להבין, כאדם שאוהב את עצמו, שרוצה להתקדם ולשנות את המקום שלו, זה בסדר להכיר בעובדה מסוימת, זה גם בסדר לא להיות שמחים, לרגע או שתיים, אבל זה לא בסדר לדשדש ולהתחפר בגלל זה, אלא לרצות שינוי, ולבנות שינוי. .

אגב אני כופר בהבנה שלך את המושג בדידות. 

אדם יכול להיות לבד אבל באהבה ושייכות ללא בדידות. 

ואדם יכול להיות ביחד אבל בודד. 

אדם יכול להיות לבד אבל בזוגיות עם עצמו,

ואדם יכול להיות בזוגיות עם מישהו והוא בודד.

בהצלחה !! 

כי מרגיש לי פחות מוסרי ואפילו טעות לכתוב משהו שאני לא מאמין בו, אולי מאמין בו רק 10%, וגם אז זה אחרי הרבה מאוד סייגים. אז אני רק רוצה לתקן את התגובה הקודמת, כדי שלא תהיה לך איזו שהיא מחשבה שהמצב הזוגי, או ה"לבד", שלך מקושר בהכרח באיזו שהיא צורה למצב הנפשי שלך. ושתרשה לעצמך לשמוח. 

האמת היא שהרבה מאוד מחקרים מראים ש אושר = משמעות (+ מעט הנאה אבל לא ניכנס לזה.).

 כמו ש אמלי סמית אומרת - הרדיפה אחרי האושר היא הסיבה לחוסר אושר. ושאושר = משמעות. (היא נותנת הסבר יפה על משמעות)

גם ויקטור פרנקל  מייסד הלוגותרפיה, מסביר בספרו הבסיסי "האדם מחפש משמעות", ולאחריו "הזעקה הלא נשמעת למשמעות" -  שמשמעות היא הבסיס הבלעדי לאושר. (היתי נכנס לאריך פרום ב"אומנות האהבה", אבל זה נושא אחר)

למה אני אומר את הדבר הטריוויאלי הזה?

כי בשונה ממה שניתן להבין מהתגובה ההיא - להיות עם אנשים זה לאו דווקא מה שמביא לאושר. לפעמים לבד זה הרבה יותר אושר ו"משמעות" לאנשים מסוימים.

בעולם יש אנשים רגישים יותר, ורגישים פחות, בעלי עומק פנימי, ובעלי מוחצנות, אנשים מסוימים יהנו בפאב רועש וגועש באנשים, ושיחה רדודה על מעשי היום יום. ואחרים יהנו מכתיבה, יצירה, או לימוד בתוך חדר שקט 

ושומם. לדידם להיות במקום כזה רועש עם מלא אנשים זו רדידות ובדידות, חוסר משמעות וחוסר הנאה. 

יש מאמר יפה שקראתי פעם של דורין הרטמן (הסולידית), שבו היא מבדילה בין בדידות להתבודדות, היא טוענת, (ובצדק) שכל היצירות הגדולות נעשו לבד - (והם עם מלא משמעות). היא גם מבדילה בין מוחצנים למופנים, מיקוד שליטה פנימי, ומיקוד שליטה חיצוני - ממליץ לקרוא. (אולי יש כאלו שיאמרו שזה מוקצן, אבל העיקרון נכון. כמו ש איילין ארון מזכירה בספריה) 

גם כדאי לך לראות את זה.

בהצלחה!

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.